זה פוסט למיטיבי לכת, למגביהי עוף, למי ששר את השיטה.
שלא תגידו שלא הזהרתי.
אם אתם עוד לא מכירים את איקס, יש סיכוי שלא תבינו, אז אני ממליצה לקרוא קודם את ״לימודי ליבה״.
המטריקס
מכירים מטריקס?
את הסרט כולם מכירים, מן הסתם.
אבל יש לא מעט ספרות בדיונית שמתעסקת במטריקס, והעלילה דומה: אדם חי במציאות אוטופית, ומגלה יום אחד שהכל הזיה, בין אם כי הוא חי בתוך תוכנת מחשב, או כי יש סמים במים, או כי הוא חלק מבנק מוחות של חייזרים.
המציאות האמיתית היא איומה, ואותו אדם צריך לבחור האם להסתכל על המציאות בעיניים או להמשיך לחיות במציאות המדומה.
מתי הגיבור שלנו מבין שהוא חי במטריקס?
כשהוא קולט את הגליץ׳.
הגליץ׳ יכול להיות כל מיני דברים – פתאום הוא רואה 0 ו-1 או שהתמונה מרצדת לרגע או שדברים לא מסתדרים אחד עם השני עובדתית.
בפעם הראשונה שמישהו רואה גליץ׳ הוא חושב שזה היה נדמה לו. בפעם השניה הוא חושב שאולי הוא קצת פסיכי, אבל אז הוא כבר מתחיל לחפש את הגליצ׳ים.
זו ראשיתה של מודעות.
ברגע שמתחילים לראות גליצ׳ים קבוע, המטריקס נשבר.
עד כאן סבבה?
אז ככה זה באמת, במציאות, רק הפוך.
כולנו חיים במטריקס. יש מספיק עדויות לזה, גם במדע.
ויש מאחוריו מציאות אחרת.
רק מה, שהמציאות ה״אמיתית״ היא לא איומה, היא נפלאה!
ובינינו, היא גם לא יותר אמיתית.
שני הרבדים אמיתיים, ומי שחכם משכיל לרקוד בין שניהם, כי יש לו משקפי תלת מימד.
מאחורי המציאות היומיומית של לעבוד ולאכול ולישון ולצאת לסרט, יש עולם שלם של קסם טהור.
הוא לא רנדומלי או כאוטי. יש לו היגיון וכללים משלו, וצריך רק להבין את זה, ולהתאמן על זה, כמו כל דבר טוב בחיים.
אוקיי…
אז איפה הגליץ׳?
גם בעולם שלנו אנשים רואים גליץ׳ אחד, וחושבים שזה מקרה, ואז עוד אחד, ואז הם מתחילים לחפש את הגליצ׳ים, וכל הקסם נפתח בפניהם.
לגליץ׳ הזה קוראים איקס.
יש מי שיקראו לו אהבה, אבל זה לא מדוייק.
תשוו אנשים שחוו איקס, ואנשים שלא חוו איקס (ואני עושה את זה למעלה מעשור) ותבינו את ההבדל.
וכרטיס הכניסה שלנו לעולם הזה, של הדברים הסמויים מן העין, של קסם טהור ומטורף ועוצמתי – הם אנשי המפתח.
אנשי מפתח
אנשי מפתח נכנסים לחיים שלנו כדי שנפקח את העיניים, כדי שנתחיל ללכת במסע שלנו, או נמשיך, או נאיץ, או נעלה שלב.
אנשי מפתח יכולים להיות מורים רוחניים שלנו (אבל שימו לב שחייב להיות איקס, כלומר איזה אלמנט אישי, ולא מישהו שראיתי באינסטגרם, למרות שאיקס יודע לעשות גם את זה), אבל לא בהכרח.
אנשי מפתח יכולים להיות מי שהובילו אותנו לשיעורים הגדולים ביותר שלנו, שמהם יצאנו כבר בני אדם אחרים.
הם יכולים להיות אלה שהכאיבו לנו הכי הרבה (שוב, בתנאי שיש איקס).
שיעורים גדולים פעמים רבות כואבים מאוד.
אנשי מפתח כאלה יגרמו לתגובת שרשרת. כשלעצמם אין להם מה ללמד אותנו, אבל הם מובילים איתם את השיעור, והשיעור כבר ישלח אותנו למקום שנועדנו להיות בו.
הרגעים הקשים ביותר בחיים שלי, שהיו קשורים לאיקס, הובילו אותי לפתח את השיטה, למצוא את האנשים והידע שהיו חסרים לי, ולהרכיב משהו שעובד. הגעתי להבנה חדשה, ואז התאמנתי עליה. היום יש פה אינספור אנשים שמודים לאנשי המפתח שלהם, ששברו אותם לרסיסים, כי אם זה לא היה קורה, הם לעולם לא היו מגיעים לפה ללמוד איך להדביק את הרסיסים בזהב.
אז אם אנחנו עצומי עיניים, בתוך המטריקס, אנחנו נספר איך התאהבנו, ואז נעזבנו, ונשברנו, והחלמנו, וחוזר חלילה. אבל אם כבר פקחנו עיניים, אנחנו נדע שהאדם השני היה איש מפתח, שזה היה התפקיד שלו, נודה לו עליו ונשחרר אותו ברכות.
פרסונה
אדם (פרסון) + תפקיד = פרסונה.
תחשבו שהייתם רואים את קיאנו ריבס ברחוב, והוא היה מבקש 100 ש״ח, כי יש לו רק דולרים, וגם הם אצל צוות הצילום… הייתם נותנים לו? ברור!
עכשיו סיפור אחר – מי שניגש אליכם ברחוב נראה ונשמע בול כמו קיאנו ריבס, אבל ברור שהוא לא. סתם תמהוני עם זקן ושיער ארוך. הייתם נותנים לו 100 ש״ח? למה לא? אולי הוא יותר נחמד?
אנחנו מזהים אדם עם הפרסונה שלו, וזה קורה גם בחיים, עם אנשי המפתח שלנו.
השיעור שהם מביאים איתם לפעמים הוא כזה גדול, כל כך מפוצץ ראש, שאנחנו מיידית תופסים מהם אדם גדול, חכם… ועוד כל מיני תכונות, שלא בהכרח קשורות למציאות.
הקטע הוא שזה יכול להיות נכון, ויכול להיות לא נכון, ויכול להיות נכון חלקית.
צריך להפריד את האדם מהתפקיד.
את השיעור צריך ללמוד, לפקוח עיניים, ללמוד לעוף, וזה מטורף.
אבל זה לא קשור לאיש המפתח. עליו צריך להסתכל בעיניים נקיות – האם לאחר שמילא את תפקידו אנחנו רוצים שיישאר בחיינו?
צריך גם להבין שמי שיישאר בחיינו הוא האדם, ולא הפרסונה. הוא לא יהיה גיבור על מיסטי. הוא יהיה אדם, עם הטעויות שלו ורגעי החולשה.
ולפעמים הוא לא יישאר, כי זה חלק מהשיעור.
ולפעמים ללמוד את השיעור בהתכוונות יביא לזה שהוא יישאר, או יחזור.
אבל כך או כך – ללמוד את השיעור יביא לסוכריות מהיקום, והרווחנו.
גלולה אדומה או כחולה?
רבות רבות מהאהבות הגדולות מביאות לחיינו אנשי מפתח.
בעיקר האהבות המסובכות, המורכבות.
הן אלו שמביאות את השיעורים הגדולים ביותר.
ואז אנחנו צריכים להחליט – גלולה אדומה או כחולה?
איזה סיפור נספר לעצמנו?
מה נרוויח?
האם נישאר בחיים הפשוטים של המטריקס…
או נפרוש כנפיים ונלמד לחיות בתוך קסם טהור?
*כן, יש מצב שאני פסיכית, אבל אם כן, אני בחברה ממש טובה.
