״תקשיבי,״ היא אומרת לי, ״אנחנו כבר ארבע שנים ביחד, והאהבה פורחת! מתגעגעים אחד לשני כל הזמן, וכשמתראים, זה פיצוץ של תשוקה, של למצות כל רגע ביחד, עד הפעם הבאה. נראה לי פיצחתי את הסוד של מערכות יחסים לטווח ארוך!״
״נו, זה ברור…״ אני אומרת לה. ״אתם חיים בכלכלת חסר.״
כלכלת חסר
כלכלת חסר זה מונח שהמצאתי, ואם הוא כבר הומצא קודם, אשמח לתקן את עצמי.
תנאי מקדמי לכלכלת חסר הוא זוגיות שבה בני הזוג אינם גרים יחד (מה שנקרא ״מקננים״) אלא מתראים בין פעם בשבועיים לפעמיים שלוש בשבוע.
לפעמים זה מתוך כורח הנסיבות:
- בתחילת מערכת יחסים, כשעוד לא גרים יחד, ולכל אחד יש גם המחוייבויות שלו, ולפעמים המרחק הגיאוגרפי גדול.
- במערכת יחסים של פרק ב׳, שבה לכל אחד בית עם ילדים משלו, ואי אפשר, או לא רוצים לאחד משפחות.
- במערכת יחסים פוליאמורית, שבה יש יותר מבן זוג אחד.
רוב האנשים, כאשר הם מאוהבים, רוצים להיות עם מושא אהבתם כמה שאפשר.
מה שקורה כשאי אפשר להיות ביחד, זה שיש כמיהה בלתי פוסקת, כדברי המשוררת קיי די לאנג. נוצר רעב שלעולם לא ממש מושבע עד הסוף – כלכלת חסר.
עכשיו לכו תמצאו איך להתכלכל עם זה…
אני אומרת “רוב”, כי יש אנשים שבנויים אחרת, מכל מיני סיבות, אנשים שזקוקים ללבד שלהם, לספייס, וצמידות ממש לא עושה להם את זה – וזה בסדר! הם לא חווים שום “חסר”, ולכן כל הפוסט הזה אינו מיועד להם.
אבל לאחרונה נתקלתי בזוגות שמתוך בחירה שומרים את מערכת היחסים בכלכלת חסר, ומרגישים שהם תפסו את אלוהים בביצים. מצד אחד מערכת יחסים לטווח ארוך, ומצד שני געגועים שורפים ואש גבוהה בפגישות.
ארבעה קילו גלידה
בואו נודה על האמת, אין ספק שגעגועים עושים את זה.
לאנשים מסויימים.
עד רמה מסויימת.
כולנו רוצים קתרזיס, סוף טוב שבא במפתיע – היא יושבת על הספה עם טון טישו וארבעה קילו גלידה, בוכה את הנשמה אחרי שהם נפרדו, ואז הוא מגיע עם טבעת. כזה.
מאידך, לא כיף לעבור את החלק של הטישו…
געגועים ומימוש שלהם מייצרים לנו מיני-קתרזיס, שחלק ה״סבל״ שבו לא נורא כל כך.
זה מייצר לנו במוח כל מיני חומרים טובים ממש.
זה מרגיש כמו התאהבות.
מצד שני…
נראה לי שזה רק טבעי שכשאוהבים מישהו רוצים להיות איתו כל הזמן, כל רגע. החיים גם ככה לא מאפשרים את זה, אבל לפחות לחזור איתו לאותו בית, לישון איתו באותה מיטה ולהיטען מהאנרגיות שלו, לראות את החיוך שלו דבר ראשון בבוקר.
לא?
רחוק מהעין, רחוק מהלב
חוץ מזה, יש אנשים שריחוק ממש לא עושה להם טוב.
למשל, אנשים עם ADHD, הפרעות קשב וריכוז, נוטים יותר ל״רחוק מהעין, רחוק מהלב״. הם יתגעגעו זמן קצר מאד, ואז יתחילו להתרחק רגשית.
או, למשל אני, מתמודדת לא טוב עם געגועים. זה סבל ממש מבחינתי.
אחרי זמן די קצר אני נעשית עצבנית, וזה משפיע על כל החיים האחרים שלי.
אחרי שבועיים אני אדם שאתם לא רוצים לפגוש ברחוב, תאמינו לי.
אז למה אנשים בוחרים במערכות יחסים חלקיות, מרחוק?
טוב, אני מתנצלת מראש על זה, אבל אני לא באמת מאמינה לרוב האנשים שהם בחרו בזה. החיים בחרו בשבילם.
אז מה, יגידו שזה חרא? יוותרו על אהבה כי אלו הנסיבות?
לא. יסתכלו על הרווח, על הטוב.
וזה נהדר, כל עוד לא עושים מזה אג׳נדה, וכל עוד לא מספרים לי למה זה ממש עדיף.
או שהם ממש פוחדים שאם לא יתחזקו את האש בכלים מלאכותיים כאלה, ישאירו את מערכת יחסים בהתחלה שלה, למרות שהיא כבר ממש לא, האש תכבה להם.
וזה חבל, כי לפחד אין מקום באהבה, והיא באמת לא צריכה תמיכה טכנית מהסוג הזה.
יש לא מעט כלים שאנשים משתמשים בהם כדי להשאיר את האש, את התשוקה ואת תחושת ההתאהבות.
יש כאלה שמשתמשים בגעגועים, וזה עוד טוב.
יש כאלה שמשתמשים בחרדת נטישה, רומזים כל הזמן בקטנות שלא בטוח שהם נשארים.
יש כאלה שמשתמשים בקנאה, מבהירים כל הזמן שיש להם אופציות אחרות.
יש כאלה שמשתמשים בדרמה, גורמים לריבים ופיצוצים כדי להשלים.
אישית, הדברים האלה רק מכבים אותי.
ואני שואלת תמיד את השאלות הקשות – האם באמת צריך את החרא בשביל הטוב?
האם צריך לסבול כדי להנות?
האם אין למעלה בלי למטה?
גל וגם
לימדו אותנו שיש איזה משק שכר ועונש כזה, שאין טוב בלי רע, שעדיף להיות עני ובריא מאשר עשיר וחולה. בספר ״באדולינה״ חורט גבי ניצן על שערי הממלכה את האמרה ״טוב להיות עשיר ובריא, מאשר עני וחולה״, וגם אני ידועה בתור הכוהנת הגדולה של הגם וגם.
זוג מטופלים שלי טבעו על שמי מטבע לשון. הם אומרים ״גל וגם״. עכשיו כבר יש סטיקר!
אז מה עושים?
איך מייצרים פה תשובת ״גל וגם״?
איך גם נהנים מגעגועים וגם לא נפרדים?
קודם כל, מבינים שאף אחד לא קובע לכם!
אתם רוצים שחצי שעה בנפרד תייצר לכם געגועים? שימו על זה את העיניים. תחליטו שככה זה.
תקדישו לזה כמה שניות ותחשבו על זה. תתרגלו.
זה עובד. אפשר גם וגם.
אז אתם יכולים להאמין לי או לא, אבל לא צריך להיפרד כדי להתגעגע.
לא צריך דרמה, קנאה או פחד כדי להישאר מאוהבים.
לא צריך כלכלת חסר.
אפשר גם וגם – גם מערכת יחסים עם מאה אחוז ביטחון, תקשורת פתוחה, כנה והוגנת, הכלה וחברות, וגם נצנצים בבטן, געגועים ולב שמחסיר פעימה למשמע הקול שלו בטלפון.
