הבת של אוהד הפועל / ישי ויסמן

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

הבניינים במרכז חולון היו מסודרים כמו חיילים בארמון בקינגהאם, ישרים, זקופים ואדישים. צבעם היה אחיד, לבן דהוי והפיח עיטר אותם בצלליות. שובל מכוניות עלה וירד מהחניונים התת-קרקעיים, מדי פעם צפירה, או צעקה, הפרה את דממת הערב.

לילך שיחקה עם הטלפון, בקבוצה הסגורה של “רווקות ונהנות”. התמונה של הבחור עברה בין כל החברות בקבוצה ונפסלה במכה אחת. חלקן התעלמו, חלקן סימנו אגודל מופנה למטה ואחרות פשוט ב”לא” ענקי ומודגש. הדיון על הדייט הפוטנציאלי היה סוער וגלש למחוזות נוספים במהירות.

 

אי שם במרחבי הרשת, בשעה לא ברורה.

לילך: “לצאת איתו או לא, זאת השאלה?

אז הכרתי מישהו, נקרא לו כ’ מלשון ככה-ככה, טוב הוא לא דוגמן. למרות שאמרו לי שהוא מאמן כדורגל (אמור להיות חתיך..), אבל זהו שלא! והוא אפילו עם כרס קטנה. חשבתי שהוא יהיה שזוף, אבל הוא גם ממש לבן, בקטע מוגזם.

אם הוא מעניין (מודה יש לי רגישות לכל מה שקשור לכדורגל), חצי קלאץ’, נראה חביב, בחור טוב, לא יותר מזה, בקיצור, לתת צ’אנס לדייט או לא? מה אומרות???”.

סיוון: “אחותי זה לא שאת בר רפאלי! אם הוא לא רוצח סדרתי, או נקרופיל תקבעי איתו”.

מיכל: “אם הוא לא הטעם שלך, אז למה לבזבז סתם זמן?”.

שירן: “תני צ’אנס, אם הוא בחור טוב, שווה לנסות. אחותי הכירה את בעלה, בדייט שהיא הכי לא רצתה ולא היה לה כוח ובסוף היא עם שלושה ילדים ודירה במודיעין, בזמן שאני בדירת שותפות מעופשת ברמת גן. דיכאוןןןן”.

שירה: “מדויק!”.

שירלי: “בול!”.

שימרית: “תני לבן אדם הזדמנות!”.

“סיוון”: “יואו כמה חפירות. תנסי, כן טוב, סבבה, לא טוב, תחתכי..”.

לילך: “אני רואה שהרוב בעד.. טוב שכנעתם. קבעתי איתו ואני גם מבטיחה לסכם את הפגישה בפוסט!”.

 

יום לפני הדייט, פוסט ביניים.

“קשה איתו!!!

הטלפונים שלו מגומגמים וההודעות לא פחות.

וזה הלך ככה:

‘היי זה בני’.

עניתי לו ב ‘היי’ עם חיוך, בלי לבבות, בלי אימוג’ים מוגזמים, רק סמיילי קטן (ולא מסמיק! שלא יעוף על עצמו).

ואז הוא התחיל לדבר על רותם וסיגל.

הוא שיחק עם רותם כדורגל כשהם היו צעירים ובלה בלה בלה. אבל אני לא ידעתי ב כ ל  ל  מי זה רותם ומי זו סיגל ? בסוף הבנתי שהם העבירו לרות, החברה שלי עוד מימי השרות הלאומי (יואו אני מרגישה מה זה זקנה!), את התמונה שלו וכך נוצר הקשר. בקיצור התחלנו הכי עקום”.

 

הם נפגשו במוצאי שבת, במקום טוב באמצע של האמצע, קפה לנדוור ליד קניון חולון. המולת ההמון נדמתה לנחילי נמלים שצועדים לעבר הקן. הקניון הוא הכתר והמקדש של מלכת הנמלים, בו זמנית.

והמוכרים הם כמו המשרתים בארמון, שבו כולם עבדים וכולם מלכים.

כשעלתה במעלית, לכיוון קומת המסעדות ובתי הקפה, היא צילמה את עצמה לסלפי מראה, בהפוך על הפוך.

 

אי שם בנפתולי האינטרנט

היא:

“אז הגענו לדייט!!!

לבשתי ג’ינס צמוד, אבל לא מדי וחולצה אדומה די משוחררת. היה לי מצב רוח של אדום באותו יום: בא לי ליפסטיק אדום, יין אדום ואפילו בשר אדום. בכל זאת בת של אוהד הפועל תל אביב.

התיישבתי להזמין סודה ואספרסו כפול, מתבקש אחרי לילה לבן של בינג’ (חולה על ‘משחקי הכס!’).

הוא הגיע והתיישב ליידי. אני לא יכולה לנתח הרבה ממה שהיה שם, כי זה כבר הופך לפסקאות מה-זה ארוכות.

אבל חייבת להגיד לכם ת’אמת בנות, הוא היה הכי לא הטעם שלי בעולם. עם החיוך המטופש הזה, שדבוק לו לפרצוף והלבוש, אוי הבגדים, טרנינג של ילד בבית ספר יסודי של שנות ה-90. מביך, תתעורר אתה עוד מעט בן 40!

אבל רגע לפני שנכנסים לחפירות, אני רוצה להסביר את טכניקת כתיבה שלי כמשפיענית רשתות בהתהוות, עם שלושת אלפים חמש מאות עוקבים. אז אני מתחילה בכותרת דרמטית עם הרבה סימני קריאה !!!כן בדיוק כאלה. אחרי זה אני קצת פיוטית ותיאורית ובסוף אני מביאה את הג’וסי. מבינים? אז תחזיקו מעמד עד הסוף”.

 

אי שם במרחבי הרשת והפעם בקבוצת “פנויים להוביל”.

“הוא”

“טוב מלכת יופי, היא לא הייתה. זה בטוח. תחת גדול ושמלה אדומה מפונפנת, שרק מעצימה את מה שיש שם.. וברוך השם יש.

והכי גרוע אוהדת הפועל, שאוהד מכבי יצא עם אוהדת הפועל? אגב, כבר ציינתי את זה שהיא שמאלנית ואני ימני. כמה ניגודים במפגש אחד?

היא התעקשה שניפגש בבית קפה מעפן בחולון. זה ששנינו גרים בעיר המסריחה והדפוקה הזאת, שאף אחד באמת לא רוצה לגור בה, לא אומר שאי אפשר להיפגש בתל אביב. נכון ? אבל זה לא עניין אותה.

ורותם, החבר שלי מהשכונה, כמובן לא טרח לציין שהיא חברה מאיזה מעגל רביעי, או חמישי שלהם. כך שיצאתי דביל בהתכתבויות שלנו.

היא אכלה כמו איזה חזירה וציפתה שאני אשלם על הכל, עוד שניה הזמינה חצי-תפריט. בסוף שילמנו חצי-חצי, אבל היא עשתה לי פרצופים, אוי איזה פרצופים, מינימום, כאילו אני אשם שהפועל הפסידה בפעם המיליון אתמול. מישהו אמר לה לאהוד את הלוזרים האלה? ועוד היא חופרת לי איך אבא לקח אותה למשחקים כשהייתה ילדה.

אני מקווה שכל מה שאני כותב לכם, ישאר בינינו שלנו ולא ידלוף!”.

 

היא:

“הדייט הכי נורא שהיה לי EVER!!!!

באותו שבוע הפועל הפסידה (שוב), זה קורה הרבה ומפיל אותי כל פעם מחדש. איך בחורה אוהבת כדורגל ועוד את הפועל? תשאלו? אין לי כוח להסביר. מה שכן, תכלס’ זה הדבר היחיד שגרם לי להסכים לצאת איתו, זה שהוא מהתחום.

הסתכלנו אחד על השני לכמה שניות והוא התיישב מולי. משום מה היו נרות דולקים וזה שיגע אותו. שני נרות קטנים, ששמים בבית קפה, שמנסה להיות מגניב.

תמרור אזהרה ראשון ! הבחור הזוי!  הוא כל הזמן הזיז את הנרות ואני החזרתי אותם כמו בפינג-פונג. הוא אמר שזה מרגיש לו ‘מוזר. כאילו מתאים יותר לזוגות נשואים ולא לדייט ראשון’. הוא ממש התעקש על זה ובסוף נכנעתי ביקשתי שיקחו אותם.

תמרור אזהרה שני! הבחור קמצןןןןןן! הזמנתי סלט חסה קטן ואחרי זה המבורגר, מה יש אני בחורה שאוהבת לאכול ושתיתי איזה כוס יין גם. ואז הוא מתחיל לפשפש, כמה עלה הקולה זירו המסכן שלו והטפאנד זיתים. יאללה מה יש לך, לא רוצה אפילו חצי-חצי. רק שכל אחד ישלם על החלק שלו בול, בדיוק, באופן יחסי ומדויק. אתה מאמן כדורגל (כושל), או רואה חשבון? יכול להיות שאתה לא במקצוע הנכון, מאמי, וגם לקמצנים לא תהיה תקווה. זה רשום איפשהו בתנ”ך.

תמרור אזהרה שלישי! אין לו טאקט! מה אתה מעיר לי על מה שאני אוכלת, שכאילו זה משמין, אל ‘תסגביר’ לי חמוד, יואווו, כזה בלתי, פשוט בלתי נסבל בעליל. לא באתי לקבל טיפים ממר לא-יודע-לדבר-עם-בני-אדם-ובטח-שלא-עם-בנות”.

 

“הוא”

“האמת שנתתי לה לדבר רוב הזמן ונראה היה שזה לא מפריע לה, חוץ מהקינוח שהיא הזמינה, אלוהים, לא רק שאני צריך לשלם (חצי), אבל מי, תגידו לי מזמין קינוח ענקי כזה? אחרי כל הפחממות והבשר שהיא דחסה שם. ולא, הסלט לא מחפה על זה. הוא לא כפרת עוונות ! כמאמן ספורט מורשה, הרגשתי את חובתי להעיר (בעדינות), אבל בפתיחות, את דעתי בנושא.

והיא שטפה אותי, אלוהיםםם, איך שהיא שטפה אותי.

בהחלטה ספונטאנית (שלה!), חתכנו לאיזה בר שפתחו באזור תעשיה של העיר. תכלס’ אני לא יודע לשתות. אף פעם לא הייתי שותה כלום, זה לא היה הקטע שלי בחיים, לא יוצא לברים, כשכולם דופקים וודקות אני הייתי שותה זירו. אפילו יין בקידוש אני לא שותה, רק תירוש. אבל בכל זאת בחורה קצת חמודה, אז ניסיתי..”.

 

“היא”

האוכל עשה אותי צמאה והרגשתי שגם הוא רוצה ללכת לבר. בטח, שרצה, למה לא. והאמת, שאני אוהבת קצת אלכוהול. לא שאני פרועה, או קלת דעת, (הייתי רק עם בני זוג רציניים והקצין החתיך הזה מהצבא, אבל אז הייתי ממש צעירה ומותר!), אבל הייתי משועממת והאספרסו הזה הרים לי עם הקינוח.

לפחות בדייט (השני שלנו לאותו יום), הוא לא דיבר הרבה (תודה לאל). הגענו למקום והזמנתי לשתות. ואז הוא עשה פרצוף כזה של ‘לא’, מה ‘לא???’, אתה לא שותה? מה הקטע שלך ? מה אתה מוסלמי? מה חשבת שעושים בבר, שותים חלב ואוכלים עוגיות אוריאו? הדלקתי סיגריה ושתיתי בירה. הוא שאל אותי מה אני ממליצה לשתות, אמרתי לו ‘תהיה גבר’ תשתה וויסקי”.

 

הוא:

“איך הייתי יכול לדעת שאני רגיש לאלכוהול, אם אף פעם לא שתיתי? מה אני קורא מחשבות? ופתאום הרגשתי כל כך רע, הכל הסתובב סביבי. הברמן, האנשים, הכוסות ולא יכולתי יותר להחזיק את זה”.

 

“היא”

הדפוק הקיא לי על השמלה! הוא צ’ייסר ופתאום הוא נהיה אדום והידיים שלו התמלאו בפריחה מוזרה ואז הוא הקיא! על השמלה שאני הכי אוהבת. כולם חשבו שהבחור הולך להתעלף, או משהו כזה. שני גברים (נורמליים), בבר עזרו לי לגרור אותו לרכב שלו. הייתי צריכה להסיע אותו חזרה לבית שלו. ידעתם שהוא גר עם אמא שלו ! הלו תתעורר, אתה עוד מעט בן 40!”.

 

“הוא”

“איזה פאדיחות עשיתי”.

 

“היא”

“אם יש ספק, אין ספק ! בנותתת אל תלכו אף פעם נגד האינטואיציה שלכן! “.

 

“הוא”

:בבוקר שלחתי לה הודעה “מצטער” ואם אפשר לנסות לתקן, הייתי מוכן אפילו לשלם את העלות של השמלה. היא ענתה לי “אתה חסום מאמי”. זהו”.

 

הירח הסתכל על חולון. השעה התקרבה לבוקר ולא היה לו כוח להמשיך לעבוד בלילה הזה, אז הוא חתך באמצע המשמרת והשאיר את הכוכבים לשמור על הגלקסיה. השמש עוד נחרה, “יש זמן עד חמש בבוקר”, חשבה לעצמה.

כך שהשמיים נשארו די שוממים.

לילך הגיעה לביתה, היא נכנסה בשקט לחדרה, בכדי לא להעיר את ההורים (כן היא עדיין גרה איתם, אבל מטעמי חיסכון כלכלי ולא מחוסר בגרות).

השמיים מעל לבניין האפור בחולון, היו נטולי כוכבים וירח, אבל לילך לא הבחינה בזה.

שתי סנוניות נעמדו על העץ והשקיפו על חלונה. היה כל כך מאוחר, שגם הציפורים פיהקו וחזרו להישען על הענפים.

לילך החליפה בגדים וצנחה למיטה עייפה.

היא הסתכלה על השמלה האדומה.

“צריך לקנות חדשה”, אמרה לעצמה, “היא לא תשרוד את זה”.

לפח.

לפרופיל הפייסבוק של ישי ויסמן הקליקו כאן

 

 

 

 

 

אורחים בלב

אורחים בלב, הבלוג של: האורחים של "אמור"

בלוג האירוח של אמור. כאן יתארחו מפעם לפעם מי שמדברים אהבה שוטף ואין להם בלוג, כי אין בית בלי אורחים, ואנחנו הכי אוהבים לארח. 

סיפורים נוספים של האורחים של "אמור"

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשם/י לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר