מזלטוב!
באחד האמשים חגגתי יום הולדת.
אחר הצהריים באותו יום נסעתי לקניון.
במעלית פגשתי את אחד מבעלי העסקים, מישהו שמכיר אותי כבר זמן רב מפגישות בקניון.
“יש לי יום הולדת היום!” בישרתי לו בשמחה של ילדה בת חמש.
“מזל טוב!” הוא אמר, “בת כמה את? ארבעים ושתיים כזה?”
השתררה דממה לרגע, שבה חשבתי איך עונים על זה…
בכמה שניות האלה הוא חשב שנעלבתי כנראה, ומיהר להתנצל: “אה, פחות? את נראית פחות, אבל בגלל שאני יודע שיש לך ילדות גדולות…”
צחקתי ואמרתי לו: “הכל בסדר! יודע מה? חתמתי על ארבעים ושתיים. לוקחת!”
למותר לציין שאני רחוקה מאוד מארבעים ושתיים, לצד של הלמעלה.
וזה קורה לי לא מעט.
ולא עשיתי שום דבר לפרצוף שלי חוץ מטיפול בגלי רדיו פעם בחודש באדיקות כבר שנים. שום הזרקות, שום פילינג או טיפול פוצע, ובטח לא סכין מנתחים.
אני לא מתחייבת שזה לא יקרה בעתיד, אבל בינתיים אין שום סיבה. לפחות לדעתי.
אמור להיות
לפני זמן מה התיישב אצלי מטופל חדש, ואמר לי: “לפני שאנחנו מתחילים, יש משהו שאת חייבת לדעת עליי – הבן שלי טראנס.”
“איזה כיף לך!!” הזדרחתי כולי.
“אף אחד מעולם לא הגיב ככה,” הוא אמר במבט מבולבל קצת. “מבינה למה הייתי צריך לבוא אלייך? עכשיו תסבירי לי למה.”
“כי זה מכריח אותך לקחת כל מה שהתקבע במוח שלך, ולהפוך אותו! ואין יותר טוב לאנטיאייג’ינג מזה!”
אני מתה על החופש הזה לבחור מין, מגדר, ביטוי אישי…
כשהייתי בלונדון נכנסו לחנות שלושה בנים עם נעליים כבדות, ג’ינס, סווטשירטים… וטוטו, ולק על הציפורניים. זה היה מרהיב בעיניי.
אחד הקלפים שאני עובדת איתם נקרא “אמור להיות”, והצילום בו הוא של שלושה גברים מזוקנים, שבחלק העליון של גופם לובשים חליפה מחוייטת ומחזיקים סיגרים, ובחלק התחתון לובשים בוקסרים ומגפיים עם עקבים גבוהים.
אני מודעת לזה שזה עדיין מאוד קשה למי שחווה דיספוריה מכל סוג, והעולם עוד לא ממש שם, אבל תשמעו… הייתה התקדמות מטורפת, ואישית, אני פשוט נהנית מזה – חוגגת את זה!
(עם זה שאני נערת הפוסטר של המיינסטרים, כן?)
אז למה זה טוב לאנטיאייג’ינג?
כשאנחנו צעירים, אנחנו גמישים.
העור גמיש, אפילו העצמות גמישות, לא נשברות בקלות ומתאחות בקלות יתר.
המפרקים גמישים, וגם השרירים (ראיתם פעם תינוק ישן בתנוחה שהייתה הורגת אתכם, אם בכלל הייתם יכולים להגיע אליה?)
הנוזל באוזן שאחראי על שיווי משקל גמיש, ולכן אנחנו נהנים מנדנדות וקרוסלות.
החשיבה גמישה, ואנחנו יכולים לקבל דעות שונות ולהחליף ביניהן, העולם שאותו אנחנו חווים נתפס בעינינו כנורמלי, ואם הנסיבות משתנות, אנחנו מחליפים נורמה.
ככל שאנחנו מתבגרים, דברים מתקבעים, ואז מתקשחים.
הכל נעשה קשה יותר.
כשמשהו מכריח אותנו לערבב, לנער, לשנות… המוח שלנו חייב לפתח גמישות מחודשת, כלומר – אנטיאייג’ינג.
כבוד הרב
באחד הפורימים נכחתי בדרשה של חברי, הרב שלמה וילק.
רק אני זוכרת את הדרשה הזו…
זה היה משתה פורים, וכל שאר האנשים בחדר, כולל הרב ותלמידיו, היו שתויים למהדרין.
הרב דיבר על העצמות הרכות של ילדים, ואיך הן לא נשברות, או נשברות קצת ומתאחות בקלות.
והוא הסביר שגם בחיים, כשאנחנו “קשים” במשהו, השבר שיהיה לנו יהיה גדול. אלה שהחילוניות עבורם היא דת, שתקועים באורח חיים שמקדש רק את הגוף, של בריחה לסמים ואלכוהול – אלה, כשתבוא השבירה, היא תבוא חזק, והם יחזרו בתשובה להיות הכי פנאטיים שיש.
וגם ההיפך, מי שהדת אצלו היא אובססיה, שכל דבר פעוט הוא חיים או מוות, כשתבוא השבירה, היא תבוא חזק, והוא יטוס ישר לצד הנגדי.
“שמרו על גמישות,” אמר הרב וילק לתלמידיו. “אל תתקבעו על שום דבר, אל תלכו לקיצוניות, וכך תשמרו על עצמכם מפני שבר.”
הייתם חושבים אולי שבגלל שהיה שתוי, הדרשה הייתה מבולבלת ופחות קוהרנטית או עמוקה.
טעות.
גם בגלל שהוא גאון, אבל גם בגלל שבתוכו יושב איזה ילד בן חמש, וגמישות זה שם המשחק אצלו.
אחרת לא היינו יכולים להיות חברים, מן הסתם.
אני מאתגרת…
להיות כדור
כשהייתי (יותר) קטנה, קראתי ספר, ספרון ממש, נובלה פילוסופית שנקראת בעברית “שטוחלנדיה”.
הנובלה מספרת על יקום דו-מימדי, שאליו מגיע יום אחד כדור.
תושבי היקום הזה, משולשים, ריבועים, עיגולים וכו’, יכולים לראות רק חתך של הכדור, ולכן מה שהם תופסים הוא עיגול שגדל וקטן, והם מאמינים שמדובר ביצור מסוכן מאוד, כולאים אותו ומתכוונים להשמיד אותו.
מדען אחד באותו יקום מצליח להבין שזה שהוא לא מסוגל לתפוס עוד מימד, לא אומר שהוא לא קיים, ואפילו שאפשר להוכיח מדעית את קיומו.
לא אספיילר לכם, אם יבוא לכם לקרוא, אבל הסוף משעשע מאוד.
המדע שלנו היום כבר יודע להגיד את אותו דבר, אגב, אבל לא באתי לדבר על מימדים נוספים. לא הפעם.
ובכן… אני רואה את הדברים כך:
אנחנו חיים בתוך “מארג” של עובדות, סיפור, נרטיב. רוב הזמן אנחנו בתוך המארג, רואים, כמו תושבי שטוחלנדיה, רק את ה”חוט” שבא מולנו, ועל כך אנחנו מגיבים, רגשית וביצועית.
יש אנשים שמסוגלים להתעלות מעל המארג הזה, ולראות את התמונה הגדולה, ולכן גם לשלוט בה, במקום להיות תגובתיים. האנשים האלה לפעמים בוחרים להישאר ב”למעלה” הזה, הרוחני. שם אין תאווה, התמכרות, כמיהה, כעס, עלבון, פחד…
זה נשמע עילאי ומתנשא. זה לא.
זה סתם לא טוב.
מה עוזר כל מה שלמדת ב”למעלה” אם אתה לא לוקח אותו ל”למטה” להתערבב בעובדות וליישם את זה? מה עוזר ניסוי בתנאי מעבדה אם הוא לא עובד בשטח?
מי שבוחר להישאר למעלה מאבד את הגמישות שלו.
מי שמסוגל להיות רק למטה – מעולם לא הייתה לו גמישות (אבל אל דאגה. המסע אותו מסע. גם הוא יגיע בזמנו)
האדם החכם יהיה כדור!
הוא ינוע כל הזמן, ישמר את שתי נקודות המבט, ילמד מאחת לשניה וההיפך.
אנטיאייג’ינג
גמישות התנועה
גמישות המחשבה
גמישות הגוף
גמישות העור
כולן אותו הדבר עצמו!
אז אתם רוצים להמשיך להיראות צעירים?
עזבו אתכם מכדורים של קולגן…
תהיו בעצמכם כדור!
תנועו כל הזמן. תהנו מהמארג, מהדרמה והצבע שבו, אבל גם תעלו למעלה ותוודאו שאתם לומדים שיעורים, מתקדמים במסע.
צאו מעצמכם מדי פעם.
אתגרו את עצמכם לראות דרך העיניים של מישהו אחר.
מצאו משהו לעשות כדי לשמח מישהו אחר, סתם ככה.
תישארו ילדים מבפנים!
קומו כל בוקר כאילו שכל החיים לפניכם וכל האפשרויות פתוחות, שמחים לקראת היום החדש.
תקפידו להיות מאוהבים כל הזמן – באהובים שלכם, בעצמכם, במה שאתם עושים בחיים או בשמיים הכחולים.
תמצאו מישהו שרואה אתכם בדיוק ככה, בעיניים מתלהבות, ותנו לא, או לה, להיות המראה שלכם.
תתלהבו משטויות!
תצחקו סתם!
תנסו. זה עובד. באחריות.
* אם אתם קוסמטיקאים/יות או רופאים/ות מנתחים/ות – סליחה שאני דופקת לכם את הפרנסה!
