אַקְסיּוֹמָה, אמיתה, או הנחת יסוד (בכתיב ארכאי: אכּסיוֹמה) היא הנחה אשר מתייחסים אליה כנכונה וכמובנת מאליה. מקור המילה “אקסיומה” הוא מיוונית עתיקה (αξιωμα), ופירושה “עיקרון מובן מאליו”, שאינו מצריך הוכחה. (ויקיפדיה)
מן הידועות הוא, שאני תמיד צודקת.
ולכן, בכל פעם שעוד מישהו מודה שצדקתי, שוב… אני עונה – אקסיומה.
לאחרונה התחלתי להשתמש במילה הזו המון בקונוטציה אחרת דווקא.
כשאתם מפשיטים את כל הבעיות בזוגיות מכל סיפורי ה”מסביב”, האתגר היחיד כמעט שאנחנו מתמודדים איתו הוא חרדת נטישה. כל יתר הדברים הם רק נגזרות שלו.
פתאום גיליתי, שאפשר, באהבה, להיות יותר מאשר על הבלטה שלי, כלומר במקום הבטוח הזה, שבו אני יודעת ששום דבר לא יוכל “לנער” אותי, להפיל אותי מהרגליים ולמוטט אותי.
אפשר להתייחס אל האהבה כאל אקסיומה.
כאשר ה”אנחנו” הוא אקסיומטי, הכל הרבה יותר קל.
יש התמודדות?
זה ברור שעומדים מולה ביחד.
יש קונפליקט?
זה ברור שה”אנחנו” אקסיומטי. לא משנה איך ייפתר הקונפליקט, הישות הזאת, שהיא האהבה שלנו, שהיא ה”אנחנו”, לא בסכנה. והפיתרון לקונפליקט יימצא.
יש משהו לא ברור?
שואלים אותו, כי התשובה אף פעם לא יכולה להיות משהו רע, סוף.
ה”אנחנו” קיים, והוא לתמיד.
לצד השני, אם הוא לא הרגיש את זה עד אותו רגע, זה מבהיר חד משמעית שהוא נמצא על הבלטה שלו.
וכשיש אקסיומה, ומתקשרים אותה, הכל קל יותר, רך יותר.
אז היום ישב מולי מישהו, ואמר לי שבקונפליקט מול בת הזוג שלו הוא אמר לה “אנחנו אקסיומה, מאמי!”
וחייכתי מאוזן לאוזן, ואני בטוחה שגם היא חייכה.
