כותבים אהבה – פרק 2
חמודה, נרדמת.
גם אני,
קצת.
לרגע היינו כאן ועכשיו, בתוך הבועה של שנינו, בלי העולם הרועש, בלי השיגרה הצועקת. לבד בשקט של הביחד.
שנמשיך לכתוב את הסיפור? שנחפש את נוגה המיוסרת ואת ההוא ששמו לא חשוב?
הנה נוגה, לרגע לא ראינו אותה. היא התחבאה בתוך ההמון. בזרם המטורף שבעצם לא מוביל לשום מקום. מזל שהיא נעצרה לרגע, ככה סתם באמצע היום, והקשיבה. אחרת אולי לא היינו מוצאים אותה.
וברגע שהיא עצרה להקשיב היא שמעה. היא שמעה את הלב שלה מבקש מנוחה מהקצב הנוח והקבוע. מבקש להשתולל. להתרומם למחוזות הכי גבוהים ולהנות גם במורדות. היא שמעה את הנשמה שלה צועקת. מתחננת. רק קצת תשומת לב. אל תשכחי שגם אני כאן.
רוחני מדי בשבילך? ציורי מדי? לא שכחתי שאת בחורה של הגיון. בחורה שמרגישה מהמוח. סליחה, קצת נסחפתי, הרי אני, בחור שחושב מהלב.
אז ככה סתם, באמצע כל העמולה של היום יום, בזמן הכי עמוס נוגה ראתה אותו מביט אליה ממסך הנייד. הוא הסתכל עליה. הוא ראה אותה. רק אותה. לא את המסכות שהיא עוטה. לא את הסיפורים שהיא מספרת לעולם ולעצמה. אותה. במערומיה.
ודרכו. לרגע, היא גם ראתה את עצמה. והיא אהבה את מה שהיא ראתה.
אוי את רועדת. הגענו לחלק המפחיד של הסיפור. מוזר איך שהרגעים הכי טובים יכולים להיות גם הכי מפחידים.
אל תדאגי, אפשר לעצור לרגע. נקח הפסקה קטנה ונצא שוב לעולם. נחפש ריגושים בטוחים יותר. כאלה שלא מאיימים על כל היקום שבנינו לנו במאמצים רבים. נסתכל מסביב על הכל ועל כלום. נקח הפסקה מהשקט המאיים הזה ונטביע את הלב בהייסחים.
זה בסדר, אני אהיה פה להמשיך שתחזרי. אם תחזרי.
האם תחזרי?
*** פרק 3 https://amour.co.il/writing-love-3/
