הטרגדיות של אוסקר / אייל מויאל

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

אשתי, חנה, היא יועצת זוגית, חיה מצרות של אחרים ולא שוכחת להזכיר לי, כל יום, שאני חי על חשבונה.
למה נזכרתי בה דווקא הערב?
בגלל דוד, החבר הכי טוב שלי, שנקלע למשבר זוגיות ונחת עליי, היישר לסלון, עם שתי מזוודות.

אוסקר ויילד אמר פעם, או כתב באיזשהו מקום, 
כי יש שתי טרגדיות בעולם, האחת היא לא לקבל את מה שאתה רוצה, והשנייה היא כן לקבל.
אני קיבלתי את שתי הטרגדיות: 
אשה שהיופי אינו מנת חלקה, ואת דוד, שנראה בעצמו כמו טרגדיה.

“תתייעץ עם חנה”, סיננתי לעברו: “הגיע הזמן שתפתרו את הבעיות ביניכם”. 
דוד נרתע: “מה פתאום”, אמר: “הפעם אני הולך עד הסוף”.
אחרי כמה דקות, ועוד חיטוט במקרר הריק, התרצה, “טוב”, הפטיר: “תתאם פגישה”.

דוד היה לוזר, טפיל, איפה שדרך לא צמח דשא. 
הכרתי אותו בצבא, לא זוכר איך? ולמה? אולי הדחקתי את זה. 
אפילו אשתו לא סבלה אותו. 
השילוב בין כיעור וטפשות לא עשה לו טוב.

הוא היה הטרגדיה הראשונה. בהמשך פגשתי את השנייה, חנה.

חנה, שירשה הון קטן מאביה, היתה מרושעת. 
ידעה טוב מאד לייעץ לאחרים אך בבית לא יישמה דבר. הייתה מקטינה אותי לאוזני הילדים.
“יש לך מזל”, היתה אומרת: “אם לא אבא שלי היית זרוק ברחוב עם החבר האפס שלך”. 
היא לא סבלה את דוד.

זאת היתה תקופת הפיגועים.
העסק שלי, ב”דיזנגוף סנטר”  נסגר והוכרזתי כפושט רגל, וזאת אחרי עוד פיגוע קשה באיזור.
אנשים פחדו להגיע.
חנה השתלטה על העסק והפכה אותו למשרד. 
זוגות במשבר לא חסר, גם בתקופת פיגועים. ה”עסק” שלה שגשג.

השניים מיררו לי את החיים בקביעות, חנה בבית ודוד בחוץ.
בחלוף השנים השלמתי עם גורלי, התרגלתי. 
הייתי מנווט בין שניהם וסופג. 
באותו ערב הגיעו מים עד נפש. 
“נמאס לי משניהם”, הרהרתי: “הלוואי ויתפגרו”. 

אומרים שעל בן אדם להיזהר במשאלות שלו מפני שהן עלולות  להתגשם. 
מה שקרה בהמשך המחיש זאת היטב.

דוד הגיע לפגישה אצל חנה, במשרד שלה בקניון. 
בתום הפגישה ליווה אותה לבית קפה, בקומה השנייה.
מחבל מתאבד שחדר למקום גמר את שניהם, 
גרדו אותם מהרצפה.
 
אוסקר ויילד אמר פעם, או כתב באיזשהו מקום, שגברים מתחתנים מתוך עייפות, נשים מתוך סקרנות, ובסוף שניהם מתאכזבים.

לפני שקיבלתי את הבשורה לא הייתי סקרן, הייתי עייף ומאוכזב. 
אחרי, כשדמיינתי את אשתי והחבר הכי טוב שלי, שוכבים ביחד, מדממים, מפורקים לחתיכות, התעודדתי.
גם הירושה והפיצוי על ה”אובדן”, עודדו את רוחי. התחלתי לחיות.

צחוק הגורל, גם אוסקר, “יש שתי טרגדיות בעולם…”, לא חשב על טרגדיה שלישית, הרבה יותר טובה.

אייל מויאל הוא עיתונאי, משורר, צייר ואמן ישראלי, יליד  1970.

נשוי לרונית ואב לשתי בנות, דניאל ועדן. 

בשיריו וביצירתו מבטא מויאל את עולמו הפנימי, תחושותיו, סלידתו מאלימות מגדרית, גזענות וצביעות.

השנה יצא לאור ספר השירים הראשון של מויאל , “אדומה – שירים ויצירות אמנות”.

 

 

אורחים בלב

אורחים בלב, הבלוג של: האורחים של "אמור"

בלוג האירוח של אמור. כאן יתארחו מפעם לפעם מי שמדברים אהבה שוטף ואין להם בלוג, כי אין בית בלי אורחים, ואנחנו הכי אוהבים לארח. 

סיפורים נוספים של האורחים של "אמור"

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשם/י לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר