היתה לך אהבה גדולה, ונפרדתם.
אולי זה מעולם לא קרה, ונשארת רק עם ציפיות ואכזבה ולב שבור…
בהתחלה את בודקת את עמוד הפייסבוק שלו, מפרשת כל פוסט, כל סטורי, כל לייק לעמוד או לפוסט של מישהי אחרת
מחפשת את הנקודה הירוקה במסנג’ר או את המחובר בוואצאפ
שותה בצמא כל רמז וכל פיסת מידע
את חולמת עליו בלילה ומתעוררת עם משקולת של טון על החזה
את מדברת עליו עם חברות, או חברים
מנתחת שוב ושוב מה היה שם, והאם יכולת לעשות משהו אחרת כדי שזה לא ייגמר
אם את כמוני, את כותבת
כשאף אחד לא רואה, את בוכה
אבל אז…
את מתעוררת יום אחד, וזה פשוט נגמר.
זה יכול לקחת כמה חודשים, כמה שנים, או אפילו עשור
האהבה, אם היתה אמיתית, תהיה שם לנצח, אבל כל הדרמה הזו מסביב פשוט איננה עוד.
נגמר.
יצא לי לאחרונה לחשוב על סימנים לסוף הזה. כי גם בחיים, כמו בספר, כשמגיעים לסוף הסיפור, אפשר להרגיש את הכריכה.
1. הצליל של הוואטסאפ
קודם, אם היה להודעה ממנו צליל רגיל, היית קופצת לכל הודעה, כי אולי זה ממנו. אם נתת לו צליל מיוחד, וחס וחלילה מישהו אחר שייך את הצליל הזה ושמעת אותו ברחוב, הלב שלך היה נופל לתחתונים.
פתאום יש צליל הודעה, ואת באמצע משהו, ואת אומרת לעצמך – לא נורא, יחכו.
ואת שומעת את הצליל המיוחד שלו אצל מישהו אחר, וזה לא מקפיץ אותך. מקסימום את מחייכת לעצמך.
2. תמונה
בפעם הראשונה שהוא העלה תמונה שלו מחייך, או, הגרוע מכל, תמונה שלו מחייך עם מישהי, הלב שלך נקרע לגזרים. לא משנה שאחר כך התברר שהיא בכלל בת דודה שלו. כל אושר מצידו רמז לך שהוא הלך הלאה, שטוב לו בלעדייך.
פתאום את רואה תמונה שלו עם מישהי, ומקווה בלב שהם ביחד, כי היא נראית חמודה ממש, ומתפשטת בך תחושת שמחה חמימה שהוא בסדר.
3. דאגה
הצד השני של פרגון הוא הדאגה לשלומו. זה עובד בשני מישורים. את מחפשת עדויות לזה שהוא לא בסדר. מצד אחד זה משמח אותך איפשהו, כי הנה, לא טוב לו בלעדייך, אבל מצד שני זה מטריף אותך שאת לא יכולה לרוץ לעזור לו, לחבק אותו, לנחם אותו. הלב שלך נקרע אולי יותר משלו.
פתאום את רואה שמשהו עובר עליו, את שומעת שהוא מתמודד עם משהו, ואת רק מאחלת לו בלב שיהיה לו טוב, שיצליח, ויודעת שזה שלו, לא שלך. ברגע הבא זה איננו.
4. נוסטלגיה
בהתחלה את דומעת על כל שיר שמזכיר לך אותו, כל מקום שבו פרשתם שמיכה על איזה דשא ושתיתם בירה ביחד, כל אירוע שחלקתם וכל בדיחה פרטית שלכם.
פתאום את שומעת את השיר שלכם, וזה עדיין מעורר בך נוסטלגיה, אבל את יכולה להנות ממנה, היא רכה ומחוייכת.
אבל הסימן החמישי הוא הוא אבן הבוחן האמיתית:
5. את לא מרגישה שום צורך להגיד לו את זה!
אם יש בך צורך עז לכתוב לו איך התגברת עליו, להעלות פוסטים בפייסבוק עם שירים מתריסים או לשתף את הפוסט הזה…
את לא שם!
כשזה נגמר, לא מעניין אותך בכלל מה הוא חושב.
אם את רוצה להגיד לו שנגמר לך – לא נגמר לך!
זה רק תירוץ לקשר, ודרך מעאפנה להפעיל אותו, ואולי להניע אותו לחזור.
אם הוא יחזור, את רוצה שזה יהיה כי הוא החליט, כי הוא אוהב אותך, לא בגלל שהבהלת אותו, נכון?
