לעצור את הזמן

הוא מיהר, תמיד מיהר, באותו הבוקר מיהר במיוחד. כבכל שחר התעורר לפני השמש כי רצה להגיע מוקדם למשרד, עוד מעט יסגרו את הבורסות בצד השני של הכדור וצריך להרוויח. הוא התעכב לפני שיצא כי טיפת קפה הכתימה את חולצתו המהודרת והוא נאלץ להחליף חולצה, להתאים מחדש עניבה ולשתות את האספרסו שלו כפול עם ענן קצף חלב, מהר כשהוא פושר.

ירד במהירות במעלית לחניון האפרפר ונכנס למכונית השחורה, המהודרת, ריח מושבי העור הרכים הכה באפו כשהתניע. המנוע הענק והחזק נהם, הוא שילב הילוך בחוסר סבלנות ויצא במהירות מהחניה, לחוץ, זמן זה כסף, מאוחר. הוא לא שם לב לזקנה המרופטת שחצתה את הכביש ביציאה מחניון המגדל שבו התגורר וכמעט דרס אותה, “מה יהיה?” חשב ופתח את החלון כשהוא צועק בזעם קדוש ששמור לבעלי זכויות היתר, אלה שזכויות האדם שלהם כמעט בלתי מוגבלות ומותר להם הכל, חיי מותרות, “מה יהיה עם היום הזה?” צעק והכה בהגה, “את עיוורת?” “זוזי כבר, אני ממהר”. הזקנה הביטה בו במבט שקוף ועיניים בורקות מקטרקט וסיננה אליו בקול סדוק, “שיעצור לך הזמן, אמן, נראה איך תסתדר בלעדיו!” אחר כך הסיטה ממנו את מבטה והמשיכה נחושה ומשתרכת לדרכה. הוא לחץ על דוושת הגז והמכונית זינקה אל הכביש, אין מקום לחלום, אין מקום לכישלונות חייב להגיע בזמן.

הוא שב לדירת הפאר המרווחת שלו מאוחר בלילה, פרם צווארו מהעניבה, פלט עצמו מהחליפה והלך להתקלח, רצה להספיק לנוח, “יום ארוך מחר” חשב בסיפוק.

לפני שנכנס למיטה מתח כהרגלו את שעון העץ ההעתיק והבלוי שהוריש לו סבו הזקן, המושבניק בעל כפות הידיים הגדולות, מגדל התפוזים, “חיים של פעם” מלמל לעצמו כשסנכרן וכוונן את המחוגים הישנים עם השעון החכם שעל ידו, הניח את השעון החכם להטען כדי שימשיך לדייק דקות והלך לישון, לפני שנרדם נזכר במילים שאמר לו סבו הפרדסן כשארז בידיים קשוחות מחפירת גומות סביב שורשי העצים במעדר קשיש תפוזים מבריקים בשקית והניח על מפתן הצריף העלוב בקצה המושב, משכנם של המשפחה הענייה, אלמנה שיכורה ויתומים רזים כשלד, שאספו שאריות מן הזבל כדי לאכול, “אל תשכח להיות בן אדם” אמר לו אז סבו, “חיים של פעם” “כמה שווה בן אדם?” חשב ונרדם.

בלילה בא אליו חלום מטריד.

הוא חלם שהוא נמלט, חורף, קר, זרות איומה ומבודדת, מלחמה. תחושה של ייאוש עטפה אותו, הכל שטוח וכל צעד הדהד ולא היה היכן להסתתר. פחד מוות שיתק את מחשבתו. לפתע מתוך האפלה הכתה בעיניו קרן מבהיקה של זרקור ענק ומסנוור עד עיוורון באמצע רחוב שחור, הוא לא הצליח לפקוח עפעף או להביט, רק לקפוא על מקומו ולהרים ידיים באוויר כמו במשחקי השוטרים וגנבים של ילדותו. הוא ניסה לרוץ אך גופו לא נענה לו ושיתוק אחז בשריריו, הוא הרגיש שקוצים צומחים מתוכו החוצה וגופו נקרע, הוא ניסה לצעוק אבל שום קול לא יצא מגרונו, רעש צרורות מכונת ירייה נשמע מתקרב אליו ואז רק דממה וכאב עצום ודם ואימה.

הוא התעורר מזיע ולאט נרגע, רק מבטו לא נפקח כי השמש, כמעט באמצע השמיים חדרה את מרחב מיטתו וסימאה את עיניו. הוא התהפך אל הצד השני של המיטה כדי להחזיר לעצמו מאור עיניים ונקודת מבט. התפוצץ לו הראש והוא חש מיובש וחרד וכשהחל לחבר נקודת מחשבה אחת לאחותה הבין שהוא מאחר למשרד, כבר אמצע היום והבורסות הזרות נסגרו. הוא הביט בשעון הזקן של סבו וראה שמחוגיו נעלמו, זינק אל השעון החכם וגילה שהוא לא נטען, כבוי ומשול למת, ליבו דפק לאט, חזק ולאחור ונשימתו הפכה רצוצה ומיוזעת, לראשונה בחייו חש את חרדת הנפש מחוסרת הבטחון הקיומי, מפוחדת וחסרת שליטה, הוא חשב על כתובת שהייתה כתובה באותיות אדומות בעמדת השמירה במוצב בלבנון כשהיה בצבא, “עוד לא נולד הבן זונה שיעצור את הזמן!” ונזכר בזקנה המרופטת שהטרידה את לוח הזמנים שלו בבוקרו של אתמול ואת המילים שהטילה בו, “שיעצור לך הזמן!”, לא, זה לא יכול להיות, קללות לא מתגשמות, אמונות תפלות הן טכניקה לשלוט באנשים וקסמים זה של מאלפי נחשים בהודו.

לאט אבל בטוח אחזה חרדה בגופו, מחלחלת מגרונו המתכווץ אל חזהו ואל מוחו המתערפל והוא התקשה לנשום, הרגיש שעוד רגע יעמוד ליבו כמו השעון הזקן של סבו וייעלמו חדריו מבטו החל מתערפל וסחרחורת עטפה את כל יקומו החנק השחיר את עיניו והוא קרס, מתעלף על המיטה.

צליל מטריד העיר אותו לפתע, הוא התיישב מזיע ומותש על מיטתו, זו היתה התראה טורדנית שזימרר השעון החכם, המשוכלל. מחשבתו שטה לרגע בין סיוט למציאות ומבטו נח על החלון הגדול שם זריחה החלה פוצעת את הלילה והשחור שבשמים דימם לצד השני של הכדור הסב סביב צירו. הוא הביט בשעון הזקן של סבו ונרגע כשגילה שקם בזמן הביט בשעון החכם ומצא שאתמול ההזוי שעצר את העולם נעלם ושהפעם הקיץ ביום הנכון.

בבוקר הזה הוא עשה הכל קצת יותר לאט, “דבקות במטרה זה נחמד, זמן זה מצרך יקר, אבל לא מתאים לדרוס זקנה, חשוב להיות בן אדם” אמר לעצמו והרגיש קצת כמו ההוא הבן זונה שהצליח לעצור את הזמן.

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר