בוקר אחד קמתי עם סחרחורת איומה.
ממש לא הצלחתי לעמוד.
לא וורטיגו… רק סחרחורת, אבל ממש.
מעניין… חשבתי לעצמי.
יש משהו בראש שלי שמנסה לצאת.
אז הכנתי לי קפה, התיישבתי ופתחתי מחברת…
והתחלתי להקיא… מילים על הנייר.
בכל פעם שנדמה היה לי שהנה, נגמר, וסגרתי את המחברת, בא עוד גל, ושוב הקאתי.
פיצחתי את עצמי בחמש חזיתות, פיצחתי מטופלים ומטופלות וזוגות…
ומאותו יום נתתי את זה לכל מי שהיה לי בשבילו פיצוח, ועכשיו גם לכם.
בלי פיצוח ספציפי לחיים שלכם, זה אולי יישמע קצת אמורפי, ואין ספק שלמרות שזה נשמע הדבר הכי פשוט, ההבנה של איך להפעיל את זה היא הכי מסובכת… אבל תנסו. מעט יותר טוב מכלום.
ואחרי כל ההקדמה המבהילה הזו, הנה מה שהבנתי:
אם לא אבחר בעצמי, העולם יתגייס כדי להוכיח לי שצדקתי, וגם הוא לא יבחר בי.
אז כשאתם מרגישים שלא נבחרתם, שעזבו אתכם או נטשו אתכם, תשאלו את עצמכם – איפה אני עזבתי את עצמי? איפה אני לא בחרתי בי??
עד כאן יפה.
אבל השאלה הראשונה היא – איך אני בוחרת בי?
על זה אין לי תשובה חד משמעית. זה יכול להיות בדבר הכי קטן שתעשו למען עצמכם, או בעמידה על שלכם ועל העקרונות החשובים לכם, או בלהניח את עצמכם פשוט ונקי מול מישהו, או בלקום וללכת. כל דבר יכול להיות בחירה, אבל גם יכול להיות לא בחירה. תלוי במאיפה זה בא. אני יכולה להגיד לכם מה לא, בבירור. עברו לסעיף הבא.
אז איך אני יודעת שעשיתי בחירה נכונה?
רוב האנשים מסוגלים להבין בחירה רק כשהיא כוללת קורבן, רק כשבוחרים משהו אחד ״על פני״ אחר. אם אין מי שנדפק, אין מי שנבחר באמת.
חשבו לרגע: האם אנחנו חיים בעולם של תחרות חופשית, כשאנחנו מסוגלים להגדיר את עצמנו רק ״לעומת״?
אלו שטויות.
זה כמו האמרה הזו שבלי החושך לא היינו יודעים להבין שיש אור, ובגלל זה טוב שיש חושך. אותו דבר קושי בחיים. וגם אלו שטויות. טוב שיש חושך לא בגלל הניגוד לאור. טוב שיש חושך כי גם חושך זה כיף. טוב שיש קושי בחיים כי גם זה שיעור, ואנחנו נרוויח ממנו, לא כי אחרת לא היינו יודעים שלשכב על חוף בתאילנד עם ספר טוב, אהוב, וכל הכסף בעולם, זה אחלה. היינו יודעים.
אז הבחירה הנכונה תהיה קשה להבנה, כי היא לא כוללת שום קורבן, שלכם או של מישהו או משהו אחר. בחירת ״גם וגם״. (המטופלים שלי אומרים ״גם וגל״).
ומה קורה בזוגיות?
בתוך זוגיות, קיימת ישות מאוחדת ״אנחנו״, או לפחות אנחנו שואפים לזה שהיא תהיה קיימת, יחד עם המרחב הזוגי המרפא. האם קיימת בחירה ב״אנחנו״? מה זה אומר? איך בוחרים ב״אנחנו״ בלי להקריב את ״אני״?
התשובה פשוטה – בחירה ב״אני״, שלא תהיה ״על פני״, תמיד תהווה בחירה טובה עבור ״אנחנו״. כלומר, אני לא אקריב את עצמי לטובת צרכי הזוגיות. אני תמיד אבחר בי, אבל הבחירה שלי יכולה להיות גם ויתור על משהו, כדי להיטיב עם הזוגיות.
כן, זה טריקי.
באילו מצבים אני מוותרת, ובכל זאת בוחרת בעצמי, ובאילו מצבים דווקא העמידה על שלי היא הבחירה הנכונה ל״אנחנו״? על כך אין לי תשובה מהמותן. כל מקרה והנסיבות שלו. אני יכולה להגיד לכם שתרגישו בבטן האם אתם מקריבים או מעניקים משהו כמתנה. יש לזה צבע שונה.
למה לסבך??
כאן מגיע החלק הבאמת טריקי, אבל לו דווקא יש הוראה פשוטה בסוף, אז לא להתייאש.
כל מה שאנחנו עושים בחיים הוא אגואיסטי. את הכל אנחנו עושים למען עצמנו. מי שאלטרואיסט, האלטרואיזם משרת אותו, משמר איזה דימוי שלו בעיני אחרים או בעיני עצמו. לקורבניים יש המון רווח משני, והם מפעילים כך את הסביבה. ואפילו הילדים שלנו, שאנחנו עושים רק לטובתם, הם שלוחה שלנו. האושר שלהם, ברמה התאית והנפשית, הוא האושר שלנו, אז אנחנו דואגים שהם יהיו מאושרים.
אז אם כל בחירה היא בחירה בעצמי, מה המשמעות של כל מה שהעמסתי עליכם עד כה, מה המשמעות של לבחור בעצמי?
הבטחתי תשובה פשוטה, והנה היא – הבחירה בעצמי צריכה להיעשות ברמה המודעת ביותר. הבחירות הלא מודעות לא נחשבות. נחשבות רק בחירות מסדר ראשון – בראש רמת התודעה.
תשאלו – איך אני בוחר או בוחרת בעצמי היום, או בסיטואציה הנוכחית. ותמצאו תשובה.
ומה עם אנשים אחרים?
איך נותנים למישהו הרגשה של נבחר בלי להקריב משהו אחר לטובתו?
מנסים. בוחרים בעצמנו, קודם כל. לא נכנעים למניפולציות, ומניחים את הדברים הכי פשוט.
אבל יכול להיות שאדם שלא בחר בעצמו לא יוכל לקבל הרגשה של נבחר, ולא משנה מה תעשו.
לאחרונה שאלתי מינוח מתחום הפסיכולוגיה הפיזיולוגית ומבנה מערכת העצבים. מה שמוליך את הפקודה לאורך תא העצב הינו חומר שנקרא נוירוטרנסמיטור, אבל הוא לא מספיק. בקצה התא חייבים להיות קולטנים, רצפטורים לחומר המדוייק הזה, ואם אין, ההולכה לא תתבצע.
כשלאדם אין רצפטורים מתאימים, לא יעזור כמה חומר טוב תשפכו עליו.
טוב נו… תלוי איזה חומר.
תבחרו בעצמכם. תנו מה שיש לכם לתת, בשביל עצמכם, ואל תהיו מתוסכלים מהתוצאה.
אם יש לאחר רצפטורים, הוא יקבל את מה שאתם נותנים בשמחה ובאהבה, ורוב הפעמים אתם תקבלו את זה מיד בחזרה. ככה עובד הדהוד.
סיבכתי הרבה.
תזכרו רק את זה –
המלכה לא נבחרת.
אין דמוקרטיה.
המלכה בוחרת בעצמה, והעולם מקבל את זה, ובוחר בה גם הוא.
*אותו דבר מלך.
איך בחרתם בכם היום?
מה תעשו כדי לבחור בכם מחר?
