אז החלטתם על טיפול זוגי, כי אתם במשבר, או סתם כדי לצמוח (הכי טוב).

פתחתם גוגל, או ביקשתם המלצות מחברים, או בפייסבוק…

כמות המידע שמתחיל ב״רק היא/הוא!״ שקיבלתם כל כך עצומה, שזה מייאש.

מה עושים?

זאת האהבה שלכם, מערכת היחסים שלכם, ולפעמים אתם מרגישים שיש לכם רק ניסיון אחד, ובזה תלוי הכל.

לפעמים זה יביא אתכם למהר בבחירה, או לנסות להתחמק ממנה.

לפעמים זה יביא אתכם לשבת שנים אצל מטפל לא מתאים. ראיתי כל כך הרבה כאלה שזה מדהים.

אז איך בוחרים?

כל מה שאגיד עכשיו הוא דעתי הפרטית, כן?

תתפלאו לשמוע, אבל לבחור מטפל, אישי או זוגי או שניהם, זה כמו לבחור בן/בת זוג.

צריך להתאהב.

לא במובן הרומנטי, כמובן.

אבל צריכה להיות ההרגשה הזו שהבטן, הלב והראש מסכימים.

ואז צריך לנסות לקיים על זה מערכת יחסים, ולראות אם זה עובד.

נתחיל מהראש. הכי קל.

שאלות של הראש

האם התואר קובע?

בעיניי לא.

כשלמדתי משפטים היו איתי אנשים שנחרדתי לחשוב שיהיו עורכי דין פעם, או רחמנא לצלן שופטים. והם סיימו יחד איתי, ובטח עובדים בזה עכשיו. בשביל להיות עורך דין צריך סט כישורים מאד ספציפי. בשביל לסיים תואר במשפטים ובחינות לשכה – סט כישורים אחר לגמרי!

גם כשלמדתי פסיכולוגיה עברה בי לעיתים צמרמורת מהמחשבה שהאנשים שראיתי יטפלו פעם באנשים אחרים. זה עוד יותר גרוע ממשפטים, כי יש נטיה לאנשים שיש להם בעיות משל עצמם לטפל בהן על ידי זה שהם מטפלים באחרים. לא אני המצאתי. זה אחד הדברים הראשונים שמלמדים בתואר.

לפעמים הלימודים עוזרים, נותנים ידע ומסגרת רחבה.

אבל למי שאין לו את סט הכישורים, לא יעזרו כל הלימודים בעולם.

אז יש פסיכולוגים קליניים שעושים פלאים, ויש כאלה שעושים נזקים, ואותו דבר אנשים שאין להם תעודה מאף גוף מוסמך.

אל תיכנעו לפיתוי לתת לראש להחליף פה את הבטן. תכך נגיע אליה.

האם אתם צריכים פולי פרנדלי או גיי פרנדלי?

כדאי שהמטפל שלכם יבין בז׳אנר הספציפי שאתם שייכים אליו, זה נכון.

יש עקרונות בסיס לאהבה ומערכת יחסים שמתקיימים תמיד, אבל הכלים והדגשים ישתנו.

אבל פרנדלי??

אם המטפל שלכם לא פרנדלי באופן כללי, אל תלכו!

אפס שיפוטיות זאת תכונה הכרחית במטפל.

אין לי דרך להדגיש את זה מספיק!

נראה ברור, נכון?

לא תאמינו כמה אנשים מגיעים לפה אחרי שקיבלו מסובבת לפנים ממטפל. לא כיף!

איך יודעים? זה מעביר אותנו ישר לסעיף הבא.

כסף

כן, כן… המילה הגסה הזו.

האם יקר = טוב?

אבסולוטלי לא בהכרח!

היה לי פעם מטפל שלקח 900 ש״ח ל-50 דקות (עוד נדבר על השעון), אבל בשש פגישות (והוא מדבר על זה מראש) הוא בדרך כלל מסיים תהליך. הוא היה שווה כל שקל. המטפלת שמלווה אותי כל החיים (כל מי שמטפל חייב להיות מטופל!) לוקחת הרבה פחות. היא לא פחות גאון.

זה שהקליניקה מפוצצת לא אומר שחייבים להעלות מחירים. מניסיון.

אז אל תירתעו מלהוציא כסף, גם על חשבון דברים אחרים. ההשקעה תשתלם.

אבל גם אל תתפתו לנורא יקר במחשבה שזה יהיה יותר טוב.

האם יש לכם פרטנר/ית?

יש זוגות שבהם הצד השני לא מעוניין בטיפול, לא חושב שצריך, או, בימינו, פשוט לא יכול, כי הוא במילואים כבר שנה…

תשאלו את המטפל אם אפשר טיפול זוגי לבד, האם יש דברים שאתם יכולים לשנות בעצמכם ויהדהדו לצד השני בלי לערב אותו בכלל.

התשובה שלי היא חד משמעית כן!! ולפעמים עדיף.

כשתתקדמו קצת, נתכנן תוכנית זדונית להביא גם את בן/בת הזוג, או שלא תצטרכו בכלל.

שאלות של לב, או בטן… איפה שאתם מאחסנים את האינטואיציה שלכם

התאהבות

התאהבתם פעם, נכון?

אם אני שואלת מטופל למה הוא התאהב במי שהתאהב, והוא עונה לי תשובה שמתחילה ב״בגלל…״, יש בעיה.

אנחנו קודם כל מתאהבים. ככה כי ככה.

הרי הרים של תיאוריות נשפכו על זה, ולי יש את שלי, אבל בסוף בסוף, אהבה מחליטה עלינו, ולא להיפך.

אם תאמצו את הפתרון הזה גם למטפל, יש לכם התחלה טובה.

לכו תראו דברים שהוא כתב, אם יש. תראו אתר. תראו סרטונים.

התאהבתם? בא לכם ללכת לפגוש את האדם הזה?

נהיה לכם כבר קצת יותר קל בלב?

זה הזמן לקבוע פגישה.

לא קרה? תעברו הלאה.

מערכת יחסים

גם אחרי שהתאהבתם, לא תמיד אפשר לקיים עם האדם השני מערכת יחסים שעובדת.

יש מקרים של חוסר התאמה שאי אפשר לגשר עליו.

אחרי כמה דייטים אפשר כבר לדעת אם יש פה אופציה למערכת יחסים לטווח ארוך.

אותו דבר עם מטפל.

רק שפה זה נורא ברור, ושוב, זו דעתי, ודעתי בלבד, ורוב המטפלים יחלקו עליי – אם תוך שתי פגישות (כן, שתיים) אתם לא מקבלים תחושה ברורה של שינוי, או כיוון לשינוי (גם אם בפועל הוא עוד לא קרה!). אם לא נהיה לכם יותר קל בלב, בבטן, עם תחושה שאתם בידיים טובות ושיש על מי לסמוך – תחליפו תרופה. אם שתי פגישות נראה לכם היסטרי, אז שש. זהו. בשש פגישות אמור כבר להיות שינוי ממשי. יש אנשים וזוגות שאפשר לארגן להם את כל החיים בשש פגישות.

אם המטפל התווה לכם מסלול ברור.

אם קיבלתם כלים לעבודה בבית (ושוב, דייט שבועי או לכתוב אחד לשני פתקים חמודים זה לא כלי!).

אם למדתם לחשוב קצת אחרת, לדבר קצת אחרת, להתנהג קצת אחרת…

אתם במקום הנכון.

אבל

אם אתם יושבים כל שבוע ורבים, והמטפל מפשר ביניכם, וזה לא מתקדם לשום מקום – תפסיקו את זה. חבל על הכסף.

אם לקחתם שלוש פעמים אקמול, ולא הפסיק לכם כאב הראש, תחליפו לאופטלגין, לא?

דיס-המלצות של הבטן

שיפוטיות וטריגרים

שימו לב – המטפל הוא לא מכונה. הוא אדם, ויש לו את הטריגרים שלו, וזה אנושי ומובן.

יהיו ימים שהוא יהיה יותר בטוב או פחות בטוב. קחו את זה בחשבון.

אבל!!! אם אתם שמים לב שמשהו במה שאתם אומרים, או בכם, מטרגר את המטפל, תציפו את זה!! תקבלו תשובות כנות.

יש המון מטפלים שכל אזכור של יחסים פתוחים, יחסי שליטה, בגידה או חד מיניות יקפיץ אותם.

הם לא יגידו כלום, אבל משהו בשפת הגוף שלהם יסגיר את זה. זה אומר שזה מכתיב אותם קצת.

הבטן שלכם תרגיש, באחריות. אל תחשבו שנדמה לכם.

דברו על זה. אם זה חוזר, תשקלו להחליף. 

רוב המטפלים לא יביאו את החיים האישיים שלהם לקליניקה.

אני כן.

אני מרגישה שזה נותן למטופלים (מעבר לדוגמה חיה למה שאני מלמדת) מקום בטוח יותר לעמוד בו, הבנה מלאה יותר למה שקורה בקליניקה, תחושה של שותפה לדרך ולא מרצה באוניברסיטה.

זה לא מתאים לכולם, ורוב המטפלים לא יסכימו איתי. אני שואלת מראש את המטופלים אם זה מתאים להם. אם לא – אני ממליצה על מישהי אחרת. מערכת היחסים צריכה להתאים לשני הצדדים.

רק תדאגו שהחיים האישיים של המטפל לא יקלקלו לכם, בלי שאתם יודעים בכלל.

קור ורשמיות

לא יודעת מה איתכם… אני, כשאני הולכת לרופא, אני רוצה שהוא יהיה גם מקצועי וגם נחמד. אחרי הכל… אני מתפשטת שם.

ויותר מזה, אם מדובר במטפל.

זה לא עובד באו-או. מותר לכם לדרוש גם וגם.

אם עוד לא הכרתם, והמטפל כבר מנסה לשווק לכם משבצת שבועית קבועה, אם הוא כבר מדבר בשיחה הראשונה על מדיניות הביטול וכמה הוא מחייב על זה, אם אתם מרגישים שאין שם חום או חביבות, אל תטרחו.

ובאותה הזדמנות: טיפ זהב!!

תתעקשו על פגישת היכרות.

תהיו מוכנים להשקיע בזה כסף, זמן וטרחה.

זאת האהבה שלכם. זה לא שווה את זה??

וכשאתם מוצאים את המטפל הטוב, זו תהיה ההשקעה הטובה ביותר שתעשו בחיים האלה.

מה עם המלצות של אחרים?

אנשים נוטים להישבע במטפל שלהם.

חוץ מזה, התחלנו בזה שלכל אחד מתאים מישהו אחר.

אז המלצות זה מעולה, בתור בסיס התחלתי לחיפוש. אחרי זה כל מה שכתבתי פה צריך לקרות. וגם אם זה אף אחד מהמומלצים, אל תתעצלו לבקש שוב המלצות במקום אחר, או לחפש שוב בגוגל.

דגשים, אם תשאלו אותי:

1. מטפל זה לא בורר. למעט מקרים נורא חריגים, שמשמשים רק כדוגמה ללימוד כלים וחשיבה, אין שום צורך לשבת לריב אצל המטפל. חבל על הכסף. את זה אתם יודעים לעשות לבד יפה מאד.
2. לכל אחד מבני הזוג מסע אחר, הבנות אחרות, דיוקים אחרים. חלק גדול מהטיפול הזוגי צריך להתבצע בנפרד. זה יכול להיות בנוסף למטפל אישי אחר, או במקום. זה חוסך המון זמן, תאמינו לי. זה נפגש כבר בחיים האמיתיים, כששינוי פוגש שינוי ומהדהד במרחב הזוגי. זה נפגש גם בקליניקה, אבל במפגשים מתוכננים עם מטרה ברורה.
3. אם אתם מקבלים תחושה שהמטפל מעוניין לבנות עוד קומה בבית, תלכו. רק האינטרסים שלכם צריכים להיות מול עיניו. דוגמה מזעזעת: מטפלת שלא נתנה למטופלת לעזוב, ובסוף אחרי שהמטופלת התעקשה, אמרה שהיא חייבת פגישת סיכום. את רוצה פגישת סיכום?? את תשלמי עליה!!
4. בהמשך לסעיף הקודם – מטפל שלא יודע לשחרר אתכם, שלא בודק כל הזמן שאתם לא סתם מפחדים ללכת לבד, חשוד בעיניי. מטפל טוב הוא לא קביים! הוא ידאג לתת לכם כלים שתוכלו להמשיך להשתמש בהם הרבה אחריו, וישלח אתכם בעדינות לדרככם. לא צריך פגישות סיכום כי אין באמת פרידה. המטפל נשאר שם, ואם תרצו לשייף פינות, לדייק או להתמודד עם איזה משבר חדש, אתם תחזרו. מניסיון.
5. על זה בטח ירביצו לי, אבל אני גם לא אוהבת ש״יושבים״ על השעון, ושולחים מטופל הביתה גם באמצע נקודה מאד חשובה, שברור שתתפספס אם יפסיקו אותה באמצע. על כך אני אומרת ״הצלצול הוא בשבילי״. עוד אף אחד לא מת מזה שהוא השאיר רבע שעה בין טיפולים למקרה כזה. מצד שני, אם אתם מרגישים עם זה בנוח, אם זה טוב לכם, אז זה טוב. אין שיפוט.

חפרתי.

אבל באמת, אני רואה כל כך הרבה דברים מזעזעים שהרגשתי שזה דרוש. אני גם זוכרת את הימים שאני חיפשתי מטפלת זוגית. זה היה די מייאש.

יגיד מי שיגיד שזה שיווקי, שאני ממליצה עליי… ובכן, לא!

1. הקליניקה מפוצצת, תודה.
2. אני לא רוצה פה אף אחד שלא קרא אותי, שמע אותי והתחבר למה שאני מלמדת.
   זה פשוט לא מצליח כל כך טוב, ואני אוהבת להצליח.
3. אני לא רוצה פה אף אחד שהבטן שלו לא אמרה לו בפירוש – אהההה!!! זאתי!!!!
   בשבילי זאת שליחות של אהבה. אני רוצה שכל הצדדים יהנו, גם אם העבודה קשה.
4. אני לא בונה עוד קומה!!

שתאהבו תמיד!