שיתוף פעולה עם גבי פאר.

בֵּין גְּבָעוֹת גַּבְּךָ, הַשְּׁתַּיִם עֲרוּץ אָהַבְתִּי זוֹרֵם וּבֵין כַּפּוֹת יָדַי נָחָה מְנִיפַת רַגְלְךָ לְהָפִיחַ רוּחַ בְּאַפִּי. …   אַתָּה תָּבוֹא תִּרְאֶה אֶת חַדְרִי –          

את עם השיער הזהוב והעיניים הבוערות, זה אני עם הנמשים והמבט המבויש, שמביט בך.

וְאֵיךְ, אֲנִי, בְּאֶמְצַע דֵּצֶמְבֶּר, בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַמְּהִירוּת מְשַׁחְרֶרֶת רֶגַע עָנֹג שֶׁל חֹפֶשְׁעַצְמִי – הִתְנַגַּשְׁתִּי בְּמַגַּע יָדֶיךָ הָאוֹחֲזוֹת אֶת פָּנַי.

שלושה שירים שהם מחזור שירים, ועוד אחד.

הברז פתוח, מים זורמים, קצף לבן מכסה את הכלים. נערמות זו על זו צלחות לבנות, וליד, ארוזים בקפידה, חלומות חמוצים.

כְּשֶׁתַּזְמִין אוֹתִי לְהַשְׁעִין רֹאשִׁי עַל חָזְךָ הַפּוֹעֵם, הַמְּיֻזָּע, יַעַצְרוּ סוּסֵי הַסְּחַרְחָרָה הַכָּאוֹטִית הַמְּכֻנָּה “מְצִיאוּת”.

וְהַהוּא שֶׁשּׁוֹקֵעַ בְּנִשְׁמָתִי מְמַלֵּא אוֹתִי שִׂמְחָה. בְּלִי שֶׁהַגּוּף נִרְגַּע, אֲנִי מְחֻבֶּקֶת

אני מחפש מילים, מרגיש כילד ננזף שנתפס בקלקלתו אחרי שעשה מעשה רע ואכזב את אימו שלא במתכוון. הרגשה של טעות אחת שמבטלת את כל

שְפָתֵיךָ דְבַש לִיקַקְתִי אָז, הֲייתָ רַך, הֲייתָ עַז, אִיתִי טַעֲמְתָ פְרִי גַן עֶדֶן הֲאָסוּר.

בְּאַפְרִיקָה הָרְחוֹקָה בֵּין עֲמָקִים וִיעָרוֹת, חָיוּ שְׁלֹשָׁה גּוּרֵי- חַיּוֹת. חֲבֵרִים טוֹבִים הָיוּ הַשְּׁלֹשָׁה, וְלָכֵן כִּנּוּ אוֹתָם בְּשֵׁם: “הַחֲבוּרָה”.

בעיניים כלות התבונן על ילדים אחרים. ראה כיצד הם מבלים בחגים, משחקים, נוסעים למקומות רחוקים עם הוריהם. רק הוא נותר מרותק לביתו.

תַּשְׁלִיךְ הַמֵּיתָר הַנִּמְתָּח בֵּין הָרָצוֹן לְהֵאָחֵז בְּחֹזְקָה לְבֵין הָרָצוֹן לְהַשְׁלִיךְ לַפַּח   לְבַד טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ מִידֵי פַּעַם מַקְשִׁיב מְרֻכָּז לְהַלְמוּת לִבּוֹ, לִנְשִׁימַת

כנרת חייכה לעצמה, בשעה שפסעה בצעדים קטנטנים כסוכריות צבעוניות, הממתקים שצ’רלס נהג לבזוק על גלידת התות האדומה ועל גלידת המסטיק הוורודה.

חוֹל הַמִּדְבָּר נִשְׁבָּר בְּקַו יָשָׁר, וְהַכֹּל מֻנָּח עַל שֻׁלְחָן קָטָן, עָלָיו נִשְׁקָף הָרָקִיעַ.

אַף מֶרְחָב אֵינוֹ מוּגָן. נָכוֹן, אַתְּ עוֹנָה. וּמוֹחֶקֶת הַכֹּל.

רדודה האהבה כשהיא מוזילה עצמה ונכנעת לתאוות בשרים וליצר ארצי מחוספס.

בְּאוֹקִינָאוָוה פִּרְחֵי הַדֻּבְדְּבָן זוֹהֲרִים בְּמִיתָתָם. נְחַכֶּה לְגִשְׁמֵי הַמּוֹנְסוּן, אָמַרְתִּי.

תלכי יחפה ותתרכזי בתחושת הרגליים בדשא או בחול. מצאי לך יער,שדה, שוטטי.

בָּאֹפֶק שֶׁלִּי הַשֶּׁמֶשׁ נוֹשֶׁקֶת לַמַּיִם הַתְּכֻלִּים, בָּאֹפֶק שֶׁלִּי שָׁטִים אוֹהֲבִים בְּגוֹנְדּוֹלוֹת מְקֻשְּׁטוֹת פְּרָחִים.

עכשיו, כשהיא מתבוננת ברשימה הארוכה של אחרי החגים היא מגלה איך שוב השאירה לסוף את החלום לנסוע לצימר לשלושה ימים עם עצמה, או לכתוב

זְמַן פּוֹשֵׁט אֶת נְעוּרָיו כְּמוֹ סְתָיו, מַשִּׁיל אֶת הַבְלֵי הַחֹם מֵעַל הַפְּרִיחָה הַמְּאֻחֶרֶת.

בא לי לכתוב לך כל תירוץ קטן שיגרום לך לחזור, שיגרום לנו לדבר, לתקשר. אפילו לשתוק ביחד. העיקר לא את הלבד הזה.

פַּעַם הָיִיתִי עוֹשָׂה אַהֲבָה עִם הַמּוּזָה, לוֹחֵשׁ עַל אָזְנֶיהָ מִלִּים נוֹטְפוֹת, סוֹפֵר בִּנְשִׁיקוֹת אֶת חֻלְיוֹתֶיהָ וְעוֹצֵר בֵּין הַשְׁכָּמוֹת, בִּנְקֻדָּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגָרֵד.

באותו רגע ממש אני מרגישה מאוד אמיצה וגיבורה, ואולי גם קצת אלוהימית, ויש לי מין בעבוע בבטן מרוב התרגשות ומרוב גובה, ואני מזדקפת על

יֵשׁ רֶגַע בּוֹ נוֹפֵל הָאֲסִימוֹן שֶׁלֹּא תַּגְשִׁים אֶת כָּל הַחֲלוֹמוֹת, וְאַתָּה צָרִיךְ לִבְחֹר בֵּין הֶהָמוֹן עַל מָה לָצֵאת לְמִלְחָמוֹת.

רֵיחֲךָ דָּבֵק בְּעוֹרִי, מִתְמַסֵּר לוֹ בְּדִיּוּק לְאַחַר שֶׁנִּרְגְּעוּ צְרָכַי כֻּלָּם, וְלֹא נוֹתַר לִי אֶלָּא לֶאֱחֹז וּלְהַגְדִּיר בְּקִיּוּמְךָ אֶת גְּבוּלוֹת חַיַּי.

את הדברים שאמר לאחר מכן לא שמעתי, רק ראיתי את שפתיו נעות כמו מתוך סרט אילם. מוחי היה אטום וליבי היה מרוסק. רק מנגינת