גבר אמיתי

587935e4cc3d3.jpg

זה היה לפני זמן רב. חברתי נ’ ואני הסענו גברבר אחד לאנשהו. אל תשאלו למה, זה סיפור ארוך ולא קשור לנושא. העיקר הוא, שהוא נסע איתנו. כשירד הגברבר מהאוטו, פניתי לחברתי נ’ ושאלתי אותה: “הוא נראה לא רע, נכון? פנים של ילד, גוף רזה ואתלטי. הוא גם לא טיפש, ולא שטחי. להיפך, אפשר לנהל איתו שיחות עומק. אז למה הוא לא מעניין בגרוש? למה הוא לא סקסי בעינינו?”

נכון, גם נ’ וגם אני נשואות באושר, אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולות להבחין בגבר שווה, ואפילו אם זה רק לצורך שידוך לחברותינו. מכאן התחיל ניתוח ענף של הגברבר הספציפי הזה וגם של אחרים, כדי לנסות למצוא את האקס פקטור, אותו גורם חמקמק שהופך אדם ממין זכר ל”גבר”.

אז מה ומי הוא “גבר אמיתי”?

בצר לי, החלטתי לפנות למקור הבלתי מעורער של האמת עלי אדמות – מוזיקת שנות השמונים. נראה, שיש חלוקה מוגדרת למספר טיפוסים אותם אנו אוהבות לאהוב:

הגיבור

גיבור

בוני טיילר שרה:

לאן נעלמו כל הגברים הטובים, והיכן הם כל האלים?

היכן הוא הרקולס של הרחוב, שילחם בסיכונים הגדלים?…

…אני זקוקה לגיבור

אני מצפה לגיבור עד קצה הלילה

הוא חייב להיות חזק, והוא חייב להיות מהיר

והוא חייב לבוא הישר משדה הקרב.

אין ספק שיש בו משהו, בגיבור המסוקס, השתקן, שכל חזותו אומרת: הכל יהיה בסדר אם רק תסמכי עליי, אבל מה קורה אחרי שהציל אותך מציפרני המפלצת התורנית? מה קורה כשהוא צריך להחליף חיתול לתינוק, להוריד את הזבל? האם הוא יוכל לחיות בסביבה נטולת דרקונים, או שמא תמיד יחפש לו עלמה במצוקה?

 

המפרנס

ארת’ה קיט שרה

על גבר שיכול להרגיע אותה בטיול קצר ברגל.. בחנות של קרטייה.

היכן הבייבי שלי, מתי כבר יתחיל

להשתמש בויזה שלו בדרך לליבי?

בימינו, אני לא יכולה לדמיין אישה שרה על רצון בגבר שיפרנס אותה, יקנה לה דברים יפים, ובטח לא על כך שזאת הסיבה שהיא תתאהב בו. עם זאת, שמעתי מגברים רבים שהיכולת שלהם לפרנס היא בעיניהם חלק מהגדרת הגבריות שלהם. בשביל אישה, פרנסה היא משהו שהיא עושה, לא משהו שהיא. בשביל גברים, זוהי אחת הנקודות הרגישות. יכול להיות, לכן, שגבר שבטוח בעצמו מבחינה כלכלית יהיה בטוח בעצמו באופן כללי, והבטחון העצמי הזה יתרום לגבריות שלו.

גם פגי לי שרה בשנות השישים: “צא מכאן, לך והבא גם לי קצת כסף.” בסרט “מי הפליל את רוג’ר רביט” מבצעת אשתו של רוג’ר, ג’סיקה, את השיר הזה בגירסה סקסית, ואכן, כל הגברים בסרט היו מוכנים לשלם לה כל סכום בשביל שתהיה שלהם, אבל היא מאוהבת בבעלה, רוג’ר, כי הוא מצחיק אותה. מה שמעביר אותנו הישר לסעיף הבא ברשימה.

המצחיקן

אין שמץ של ספק שחוש הומור בריא תורם רבות לכל דבר בחיים: זוגיות, הורות, קריירה. אבל האם הומור הוא סקסי? בעיניי כן, מאד. יכול להיות שלא כולן יסכימו איתי. אחרי הכל, מדובר בטעם אישי. עם זאת, נראה לי שבלי בטחון עצמי אין הומור, ובלי הומור אין בטחון עצמי, ובטחון עצמי הוא לבטח אחד הדברים שאשה מחפשת בגבר שלה.

פרוייקט שיקום שכונות

 

סינדי לאופר שרה:

“..אם העולם הזה משגע אותך וסבלת כל שאתה יכול

התקשר אליי, כי אתה יודע שאהיה שם בשבילך.

ואני רואה את הצבעים האמיתיים שלך זורחים דרכך

אני רואה את הצבעים האמיתיים שלך, ולכן אני אוהבת אותך…

אני לא יודעת אם יש מישהי מבינינו שיכולה לעמוד בפני מבט מהורהר ושתקני שמשדר פגיעות מאחורי מסך קלוש של קשיחות. הטיפוס הזה הורס את כולנו. אולי הוא מעורר בנו את הרגשות האימהיים, שבשילוב עם סקרנות ומשיכה הופכים לתמהיל שאין לעמוד בפניו. אין מחשבה מעוררת כמו הידיעה שאת, רק את, רואה את הצבעים האמיתיים של נשמתו.

אבל מה קורה לפרוייקט שיקום השכונות אחרי השיקום? האם יש שם עוד משהו שיחזיק את העניין, או שהוא יהפך לסתם עוד אחד? ומה אם מאחורי הארשת המעונה מסתתר סתם קוטר?

האביר השחור

 

מליסה מנצ’סטר שרה על גנב הלבבות:

ידיים על גופי מלאות בשליטה קרירה

אמור לי איך ידעת

כל מה שיעשה לי טוב…

גנב הלבבות שדד ממני את ליבי

גנב הלבבות, טוב יותר מהחלום.

קרוב משפחה של פרוייקט שיקום השכונות הוא האביר השחור. בנוסף למעטה השריון הוא מתהדר גם בחנית, אותה הוא נועץ בשורה של לבבות שאותם הוא שובר כאילו מבלי משים. סוד הקסם שלו, למי שאוהבת את הטיפוס, הוא הבלתי מושגות שלו. הוא לעולם לא יהיה שלך. גם אם תרוצי אלף שנה אחרי הסוס, גם אם תצליחי לביית אותו ולשים עליו את אזיקי הרגל עם השלשלת וכדור הברזל, לעולם לא תוכלי לישון בשקט. האביר השחור הוא אספן. החור השחור שבלבו לעולם לא יתמלא, והוא ימשיך תמיד לנסות למלא אותו בעוד ועוד הערצה נשית. האם אפשר באמת לגרום לו להיות מאושר? בוודאי. תלוי כמה את מוכנה להשקיע בעניין וכמה כח יש לך לספוג פגיעות חנית בחזה.

הנסיך מהאגדות

זה אולי הטיפוס שאני, אישית, מאמינה לו פחות מכל. הרף שהוא מציב כל כך גבוה שהוא עצמו אינו יכול לעמוד בו, ונגזר דינה של הנסיכה האומללה להתנפץ על חומת המציאות. ראיתי את זה קורה יותר מפעם. בכל זאת, הוליווד מאכילה אותנו בכל כך הרבה סיפורי אהבה שנגמרים בסוף טוב ולגמרי בלתי אמין, שאנחנו לגמרי מצפות שכך יתנהלו החיים. טיילור סוויפט שרה על רומיאו וג’ולייט בגרסה המודרנית, ועל איך כשהיא כבר מתייאשת ולא בטוחה אם בכלל היה ביניהם משהו, הוא כורע על ברך ומוציא טבעת.

ואתן יודעות מה? זה גם מגיע לנו. רק שאת הנסיך, או המלך של חיינו, אנחנו צריכות להכתיר, ומשם זה כבר רק למעלה, והשמיים הם הגבול, אבל זה כבר עניין לטור אחר.

 

ובכן, הדיון במכונית סביב טיבו של “הגבר האמיתי” נמשך, וכך הוא פורק לגורמיו:

גוף

את הנתונים הפיזיים איתם נולד כל אדם הורדנו מיד מהרשימה. הרי לכל אחת מאיתנו טעם שונה לחלוטין. אחת אוהבת שחומים וחסונים והשניה בהירים ורזים. החדשות הטובות לכם, הגברים – הגודל לא קובע.

בכל זאת, יש משהו בפיזיות של הגבר שעושה לנו את זה. לא הגובה אלא דרך נשיאת הגוף, צורת העמידה, ההליכה. גבר אמיתי מתנהל כמו גבר אמיתי.

ראש

טוב, ברור שהשכלה היא לא פקטור. אפשרות לניהול שיחה היא רצויה, אבל לא זה מה שעושה את ההבדל. לדעתי הומור הוא האקס פקטור פה, אבל יכול להיות שרק בשבילי. אין דבר יותר סקסי בעיניי מגבר שנון.לזה הייתי מוסיפה את המילה “תקשורת”. אין דבר שמשדר גבריות יותר מתקשורת פתוחה וכנה, אומץ רגשי ויושר בלי משחקים. לפחות לגביי, זה אחד המרכיבים החשובים.

לב

בשנים האחרונות דובר רבות על “התחברות לצד הנשי” של גברים. האם זה עשה להם טוב? כן ולא. לאחרונה התחילו גברים להבין שזה שהם ייעשו נשים לא יעזור להם להשיג נשים, והחלו לצוץ סדנאות “העצמה גברית” המתיימרות להפיק גברים אמיתיים. לא אתיימר לומר שחוויתי אחת כזו, או שפגשתי גברים רבים שהיו בהן, אבל מה שראיתי לא היה מעודד. אם יש לך את זה, יש לך, ואם לא, שום סדנה כנראה לא תעזור. עם זאת, יש גברים שעוברים תהליך עמוק של התבגרות, הפוטנציאל שהיה להם קודם מבשיל, והם נעשים גברים מדהימים.

ובכן, מה, לכל הרוחות, אנחנו רוצות?

נשמע לכם חמקמק, אמורפי ונתון לפרשנות? זהו בדיוק. אין דרך פשוטה להבין למה יש איש אחד שנכנס לחדר ומיד יש תחושה שצוק גרניט התיישב באמצע הסלון, והוא דווקא בכלל לא גדול פיזית, ואילו איש אחר לא ישאיר אפילו אדווה קלושה באוויר בעוברו.

זה לא הגיל, ולא הגודל, ולא המראה ולא רמת ההשכלה, זאת איכות חמקמקה שאי אפשר להגדיר אותה אך אי אפשר להתבלבל כשחשים אותה.

אחרי דיון מאומץ הגענו להגדרה הבאה:

לגבר אמיתי יש מסה

נכון, ההגדרה הזו לא אומרת כלום, אבל נסו אותה קצת, שחקו איתה, כבו רגע את הראש ונסו לחוש, ואז תראו: אי אפשר להתבלבל בין גבר שיש לו מסה לבין מי שאין לו. יש, כמובן, קשת שלמה של דרגות, זה לא אחד או אפס, אבל משלב מסויים אפשר פשוט להרגיש את מרכז הכובד הזה שיש לגבר אמיתי.

גבר שיש לו מסה הוא גבר שהייתי מהמרת עליו לכל החיים.

ועכשיו נשארת רק השאלה: מהי אישה אמיתית, והאם נדרשת אשה אמיתית בכדי להבחין בגבר אמיתי? על השאלה הזו עדיין אין לי תשובה, גם לא אמורפית, ואולי אני לא הגורם המוסמך לענות עליה. גברים, מישהו מרים את הכפפה?

 

ואם לא הבנתם עד עכשיו מה הוא גבר אמיתי, ונשארתם מבולבלים, אני מקווה שלפחות נהניתם מהמוזיקה, ושתהיה לכם שבת טובה וחמימה.

תאהבו הרבה!

 

galbarkan

מלכה לב אדום, הבלוג של: גל ברקן

גל ברקן, בת 53 (גיל מנטלי 14), נשואה מאד ואם לשלוש בנות (וכלבה), וגרה ברעננה. חוקרת אהבה ומסדרת מילים. כותבת מגיל שלוש, עו"ד לשעבר, בלוגרית, אושיית פייסבוק, מחברת הספרים "הסוד המושלם" (ספר ילדים), "איפה את, דבש?" (ספר ילדים), "הסוד הקטן של יערה כוכבי" (רומן), "טוי-בוי" (רומן) ו"לב בסוף היום" (סיפורים קצרים). הוגת "אמור", יזמית ועורכת ראשית. מפתחת שיטת "אהבה היא (לא) משחק ילדים", מרצה ומטפלת. רוקדת פלמנקו, אוהבת אש, רעש ולישון בצהריים.

סיפורים נוספים של גל ברקן

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר