סוכריות מהיקום

באחד האתמולים התקשרה אליי בכורתי ואמרה לי: “אמא, היום חשבתי עלייך.”

טוב, כשהילדות שלי חושבות עליי זה תמיד משמח, ובמיוחד זו, שכבר לא גרה בבית.

אז שאלתי אותה במה זכיתי לעלות בדעתה.

“קיבלתי היום סוכריה מהיקום,” כך שחה הנסיכה.

“מה עשית שהגיעה לך סוכריה, ואיזו סוכריה קיבלת?” שאלתי.

סוכריות?

נעצור שניה את הסיפור, שאני מבטיחה לכם שהולך לסוף ממש מפתיע, כדי להסביר.

אני לא אדם מאמין.

אתם בטח יודעים את זה עליי, ואם לא, תקראו את הפוסט “באמונה שלמה“.

עם זאת, אני אדם עם ראש פתוח, שמוכן לנסות דברים, לפחות פעם אחת, ואם הם מצליחים אז שוב, ושוב, ושוב…

עד שהצטברות ההוכחות מוכיחה סטטיסטית שהדבר הזה עובד.

מה לעשות, בוגרת מגמה ריאלית פיזיקלית, ועורכת דין.

לצד כל הריאליות הזו, אני לגמרי מודעת לזה שיש “דברים הסמויים מן העין”. יש מישור מעבר למה שאפשר לתפוס בחמישה חושים. הגיוני שיהיה.

איך אני יודעת שיש?

חלק מהדברים האלה הוכחתי סטטיסטית, ואני מפעילה על בסיס יומיומי.

וכאן נכנסות הסוכריות.

החיים האלה, בעיניי, הם כמו תואר באוניברסיטה הפתוחה.

אתם מקבלים מעטפה עם חומר, שהוא השיעור הבא שלכם.

דבר ראשון, אתם צריכים להבין שזה השיעור שלכם, ולא להסתכל על המעטפה או להשתמש בה כמפית לשולחן.

דבר שני, אתם צריכים לזהות מה עליכם ללמוד.

דבר שלישי, אתם צריכים ללמוד את זה.

דבר רביעי ואחרון, אתם צריכים להיבחן על זה.

יש בחנים קטנים על נושאים קטנים, ובסוף הסמסטר יש מבחן גדול על כל הנושא, ולפעמים גם מבחן ממש גדול בסוף השנה או התואר. כל אחד והתואר שלו. באמצע יש מטלות, שגם עליהן מקבלים ציון.

איך יודעים אם עשיתם את כל הנ”ל ועמדתם בבחינה?

אם נכשלתם בבחינה, השיעור יימשך, או אף יחזור על עצמו בנסיבות אחרות באופן יותר מחודד.

אבל אם הצלחתם…. אהההה….

סוכריה מהיקום.

אפשר להרגיש את זה ממש.

איך מרגישה סוכריה, אתם שואלים?

הסוכריות הגדולות מרגישות כמו הצלחה.

אם השיעור שלכם היה באהבה, והכיתה היתה מערכת יחסים שלא עבדה טוב, אז אם הצלחתם בבחינה, יקרה אחד משני דברים: או שמערכת היחסים תיכנס למקום טוב, המקום שחלמתם עליו, ותישאר, או שהיא תשתחרר ללא מאמץ.

ללא מאמץ!!! עזבתם מישהו, ניתקתם כל קשר וחסמתם בוואטסאפ? התאמצתם. זה לא זה.

אם השיעור היה בקריירה, תקבלו הצעת עבודה מהחלומות, תקבלו הצעה למשהו אחר בכלל, שתגרום לכם להבין שאתם בכלל רוצים לעשות משהו אחר… הבוס יתחלף… משהו כזה.

יש סוכריות גם על דברים יותר קטנים משיעורים שלמים.

על כל פחד שהתגברתם עליו, תקבלו סוכריה.

כל פחד.

אם לא קיבלתם סוכריה, לא סיימתם את העבודה. חזרו לזה וסיימו.

וזה משהו שאפשר לנסות ולבדוק.

אני מזמינה אתכם.

ככה אני התמכרתי לסוכריות.

התחלתי במודע לחפש פחדים שלי, וזה לא קל, כי אני אדם שלא פוחד, אבל עמוק בפנים יש כל מיני קטנים כאלה, אז התחלתי לחפש אותם, ולעשות מה שצריך כדי להתגבר עליהם, שזה לשפוך עליהם אהבה, כל אהבה, את האהבה שמתאימה לפחד הספציפי. לא יודעים איך? תבואו לשבת אצלי קצת בקליניקה.

ועל כל פחד שנעלם – בום! סוכריה!

על כל שיעור שנלמד – בום! סוכריה!

האנשים שלומדים אצלי כבר התחילו לדבר את השפה הזו, והם מודיעים לי בפליאה על כל סוכריה שהם מקבלים.

לכן, ברור שגם הילדות שלי מדברות ככה.

אז חזרה לנסיכה ולסיפור שלה…

 

ההחלטה

“החלטתי השנה להתגבר על כל מה שעוצר אותי בלימודים,” כך ענתה לי, “להשקיע בזה, ולהנות מזה, וגם להשלים את כל מה שחסר לי משנה שעברה. החלטתי לעשות יותר טוב.”

“זה מעולה!”

“כן. וזה מצליח לי. אני נהנית, ומתקתקת את המטלות שלי לתואר, ודיברתי עם המנחות של שנה שעברה, ויאפשרו לי להגיש כל מה שחסר לי!”

“וואי!! גאה בך! אז איזו סוכריה קיבלת?”

“הייתי צריכה ללמד שיעורים פרטיים היום, ואז הודיעו לי שהילד חיובי לקורונה, אז השיעור התבטל. יכולתי לחזור הביתה, לנוח ולאכול צהריים עם האהוב שלי, ושיהיה לי כוח למה שהייתי צריכה לעשות בערב.”

“זה יופי שאת מוצאת בכל דבר את החיובי,” אמרתי לה, “אבל זה שמישהו קיבל קורונה ואת הפסדת הכנסה שאת מאד זקוקה לה, לא נשמע לי סוכריה. מגיעה לך סוכריה יותר שווה על מה שעשית, ואני בטוחה שהיא תגיע.”

 

הסוכריה

לא חלפו עשר דקות מרגע שדיברנו, והגיע טלפון מהבנק:

“שלום, יש לכם פה חשבון שפתחתם לפני שנים רבות לילדה, ואין בו שום פעילות. מה היית רוצה לעשות איתו?”

שתבינו, לא היה לי שום זיכרון של דבר כזה, חשבון חיסכון שפתחתי בשבילה, שגם היא מוטבת בו.

“יש שם בכלל כסף?” שאלתי.

“בטח. יש פה מעל אלף ש”ח,”  כך נציגת הבנק.

“ובכן…”  אמרתי, “תתקשרי לנסיכה ותגידי לה לסגור את החשבון ולמשוך את הכסף שלה. זה בדיוק מה שחיכינו לו.”

מה אמרתי לכם?

סוכריות מהיקום.

אז אני מזמינה אתכם לדבר קצת את השפה החדשה, למצוא פחד שלכם ולהתגבר עליו, לזהות שיעור שלכם וללמוד אותו, ואז לספר לי מה הסוכריה שקיבלתם מהיקום.

לא הצלחתם? הספה בקליניקה מחכה לכם, אבל רק אם בא לכם לחיות את החיים הכי טובים שלכם.

galbarkan

מלכה לב אדום, הבלוג של: גל ברקן

גל ברקן, בת 52 (גיל מנטלי 14), נשואה מאד ואם לשלוש בנות (ושתי כלבות), וגרה ברעננה. חוקרת אהבה ומסדרת מילים. כותבת מגיל שלוש, עו"ד לשעבר, בלוגרית, אושיית פייסבוק, מחברת הספרים "הסוד המושלם" (ספר ילדים), "איפה את, דבש?" (ספר ילדים), "הסוד הקטן של יערה כוכבי" (רומן), "טוי-בוי" (רומן) ו"לב בסוף היום" (סיפורים קצרים). הוגת "אמור", יזמית ועורכת ראשית. מפתחת שיטת "אהבה היא (לא) משחק ילדים" ומרצה. רוקדת פלמנקו, אוהבת אש, רעש ולישון בצהריים.

סיפורים נוספים של גל ברקן

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר