טעות, טועים, טעינו

“עזבי אותה, דול (ככה אבא שלי קורא לאמא שלי), הילדה הזו תלמד רק מהניסיון שלה.”

זה מה שאבא שלי היה אומר עליי כל שנות חיי המוקדמות, ואכן, אני הייתי חייבת לבדוק הכל על בשרי.

לפעמים זה התגלה כרעיון טוב, ולפעמים כרעיון גרוע מאד, אבל כזו הייתי.

כשגדלתי קצת, התחלתי להבין את היתרון שיש ללימוד מנסיונם של אחרים… לפעמים.

ועדיין… כמה מהטעויות שעשיתי הביאו לגילויים וההמצאות הכי טובים שלי.

 

הטעות היא אם כל המצאה

המקום הכי טוב לראות את כל זה הוא המטבח.

מעולם לא הייתי מהאנשים שלוקחים מתכון ומבצעים אותו בדקדקנות. אני סומכת על העין שלי, ועל האף.

אולי בגלל זה אני לא אופה… אמרו לי ששם צריך ממש לדייק.

בכורתי כתבה לי השבוע, לבקש את המתכון לבולונז.

מזל שאני יודעת לבשל… אחרת היא לא היתה מדברת איתי (עד כאן פולניה. מבטיחה).

שלחתי לה אמוג’י מושך כתפיים, ואמרתי לה שאין שום סיכוי. זה ככה וככה, לפי העין והיד והחומרים שיש לי בבית.

אבל המתכון הסודי שלי לבולונז נולד מכמה טעויות מצחיקות ממש, שהכריחו אותי לאלתר.

כמו, למשל, הפעם ההיא שגיליתי שאין לי אורגנו.

איך מכינים אוכל איטלקי בלי אורגנו?

אה! יש זעתר!

יצא מדהים! ומאז הזעתר החליף אצלי את האורגנו בבולונז.

בפעם אחרת שמתי יותר מדי מים. יצא לי מרק בולונז.

הסתכלתי על הסיר, אובדת עצות.

אי אפשר היה להוציא את הנוזלים. לא ידעתי אם אפשר לאדות אותם, ובכל מקרה זה היה לוקחת שעות.

אבל הייתי חייבת להסמיך את הרוטב איכשהו!

לא היה לי עוד בשר, ולא רסק עגבניות. הייתי צריכה עוד מוצקים.

חיטטתי במקפיא, וכל מה שמצאתי היה שקית גרעיני תירס.

לא היתה ברירה… שפכתי אותם פנימה.

הרוטב יצא סמיך, המתיקות של התירס איזנה את חמיצות העגבניות…

והבולונז יצא להיט!

מאז, יש שקית תירס בכל סיר בולונז.

המתכון יהיה בסוף, אבל רק בערך.

כך המצאתי גם את ה”צ’יקן אנד פסטה”, נתחי חזה עוף ברוטב שמנת, חרדל ופטריות, שאוכלים מעל פסטה, ביום שמרחתי שניצלים בחרדל, ואז גיליתי שאין לי ביצים, אבל אומץ לב לנסות יש ויש.

אחר כך למדתי מחברה אחת להכניס את כל התבלון והחרדל של השניצלים לתוך הביצה, ומאחרת להשתמש בפירורי לחם מוזהבים.

כל מי שמכיר אותי מהפייסבוק יודע שאנשים נשבעים בשניצלים שלי.

הסוד הוא הרבה חרדל ושום גבישי בביצה, וגם פפריקה בשמן בכמויות נדיבות, ופירורי לחם מוזהבים.

 

טעויות בחיים

גם בחיים, לפעמים חשוב לטעות וללמוד מהטעות, אבל לפעמים כדאי להקשיב למי שיודע.

לפני שנים באה אליי זו עם תלתלי הזהב המושלמים וביקשה לעשות החלקת שיער.

במקום להתפלץ, עניתי לה בשלוות נפש שאין בעיה. 

הסברתי שלדעתי זו תהיה טעות, כי השיער שלה כמו תכשיט, וההחלקה עלולה להרוס אותו, ואם היא תתחרט, לא תהיה דרך חזרה אלא לגדל את זה החוצה בתהליך ארוך ומתסכל. אבל! אם זה מה שהיא בוחרת, זה השיער שלה ולא שלי, והיא זו שתחליט.

“רוצה החלקה!” כך הקטנה.

“סבבה,” אמרתי לה, “רק שמאחר שאני לא חושבת שזה משהו שדרוש לך, אני לא אממן את זה. תרוויחי כסף במטלות בית או בחוץ, ואני בשמחה אקבע לך תור ואקח אותך.”

כשהיא שמעה כמה עולה החלקה, היא החליטה שאולי זה לא כל כך חשוב לה אחרי הכל.

שנתיים אחר כך היא באה אליי ואמרה: אמאאאא!! איזה מזל שלא נתת לי לעשות החלקה!

ואם אנחנו כבר בהורות, הרי שכולנו נעשה טעויות כאלו ואחרות במסע הזה, אבל אני השתדלתי שהן יהיו מעטות וקלות ככל האפשר, בעיקר בזה שהשקעתי המון מחשבה ותכנון מראש בכל דבר שקשור להורות, ומעולם לא “יריתי מהמותן”. עד כה, זה הוכיח את עצמו בזה שכל ההורות שלי היתה עונג אחד מתמשך, וזה כולל שלוש פעמים גיל ההתבגרות, שלא הורגש בכלל.

באהבה, בכלל, לטעויות יש מחיר יקר. לפעמים הוא נגרר שנים, או לנצח. לפעמים המחיר הוא פגיעה באחר.

אבל אין אדם שלא טועה.

במערכות יחסים רומנטיות נדמה לאנשים רבים שאין מה לדעת. מאלתרים את זה, טייס אוטומטי, מה כבר יש לחדש על מה שאמרו בהוליווד?

וזו טעות איומה!

מגיל 15 בערך אני מראיינת כבר אנשים על מערכות היחסים שלהם.

אני קוראת ולומדת, מנתחת בעיניים ביקורתיות, אוספת את המוצלח מפה והטוב משם.

ואני לא מפחדת גם ממה שמאד מאד שונה ממני. אני לא מפחדת להציב לעצמי מראות, לאתגר את כל מה שאני חושבת שאני יודעת שוב, ושוב, ושוב, ולראות אם זה הגיוני, ואם זה עובד.

והצליח לי. בגדול.

הייתי כבר הכל. ראיתי כבר הכל. אם לא בחיים שלי – בחיים של אחרים.

לפני שבועיים דיברתי עם מטופלת. היא החליטה באופן שכלתני לגמרי להפסיק קשר עם מישהו שהיא אוהבת.

בלי קשר לסיבות, אמרתי לה שזה לא עובד ככה. אהבה בזה להחלטות שלנו, ומנסיון של שנים, זה פשוט לא מצליח. אבל אם היא נחושה בהחלטה לנסות, שתנסה קצת, ותלמד מנסיונה. מקסימום התהליך שלה יימשך קצת יותר זמן.

כמובן שזה לא החזיק מים.

היום היא כבר יודעת שבאהבה עדיף לסמוך על הניסיון שלי. אם אני לא יודעת, אני אגיד את זה, וננסה ביחד.

אז אם תשאלו אותי, הנוסחה היא תמהיל – לשאול אנשים שנראה שהמאכל הצליח להם, לקרוא כל מיני סוגים של מתכונים, ולא לפחד לנסות, אבל בזהירות. באהבה, שלא כמו במטבח, אי אפשר לזרוק לפח ולהתחיל מחדש. לא בקלות, בכל אופן.

יש מישהי אחת בסביבה הלא קרובה שלי, שנופלת פעם אחר פעם. היא כבר לא ילדה קטנה, ובכל פעם העניין הזה של אהבה לא מצליח לה. בהתחלה הצעתי לה לבוא לשבת פה קצת, ללמוד, אבל היא מתעקשת לנסות שוב ושוב, וליפול שוב ושוב, ולבכות על זה. וזו זכותה. אבל לי זה קצת עצוב.

אז נשאלת השאלה – האם אתם רוצים ללמוד מנסיוני, או בשיטה של ניסוי וטעיה?

וחוץ מזה, הנה המתכון לבולונז של ברקן – אבן-חן:

מצרכים

2 קילו בשר הודו טחון

בצל גדול

6 שיני שום

שקית גרגרי תירס קפואים.

פחית גדולה רסק עגבניות

בקבוק מיץ עגבניות

(אפשר) עגבניות מרוסקות פחית

מלח

זעתר

שום גבישי

פפריקה מתוקה בשמן.

 

אופן ההכנה

מטגנים בצל ושום.

סוגרים את הבשר בטיגון עד שנהיה לבן. דואגים לפורר היטב!

מוסיפים את כל מוצרי העגבניות עד להגעה לסמיכות רוטב כיפית. אפשר להוסיף מים.

מוסיפים תבלינים ותירס.

מבשלים עוד חצי שעה בערך.

 

בזמן הזה מכינים פסטה.

בתיאבון!

galbarkan

מלכה לב אדום, הבלוג של: גל ברקן

גל ברקן, בת 53 (גיל מנטלי 14), נשואה מאד ואם לשלוש בנות (וכלבה), וגרה ברעננה. חוקרת אהבה ומסדרת מילים. כותבת מגיל שלוש, עו"ד לשעבר, בלוגרית, אושיית פייסבוק, מחברת הספרים "הסוד המושלם" (ספר ילדים), "איפה את, דבש?" (ספר ילדים), "הסוד הקטן של יערה כוכבי" (רומן), "טוי-בוי" (רומן) ו"לב בסוף היום" (סיפורים קצרים). הוגת "אמור", יזמית ועורכת ראשית. מפתחת שיטת "אהבה היא (לא) משחק ילדים", מרצה ומטפלת. רוקדת פלמנקו, אוהבת אש, רעש ולישון בצהריים.

סיפורים נוספים של גל ברקן

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר