אל תאמינו לכם!

אני לא יודעת אם זו יותר יהירות או יותר טפשות, אבל לכולנו, כבני אדם, יש נטייה להאמין לעצמנו.

ובואו… אנחנו בלתי אמינים בעליל.

נתחיל מזה שמה שאנחנו מרגישים נשלט על ידי סמים קשים – הורמונים.

הורמונים יכולים להיות טריפ טוב, ויכולים להיות הטריפ הכי רע בעולם.

הנשים בקהל מהנהנות…

אנחנו יודעות איך זה, נכון?

יום (או יותר) לפני המחזור אנחנו רק מחפשות על מי להוריד סטירה, ומסכן יהיה זה שיצייץ בכיוון הלא נכון…

במחזור אנחנו עצובות.

בביוץ אנחנו מאושרות ורוצות לטרוף את העולם.

ושום דבר לא השתנה בעולם החיצוני! רק אנחנו השתנינו מבפנים!

אבל גם גברים…

בארץ לא מדברים על זה. בחו”ל יש מחקרים, קליניקות ענק לטיפול… אבל פה – הס מלהזכיר! כולכם קרביים!

משבר גיל 40, כמובן (וגיל 55 שאחריו), שמה שלא יספרו לכם על המקום בחיים אליו הגעתם, המטרות שלכם…  הוא בעיקרו, קודם כל, משבר הורמונלי – תחילת ירידת הטסטוסטרון (לא, סא”ל יוסי, זה לא משפיע לרעה על כוח הגברא).

התוצאה היא תחושה עמומה של “חרא לי”, שכל אחד מתמודד איתה אחרת, וגם חווה אותה בעוצמה שונה.

וגם גברים וגם נשים חשופים לגמרי למיץ הירוק שמפרישה לוורידים התולעת של הפחד.

כולנו עבדים לסמים קשים ומשני תודעה.

אבל זה לא כזה פשוט!

חצי מהאוכלוסיה, נשים, נשלטת על ידי סמים מסוג אחד, וחצי, גברים, על ידי סמים מסוג אחר!

זה הופך אותנו לחיות מסוג שונה לגמרי.

בבדיקות אם אר איי תפקודי (FMRI) נמצא שכשמציגים לגבר ואישה אותה תמונה, הם מעבדים אותה דרך חלקים שונים במוח! כמו כן, נמצאה שונות במבנה המוח עצמו.

דיברנו על מוח, בואו נדבר שניה על זיכרון.

שני אנשים, באותה סיטואציה, יזכרו אותה לגמרי אחרת.

פעם היה אצלי זוג מטופלים, ונוצרה בפגישה סיטואציה של קונפליקט.

בפגישות שאחרי דיברתי עם כל אחד מהם בנפרד על הקונפליקט הזה, והדרך היעילה לנהל אותו.

זה היה כאילו היינו בשלושה אירועים שונים!

הם זכרו את האירוע אחרת לגמרי אחד מהשני, כולל העובדות הכי קטנות וטריוויאליות, ושניהם זכרו אותו אחרת ממני!!

אתם יכולים להגיד, אולי, שהאמת האובייקטיבית נמצאת אצלי, כי אני הייתי אובייקטיבית בסיטואציה…

אבל אני לא יהירה, ובטח לא טיפשה.

אני יודעת שגם המוח שלי חווה דברים דרך הפילטרים שלי, וזוכר דברים כמו שהוא חווה אותם.

האמת האובייקטיבית היחידה היא אם יש הקלטה, וגם אז לא לגמרי, כי כל אחד יחווה גם את ההקלטה דרך הפילטרים והפרשנות שלו!

איך אני יודעת שהמוח שלי לא מחזיק אמת אובייקטיבית?

אם תשאלו את המטופלים שלי הם יגידו לכם שיש לי זיכרון מפחיד, שאני זוכרת את כל הסיפורים על המורה חדווה מכיתה ד’, ואיך קוראים לבנדוד הגיי שלהם.

אבל היו דברים שיכולתי להישבע שקרו בצורה מסויימת, או בזמן מסויים, עד שבאה אור, הבת הקומפיוטר שלי, והוכיחה לי שמבחינת לוחות הזמנים זה פשוט לא יכול להיות. ואפילו אור טעתה פעם, ולא הייתה מאושרת ממני כשתפסתי את זה!

ראיתי במו עיניי איך אנשים שקרובים אליי נשבעים על משהו, שהם היו בטוחים שלא יכול להיות שהם טועים, והם טעו (היו הוכחות בכתב).

ואז הבנתי – אסור לי לסמוך עליי!

יש לי פילטרים על העיניים, האוזניים, הפה והמוח.

כל הפרשנות שלי מוטה, תמיד, חייבת להיות.

זה לא אומר שהעולם לא בטוח מבחינתי.

זה אומר שאני תמיד משאירה מקום לספק, גם אם זה באחוזים זניחים.

אני תמיד שואלת את עצמי: “האומנם? אולי הפוך?”

אבל בואו ניקח את זה צעד הלאה.

התורות המזרחיות מדברות על זה שאנחנו לא הגוף שלנו, אבל אנחנו גם לא המחשבות שלנו, או הרגשות שלנו.

זה אומר שיש איזה “אני” שהוא לפני כל זה, מעל כל זה.

זה אומר שהמחשבות שלנו יכולות לשקר לנו, הרגשות שלנו יכולים לשקר לנו.

מתי זה קורה?

כל הזמן, כמו שאמרתי, אבל בעיקר בעיקר כשאנחנו במצוקה.

למה זה לא טוב?

דוגמה: מטופלת שלי, שהאהוב שלה לא ענה לה להודעה שעתיים.

אצלה בראש זה לגמרי הגיוני. היא לקחה את ההתנהגות שלו בימים האחרונים, והחליטה שהוא מתקרר. זה גם היה לגמרי הגיוני בעיניה, כי היא הרעיפה עליו הרבה אהבה לאחרונה, אולי הרבה מדי? עכשיו הוא לוקח אותה כמובן מאליו, וכנראה גם אוהב אותה פחות.

האמת? עברו עליו כמה ימים מטורפים, והוא ראה את ההודעה שלה בחצי עין… ונרדם.

בראש שלה כל הנקודות התחברו לקו אחד… זה רק לא היה הקו הנכון!!

אני רואה את זה שוב ושוב ושוב…

אנשים שחושבים שאנשים אחרים כועסים עליהם, או לא אוהבים אותם, או שהם איבדו אותם בכלל…

רק שאין לזה שום קשר למציאות.

ועם זאת, באותו רגע, ההיגיון שלהם הוא ללא רבב בעיניהם.  התחושות שלהם אמיתיות ומבוססות.

בעיניהם, זו המסקנה היחידה המתבקשת.

רק שהיא לא.

בואו נדבר שניה על מכורים.

למה זה קשור? תכף תבינו.

יצא לי לטפל קצת במכורים. הם הגיעו, כמובן, לעניינים של הלב, אבל כל אדם הוא עולם בעיניי, והכל מעניין אותי.

הבנתי שמוח של מכורים עובד אחרת. אולי פעם, בעתיד, אכתוב על זה.

אבל מה שרציתי לדבר עליו זה מה אני למדתי מהם…

בגמילה מהתמכרות צריך חונך.

הדבר הראשון שהמכור לומד הוא לא לסמוך על המחשבות שלו והרגשות שלו.

הוא מבין שהמוח שלו לא עובד טוב, ולכן הוא מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת החונך, שהוא כבר נקי.

למשך זמן מה הוא שואל כל דבר, בידיעה ברורה שמה שהמוח שלו יגיד לו שסביר והגיוני, כנראה שבכלל לא.

ומה שהמכורים מבינים, כולנו צריכים להבין.

לא כל הזמן נקבל מידע מוטעה מהמחשבות והרגשות שלנו, אבל לפעמים כן, ולכן אי אפשר לסמוך עליהם!

אז מה עושים?

אתם הרי לא יכולים למצוא “חונך לחיים” ולשאול אותו כל דבר, נכון?

טוב, נו… אם אתם מטופלים שלי אז בהתחלה אתם כן יכולים. בהתחלה שיקול דעתי יחליף את שלכם קצת. לא כי אני יותר חכמה. פשוט כי אני מבחוץ.

עד מתי?

עד שיהיה לכם קול קטן בראש שיהיה “גל הקטנה שלכם”, או מי שלא תבחרו. הקול הזה יזכיר לכם לא להאמין לכם, ויבדוק בשבע עיניים האם ניתן לתת פרשנות אחרת לסיטואציה.

איך מגיעים לזה?

מתאמנים.

אתם צריכים שיהיה לכם “דוח אקסל”, שתדעו להכין אותו, למלא אותו ולהשתמש בו.

דוח אקסל הוא כמובן משהו בתוך הראש שלכם, למרות שאם בא לכם, מבחינתי תפתחו דף אמיתי. בדוח יש שורות שורות של עובדות בלתי ניתנות להפרכה, שאינן תלויות בכם, שהוכחו כבר או שאין צורך להוכיח אותן.

לדוגמה:

מחשבה הגיונית לחלוטין (עאלק): הוא לא ענה לי להודעה שעתיים, סימן שהוא הפסיק לאהוב אותי.

שורות בדוח:

• אתמול הוא אהב אותי. הייתי בטוחה בזה. גם שלשום, גם לפני זה.
• הוא אמר בבוקר שהוא אוהב אותי.
• הוא אמר שיהיו לו ימים עמוסים ומתישים.
• מה קרה בפעם האחרונה שהוא לא ענה? האם אז התברר שהוא לא אוהב אותי? ולפני זה?

מה הסיכויים באמת שסיכום השורות הזה יביא למסקנה של “לא אוהב אותי יותר”?

את הדוח הזה כדאי להכין לא כשהתולעת של הפחד מרימה את ראשה המכוער ומתחילה להפריש לכם מיץ ירוק של פחד לוורידים. צריך שהוא יהיה מוכן מראש, לקרוא אותו שוב ושוב, לגלגל אותו ולתת לתולעת בראש.

אז במיוחד אם אתם במצב של מצוקה, כשהתולעת של הפחד נוהגת ברכב שלכם – אל תאמינו לכם!

אל תאמינו למחשבות שלכם, ולא לרגשות שלכם.

זה מוזר, אבל הם עלולים להטעות אתכם לגמרי.

תלמדו לזהות את האופציה הזו, וקודם כל לעצור.

תורידו את האוגר שרץ על הגלגל בראש שלכם.

תמצאו לכם אדם רגוע והגיוני לשאול אותו, תפתחו את דוחות האקסל שלכם, והעיקר…

אל תגיבו מהמותן!

שאני לא אצטרך לאסוף אחר כך את הרסיסים.