כשיבוא הגשם
אני אסתדר
ונסתתר
את תחת עלי הפיקוס השומרים בגנך, ואני תחת פקודה מוכן למות כדי לשמור על גבולותייך.
בשקט שבין המלחמות הם מוכרים את נשמות חיינו ומאכלים את מה שאנחנו.
פעם ועוד פעם.
הוראת שעה אוכלת לב.
הארץ הזאת הקדושה שצמחה מאודים ושריפה לא תדע לתת ערך בלבבות אנשיה. הם ימכרו את עצמם לחזיר ולפשע. כח ישכר ועונש מוות יבוא על חלשיה.
העם משותק ושמח וברחוב זורם כאב. אף אחד לא חושב על אף אחד יותר.
במידה וכן ובמיוחד כשלא, כשאתה לא שייך לכל הנכון, אל תצפה למלא ברפואה את חייך וכשיצמחו אנשי שררה מפונקים על חשבון אחרים; יטבעו לבבך והטוטפות ותסתלק החמלה, ואיש ועוד איש יסתתר מאחורי השחיתות והכח. וכשתמכור ערך ועוד ערך וישכון בך הבצע ולא תילחם על צדק, זכות או חופש ולחם לאחר, אל תצפה שישמור אותך.
וכשאין לחם אין תורה וכשאין תורה אין אלוהים.
