כל מי שראה את הסרט ״צ׳ארלי וחצי״, וגם רבים שלא, מכיר את הציטוט הזה.
אבל מה באמת רוצה התולעת?
בואו ניזכר רגע…
תולי, התולעת של הפחד, חיה בחלק האחורי של המוח של כל אחד מאיתנו.
זה החלק הקדום של המוח – הצרבלום.
שאלו אותי פעמים רבות למה תולעת, ואין לי הסבר טוב לזה.
ככה היא נראתה לי. יצור פשוט, הישרדותי, משוללת חשיבה והיגיון, בלי עיניים או אוזניים.
ואז…
אז למדתי ״פסיכולוגיה פיזיולוגית״ לתואר. למדנו גם על חלקי המוח השונים ותפקידם.
למדתי שהצרבלום מאד גדול, אבל לא ברור למה. יש לו מעט תפקידים.
והתבדחתי שהתולעת צריכה דופלקס, וחדרים לילדים.
אבל כשהמשכנו ללמוד על חלקי הצרבלום, נתקעתי מול המסך, ממצמצת בתדהמה.
רואים את האיבר הזה ש״רוכב״ על הצרבלום?
הוא נקרא בלטינית ״ורמיס״, או, בתרגום לעברית – התולעת.
כן.
יש באמת תולעת בצרבלום.
אז עכשיו בואו נבין מי היא, ומה היא רוצה.
תולי, התולעת של הפחד
התולעת של הפחד עשויה מחרדת נטישה.
היא נולדת יחד איתנו.
דמיינו תינוק בן שעה.
עד לפני שעה הוא היה בעולם מושלם, חמים, מוגן. הוא קיבל אוכל כל הזמן ושמע את הלמות הלב של אמא שלו, אהבתו היחידה.
עכשיו הוא בעולם של אורות בוהקים, של קור ורעש, והוא רעב.
הוא קורא לאמא שלו, אהבתו היחידה, זו שמופקדת על שלמות חייו.
והיא לא באה.
כלומר, ברור שהיא באה… רק לוקח לה דקה או שתיים להגיע עם האוכל, או אולי קצת יותר.
לתינוק בן שעה, שתי דקות הן נצח.
בזמן הזה הוא מבין כמה דברים:
- הוא לבד
- אין אוכל
- הוא עומד למות
- ומי שנטשה אותו היא אהבתו היחידה.
קשה, לא?
חרדת הנטישה היא חרדת מוות, ולהבין את זה עושה הרבה סדר.
עכשיו, את התחושה הזו אנחנו נושאים איתנו כל החיים, רדומה.
היא מתעוררת פה ושם, לובשת פנים אחרות, גדלה ומשתנה, אבל זו תמיד היא – התולעת.
התולעת אחראית לא רק על חרדת הנטישה, אלא על כל הפחדים.
אנחנו פוחדים שיכעסו עלינו, פוחדים שיראו מי אנחנו באמת, פוחדים שיעזבו אותנו.
את התולעת אי אפשר למגר, ומי שחושב שכן, חי באשליות מסוכנות מאד.
אפשר ללמוד לנהל אותה, וזה מסע של חיים שלמים.
אם מצליח לנו, התולעת תהיה קטנה, מכווצת, מיובשת.
אם מטרגרים אותנו, התולעת תרים לפתע ראש, תתנפח ותגדל, ואז תתחיל להזרים מיץ ירוק לוורידים.
המיץ הזה הוא לא פחות מסמי הזייה קשים.
קרה לכם פעם שראיתם סיטואציה בצורה מסויימת, הגבתם, ואז הבנתם שהסיטואציה הייתה אחרת בכלל?
קרה לכם שהסתכלתם אחורה ולא הבנתם איך יכולתם לפרש דברים כמו שפירשתם?
מיץ ירוק!!
כשהוורידים שלכם מתמלאים מיץ ירוק יעברו בכם מחשבות קיצוניות, לא הגיוניות בעליל, כשיש תשובות הרבה יותר הגיוניות. אתם תרצו לחולל דרמה, לשבור דברים, להגיד דברים בלי לחשוב… ויהיה נדמה לכם שזה ממש יועיל, או שלא אכפת לכם כבר אם זה יועיל או לא. זה סימן ברור שאתם כבר לא נוהגים ברכב שלכם. התולעת היא שנוהגת, והתחביב שלה הוא להסיע לתהום. עוד מעט נדבר על למה.
אתם תתחרטו על זה.
אז מה עושים?
לעצור
אם אפילו יש לכם הרגשה קלושה שאתם בתוך קונפליקט, תעצרו!
מה שטוב היום, יהיה טוב גם מחר.
לזהות
תסתכלו על המחשבות שעוברות בכם כאילו אתם מישהו מבחוץ.
תשאלו את עצמכם:
- האם זה השיח הבריא והרגיל שלי, או שזה נראה כאילו עברתי במפתיע השתלת אישיות?
- האם אני יכול/ה לחשוב על אלטרנטיבות אחרות?
- האם יש בהן אופציות שפויות יותר? הגיוניות יותר?
- האם קשה לי לעצור?
להחליף
- תחליפו את שיח התולעת בשיח הבריא שלכם.
- תבחרו את החלופה ההגיונית והשפויה ביותר.
- תצברו עוד מידע.
- תאמצו את הפרשנות שהכי מיטבית לצד השני.
שיח תולעת הוא כמעט תמיד שיח שקרי, שימו לב, ולא משנה כמה הוא נשמע הגיוני באותו רגע.
ומה עושים עם התולעת של הצד השני?
התולעת של הצד השני היא שלו, ולא תפקידכם לטפל בה.
אתם כן יכולים ללמוד לזהות אותה, ולהתאים את הפרשנות שלכם לאירוע. לפעמים רק זה כבר יסיים את האירוע בטוב.
שימו לב – אם מי שמולכם מתנהג פתאום בדרך לא אופיינית לו, לא הגיונית, שברור שלא משרתת את המטרה שלו – תבינו שלא הוא יושב ליד ההגה!
הוא יושב במושב האחורי, כפות וחסום פה, רואה איך התולעת נוהגת פול גז לתהום, ולא יכול לעשות שום דבר למנוע את זה!
תחמלו עליו במקום הזה.
זה יעזור לכם לא להיפגע, וזה יעזור לכם להביא פתרון מיטבי, ולא להתחיל פינג פונג פחד.
הכלים
בשביל להתמודד עם התולעת צריך כלים, לא מספיק להכיר אותה.
לפעמים הכלים יהיו כאלה שתפעילו בזמן אמת, אבל לפעמים אלה יהיו כלים שתכינו אותם מבעוד מועד.
אתם צריכים להיות מודעים לתולעת שלכם כל הזמן, ולמלא את מצבורי הנשק נגדה על בסיס קבוע.
דוח אקסל
הכלי האפקטיבי ביותר נגד תולעת הוא דוח אקסל. כן, מה שקראתם. לא חובה לפתוח גיליון אמיתי. אפשר לנהל אותו בראש.
דוגמה?
הפחד הנפוץ ביותר – הוא לא אוהב אותי / היא לא אוהבת אותי
וככה נראה דוח אקסל. שורות שורות של עובדות בלתי ניתנות להפרכה:
- אתמול הוא אמר שהוא אוהב אותי.
- גם שלשום.
- גם לפני יומיים (וכך הלאה)
- הוא תמיד שם כשאני צריכה
- הוא עוזר לי בכל דבר
- הוא נפתח איתי, גם בדברים הקשים
…
ואלו היו רק דוגמאות. ברור, נכון?
עכשיו… כשהתולעת מרימה את ראשה ולוחשת לכם באוזן ״הוא/היא לא אוהב/ת אותך יותרררר… זה עבר לו/ה…״
אתם מוציאים את הדוח, קוראים אותו לתולעת, ואז מגלגלים אותו ונותנים לה בראש.
לפעמים תצטרכו לקרוא את הדוח שוב ושוב בלופים. אחרי הכל, התולעת היא יצור חסר מוח…
אבל לפעמים התולעת כל כך שמנה וגדולה, שלא נוכל לתת לה בראש.
אם נעמוד לפני הפרצוף שלה, היא תוריד לנו את הראש בביס.
אז מה עושים?
מסלולים עוקפי תולעת
במקרה כזה נצטרך לסלול ״מסלולים עוקפי תולעת״.
זה אומר שלא נחשוב ישירות על הדבר המפחיד, אלא ננכש עשבים מסביב, פחדים קטנים שקשורים, ניצור הסחות דעת, דברים שיעסיקו את הראש שלנו.
כשדעתה של התולעת מוסחת, נוכל ״לגלח״ חתיכות מהצד שלה, לנקז אותה ולהחזיר אותה לגודל שבו נוכל להוציא את הדוח ולתת לה בראש.
אז מה בעצם מה רוצה התולעת?
- לשמור עלינו
תולי היא לא יצור רע. התפקיד שלה, בעיניה, הוא לשמור עלינו.
אם ינטשו אותנו, כך היא חושבת, עם תא המוח היחיד שלה, אנחנו נמות.
היא פה להגן על חיינו, על ידי זה שהיא תמנע כל סכנת נטישה, גם אם זה אומר שהיא תביא את הנטישה בעצמה, העיקר שלא תבוא בהפתעה.
וזה מביא אותנו לסעיף הבא של מה רוצה התולעת:
- לירות לנו בגלגלים
מרוב רצון לשמור עלינו, וחוסר בתאי מוח, התולעת תשמור עלינו גם ממה שלא צריך.
למשל, אם מערכת יחסים מתהדקת, ברור שמדובר באיקס, ונראה שאנחנו הולכים לקראת אהבה גדולה, פעמים רבות התולעת תייצר דברים שיירו לנו בגלגלים, דרמה מיותרת, התנהגות בלתי ברורה.
אנשים נאמנים יבגדו פתאום, אנשים נחמדים יתנהגו לא יפה… ואם הצד השני לא יבין שהם לא אלה שנוהגים ברכב, אלא התולעת, ושהיא מסיעה אותו לתהום… אז גם יצליח לה.
אז מה רוצה התולעת?
בסך הכל היא רוצה את טובתנו. היא רוצה שנהיה מוגנים מכל כאב, כי כל כאב הוא נטישה, וכל נטישה היא מוות.
אבל אנחנו כבר לא תינוקות בני שעה.
אנחנו יכולים לסבול רעב, כאב או געגועים בלי למות.
אנחנו אפילו יכולים להרוויח מהם.
אנחנו פה בשביל לגדול, וכאב הוא הזמנה לצמיחה, לא אזעקה לרדת למקלטים.
אז כדאי שנהיה מודעים אליה, לוורמיס שלנו, שנכבד אותה, או אפילו נחבק אותה.
כדאי שנתאמן כל הזמן כדי לקצר את זמני התגובה שלנו לתולעת.
כדאי שנודה לה על שירות חשוב,
אבל בשום אופן לא נרשה לה לנהוג ברכב שלנו או להחליט עבורנו מה נעשה או נגיד.
