אני מתנשמת קצת מהריצה במדרגות ונוקשת על הדלת חדר האמבטיה.
“הדלת פתוחה, אם לא שמת לב.” הקול שלו רועם בצחוק דרך רעש הטיפות שנוחתות עליו.
פני מתחממות קצת ואני נכנסת בצחקוק של מבוכה.
הוא מושיט את הפנים שלו מבעד לדלת המקלחון, ממתין שאבוא להגיד לנשק אותו לשלום.
כשהשפתיים שלנו נפגשות אני שוכחת מהמבוכה. אני גם שוכחת שאני לבושה
לאחרונה, אני שמה לב שהוא אוהב להביט בי יותר, או יותר נכון להתבונן, לסקור אותי.
“תתפשטי. לאט, לאט” הוא מתנתק לי מהפנים, רק השפתיים שלו נשארות על שלי לעוד רגע ארוך, שותות כל טיפה שנוזלת ממני.
אני מתרחקת למקום יבש ומורידה את השמלה, “לאט” אני מרגישה את העיניים שלו סוקרות אותי.
הוא כבר ראה אותי בכל מנח, צורה שאפשר להעלות על הדעת, עם או בלי כל מלבוש אפשרי.
ההתבוננות הזו בי, מבעד לטיפות המים הנוטפות ממנו, גורמת לי אי נוחות נעימה {מסתבר שיש דבר כזה.}
אני מסירה את החזיה ממני ותוהה מה הוא רואה באפלוליות חדר המקלחת.
האם הוא אוהב ששני העופרים שלי {מותר לי, שלמה המלך מרשה!} לא לגמרי שווים, פטמה אחת פוזלת לעברו והשניה קצת בחוצפה מתעלמת.
“גם את הסנדלים.” אני שומעת אותו כשאני מסתובבת וצועדת צעד אחד חזרה לכיוונו.
אני מתכופפת, שני עופרי הלא צעירים, מתנדנדים להם בזמן שאני נאבקת באבזמי הסנדלים.
“תזדרזי,” אני יכולה להרגיש בחדירת המבט שלו אל מרכז הגוף שלי, “שלא תצטרכי להתקלח במים קרים.”
אני מסבנת כל פיסת גוף שלו, כשהוא, בין לבין, מוריד אתי בין רגליו שאנקה, עם הפה שלי, את הזין שלו. ואז נדחק אל עומק הגרון, כדי שגם אני אהיה נקייה לאורכי, רוחבי ועומקי.
הוא מרים אותי ואני נצמדת אליו. המים וכפות ידיו מדביקים אותי לגופו. הלשון שלו מטיילת עמוק בתוך פי בדיוק כמו הזין שלו שנעוץ אי שם בתוך הרחם שלי.
אני שמה שמפו על מעט השיער שיש לו על הראש, מתרכזת באצבעות שלי שמעסות את הקרקפת שלו.
הוא מתנתק ממני. מושך אותי מתחת למים שמתקררים להם, “תשתפי את עצמך ותצאי להביא מגבת כדי ליבש אותי.”
אני יוצאת, גופי מטפטף ושפתי רועדות קלות על אף החום הפנימי שמציף אותי. לוקחת את המגבת מהמתלה וחוזרת אליו. “תעטפי ותנגבי את עצמך,” קולו משועשע, “אחרת מה הטעם שתייבשי אותי ותרטיבי אותי שוב?” אני מתחילה לנגב לו את הראש, מקרבת את הפה שלי לאוזן שלו, “זה לא באמת משנה, גם אם המגבת תייבש אותי, אני אשאר רטובה ומרטיבה.” אני יונקת לו את השקע בצוואר שכבר מפוסל בצורת הפנים והשפתיים שלי, מנשקת, מכרסמת, וממשיכה לעסות אותו עם המגבת לא משאירה טיפה אחת על גופו. וכל מיני שירים מתנגנים לי בראש.
עוד אחד ששר לך – גיא מזיג ועילי בוטנר
תמונה – מהרשת
