מה זה אומר שיש לך ביצה בתור בן או בת זוג? בתור ילד? בתור חבר או חברה? בתור עובד?

מתהלכים בינינו אנשים שהם ביצים.

לא במובן שהם שבירים. דווקא לא.

הביצה היא לבנה (אבל לא לגמרי), חלקה וחסרת מאפיינים.

זוכרים את הספר “הביצה שהתחפשה”?

זה לא רע להיות ביצה.

ביצה היא שלב התפתחותי חשוב גם של אפרוח, גם של דינוזאור וגם של דרקון.

בואו נבין רגע…

במערכת יחסים של שני אנשים (בואו נדבר שניה על מערכת רומנטית, אבל זה תופס לכל מערכות היחסים) כל אחד בא עם הבליטות והשקעים שלו. חלקם הם תכונות מולדות, חלקם קווי אופי נרכשים. חלקם יותר ניכרים, יותר בולטים וחדים, או שקועים עמוק, וחלקם רק קמט קל. כל אדם הוא מפה של הבליטות והשקעים שלו.

כשאנחנו מחפשים זוגיות, יש לנו איזה קטע כזה של לחפש מישהו שהבליטות והשקעים שלו מתאימים לנו בול.

זה כמובן לא קיים.

אם יש לנו המון מזל, ולא מעט שכל, אז החשובים שבהם יתאימו, ואולי אפילו רובם, אבל תמיד יהיו כאלה ש”יגרדו” לנו.

עשיתם פעם כתר על שן?

אני עשיתי לא מזמן.

כשמרכיבים את המבנה החדש הרופא רוצה לבדוק האם הוא מתאים. הוא מכניס לכם לפה נייר כחול כזה, ומבקש מכם לסגור את הפה ולחכך קצת את השיניים. במקום שנשאר סימן כחול כהה הוא משייף. החלק הזה בולט מדי.

אני הנייר הכחול הזה אצל זוגות.

וגם הרופא.

אבל לרצות לשייף אנשים זה יומרני. אנשים יכולים להתקדם בעזרתי במסע שלהם, אבל אני לא מתיימרת לשנות אותם.

מה שאני עושה הוא לייצר “מתאם” לכל אחד מבני הזוג, שנע יופי עם גלגל השיניים הספציפי שלו, וכששני המתאמים מוכנים אני מדביקה אותם גב לגב ונותנת אותם לזוג. עכשיו גלגלי השיניים שלהם ינועו בתיאום. הבליטות והשקעים לא יפריעו.

בפועל, המתאמים מורכבים מהבנה של האחר, מתקשורת פתוחה, כנה והוגנת, ומעוד קסמים כאלה.

אבל זה לוקח זמן, שלא תתבלבלו. כמה שיותר חיכוך, ככה יותר זמן לבנות מתאמים.

טוב, אז מה זה קשור לביצה?

יש אנשים שהם ביצה. אין להם בליטות ושקעים. לבני הזוג, ההורים, המעסיקים או הקולגות שלהם, נורא קל איתם. הם מותאמים פיקס לאדם השני, לא מייצרים שום חיכוך. הם ממש ממש נוחים.

רצונו של הצד השני יהיה רצונם, הם לא יקחו קרדיט על מי שהם ומה שהם עושים, כי זה נראה להם הכי טריוויאלי בעולם, הכל יהיה להם סבבה.

רק מה?

שאם בצד השני יש אדם מפותח, בסוף זה לא יהיה לו טוב. דרך החיכוך הזה אנחנו גדלים ולומדים.

אבל גם – כל ביצה סופה לבקוע.

הבקיעה מהביצה, כמו מגולם, היא קשה ומפחידה, ולפעמים קצת לא מותאמת. היצור החדש צריך לתבוע את מקומו בעולם שהתרגל שהוא ביצה. לפעמים זה נעשה בכעס, לפעמים בדווקא, לפעמים בכאב.

לא תמיד העולם יאהב את הבקיעה הזו. למה זה טוב? היה כל כך נוח עד עכשיו!

אבל אם הבנתם שאתם ביצה, שאתם למעשה בגולם, והגיע הזמן שלכם לפרוש כנפיים, לבקוע ולראות איזה מין יצור אתם… אם הבנתם את זה, אז כבר אין לכם ברירה אלא לבקוע, וכדאי כמה שיותר ברוך.

פה אני נכנסת לתמונה.