עדיין לא חזרת, אבל אני לא מודאג. בסוף את תמיד חוזרת. ואם במקרה מצאת את האומץ להתחיל ללכת בעקבות הלב אז רוב הסיכויים שבסוף הוא יוביל אותך שוב לפה. ואם לא? אם לא סימן שהצלחת למצוא לך אושר, ואני ממש בסדר עם זה.
בנתיים, אנצל את העובדה שאת לא פה ואספר על ההוא. ההוא שלא קראנו בשמו. לא שאני חושש ממנו, אני חוושש עליך. כי הוא, הוא יש לו יכולות. יש לו כוחות. והוא משתמש בהם כאילו הוא לא מודע להשלכות. ביניינו, הוא מודע, וזה רק מוסיף לכוחות. אבל זה (כמעט) לא מונע ממנו להשתמש בהם.
כשהוא אוהב, הוא אוהב בכל הכח. הוא רואה אותך כמו שאף אחד אחר לא רואה. הוא מקשיב לך ולא רק למה שאת אומרת. הוא מרגיש אותך כמו שאף אחד אחר לא מעיז. ו…זה ממכר. כבר אמרנו שזאת ההרגשה הכי טובה בעולם להיות בן האדם הכי חשוב עלי אדמות.
אז מה הבעיה, היית שואלת אם היית פה ולא מתרוצצת לך בעולם מנסה להטביע את השקט שנוצר ברעשי היום יום, הבעיה היא שהוא לא עיקבי. אפילו הפכפך. הולך בעקבות הלב ואם לשניה….
הנה חזרת. בואי לחיבוק. את הרי יודעת שאני טוב בחיבוקים. להתעטף בשקט הפנימי שלי. לא לא, את לא חייבת לספר לי לאן ברחת. אני פשוט שמח בך. בכולך. תני לי קצת לנשום אותך. להריח את מצב רוחך. לספוג את הטילטולים שעברת וביחד להסדיר את הנשימה. פשוט לנשום.
את רוצה שנמשיך?
