אנחנו יודעים כבר שיש רק שני רגשות אמיתיים – אהבה ופחד.
כל היתר הם ״תחפושות״ או תמהילים שלהם.
גם אם אתם לא חושבים ככה, ותאמינו לי, אני יודעת להוכיח את זה, וזה לא רעיון מקורי שלי, תזרמו רגע.
אם זה רע – זה מהמחלקה של פחד (גם אם לא הבנתם איך או למה. תשאלו אותי)
אם זה טוב – זה מהמחלקה של אהבה (את זה קל להבין)
אנחנו יודעים כבר שבכל מקום שיש פחד, אהבה לא תרגיש בטוחה, ולכן פחד במערכות יחסים זה נגע שצריך לבער אותו.
אבל אנחנו יודעים גם שכולנו סוחבים עוד מינקות (או קודם) חרדת נטישה.
אין אחד שלא.
את כולנו אמא עוזבת לדקה, ובתור תינוק בן כמה ימים אנחנו משוכנעים א. שהיא לא תחזור יותר, וב. שנמות מזה, ושמי שאחראי לזה הוא האדם שתפקידו היה לשמור עלינו, ה-אדם שלנו בעולם, שגרם להו להרגיש אהובים ובטוחים.
חרדת הנטישה הקדמונית הזו, או בשמה אצלי ״תולי, התולעת של הפחד״, מתפרשת אחר כך לעוד פחדים, קטנים כגדולים, אבל במקור זה זה. נטישה = מוות.
תולי יושבת בראש מאחור ולמטה, במה שמכונה ״מוח הזוחלים״, כי הוא שריד מימי קדם, ומאד מתאים לה.
עכשיו תשמעו קטע מטורףףףףףף
בלימודי הפסיכולוגיה (התואר הזה עוד יקלקל אותי) למדנו על הצרבלום, אותו חלק מוח דמוי כרובית גדולה, שיושב לו שם, באחורי המוח, ואין לו נורא הרבה שימוש, לעומת איברים קטנים הרבה יותר, שמופקדים על המון דברים חשובים.
אז למה הצרבלום כזה גדול? נכון! כי תולי צריכה דופלקס.
וזאת הייתה הבדיחה שלי, שהתולעת גרה בצרבלום, עד סמסטר ב׳, שבו למדנו לעומק את הצרבלום, והתברר ש….
יושבים??
מעל הצרבלום, חלק ממנו, יושב איבר ארוך וגלילי, הנקרא, בתרגום חופשי מלטינית…. ״התולעת״.
בום!
אבל זה לא עוזר לנו.
בואו נראה מה אנחנו יודעים על התולעת, במובן הנפשי שלה.
התולעת היא יצור של אחת או אפס, חיים או מוות.
היא לא מבינה היגיון.
היא יכולה לשנות את גודלה, וכשהיא מתנפחת, היא מפרישה לוורידים מיץ ירוק, שהוא לא פחות מסמים קשים.
המשחק החביב ביותר על תולי הוא ״פינג פונג פחד״. (ואם אתם לא מכירים, יש פוסט על זה בבלוג, תחת אותו שם. גוגל איט).
אבל מה עושים? איך משמידים את תולי?
לא משמידים אותה.
מי שיהיר מספיק לחשוב שהוא מסוגל להשמיד יצור קדמוני, יתעורר לגלות שהיא נשכה אותו בתחת.
אפשר להוציא ממנה את האוויר, להפוך אותה לשחורה, מיובשת ופיצית, כדי שהיא לא תפריש מיץ ירוק של חוסר היגיון היסטרי לוורידים.
אם היא בגודל עצום, אי אפשר לתקוף אותה חזיתית, וצריך ליצור ״מסלולים עוקפי תולעת״ ולהוריד ממנה בצדדים, לפני שאפשר יהיה לתת לה לום בראש.
אבל עדיף להוריד לה את הראש בכל פעם שהיא מרימה אותו, בשגרה.
אין לי ספק שאתם יודעים איך זה מרגיש בבטן, כשתולי מתעוררת, את תחושת ההתפתלות הלא נוחה הזו בתוככם, משהו קר וחלקלק, חסר כל היגיון.
לפעמים תהיו מסוגלים להסתכל עליכם מבחוץ ולהיות קצת בשוק: אני??? אני אמרתי את זה עכשיו??? אני מרגישה כך?? זה בכלל לא אופייני לי!
ולפעמים תולי כבר מילאה לכם את הורידים במיץ ירוק, ורק אנשים מבחוץ יוכלו לראות שפתאום עזבתם כל היגיון בריא.
***הטיפ הכי טוב שלי – אם מי שמולכם מתנהג פתאום בדרך לא אופיינית לו, לא הגיונית, שברור שלא משרתת את המטרה שלו – תבינו שלא הוא יושב ליד ההגה! הוא יושב במושב האחורי, כפות וחסום פה, רואה איך התולעת נוהגת פול גז לתהום, ולא יכול לעשות שום דבר למנוע את זה! תחמלו עליו במקום הזה. זה יעזור לכם לא להיפגע, וזה יעזור לכם להביא פתרון מיטבי, ולא להתחיל פינג פונג פחד.***
אז איך בכל זאת מתמודדים עם תולי?
הדרך שאני מטפלת בפחד במערכת היחסים היא גם דרך היגיון (התולעת אלרגית לזה), וגם עוד משהו, שנדבר עליו בפעם אחרת.
בפסיכולוגיה קוראים לזה טיפול קוגניטיבי-רגשי – החלפת הפרשנות שאדם נותן לאירוע.
אמרתי לכם שהתואר הזה יקלקל אותי??
רק מה, כשתולי מרימה את ראשה, אי אפשר באמת לדבר אליה היגיון. היא לא דוברת השפה. צריך לדבר אלינו, עד שמשקל הראיות יכריע את תולי.
לדוגמה:
שלחתי הודעה. הוא לא חזר אליי. יש שני וי כחולים.
תולי: הוא לא אוהב אותך יותר! יש לו מישהי אחרת! הוא התרגל אלייך ואת לא מעניינת יותר! עלית חצי קילו במשקל / הזדקנת ביומיים / הוא ראה אותך לא מאופרת, ועכשיו הוא לא נמשך אלייך יותר!
היגיון: אתמול הרגשת אהובה, נכון? הבוקר הוא כתב שהוא אוהב אותך, נכון? מה, בשעתיים כל היופי הזה הלך? כבר הכיר מישהי אחרת, התאהב והפסיק לאהוב אותך? שלשום הוא אמר שאת האישה הכי יפה שהוא ראה, למרות שאת לא בת 20 ולא בר רפאלי, נכון? לא יותר הגיוני שהוא באוטו בנסיעה ארוכה, ולא יכול להקליד / בישיבה / נרדם / רוצה לחשוב מה לענות לך בדיוק? ועוד… ועוד…
לכאורה, אחלה. ענינו לתולי, ובזה נגמר העניין.
אבל לא.
כי לא מספיק להגיד פעם אחת. תולעת זה לא בנאדם. זה יצור עם תא מוח אחד וחשיבה מגמתית.
וכאן נכנס התרגול:
- להכין מבעוד מועד ״דוח אקסל״ – שורות שורות של הדברים שמאשררים את האהבה שלכם. פשוט עובדות. שיהיה מוכן בשלוף למקרי תולעת.
- ללמוד לזהות ולתת שם לרגע הזה שבו התולעת מרימה ראש.
- לעצור!!! לא להגיב!
- לנגן ״קסטה״ עם התוכן של האקסל בלופ, התוכן ההגיוני שסותר את מה שהיא אומרת + שלל אופציות מיטיבות יותר לפרשנות של המצב. נגיד: ״אין מצב שהוא סתם לא ענה לי. כנראה שהוא מת.״ סתם!!! הבנתם אבל, כן?
- התולעת נרגעה? יופי.
- התולעת לא נרגעה? לחזור שוב ושוב על אותו לופ עד לקבלת התוצאה הרצויה.
ככל שתתרגלו יותר, זה ייעשה קל יותר וקצר יותר, עד שזה יהפוך לתהליך כל כך אוטומטי שלא תהיו מודעים לו בכלל, ולשם אנחנו מכוונים. אז תוכלו גם להגיב מהמותן את התגובות המיטביות לסיטואציה.
באנגלית אומרים שתרגול מביא לשלמות.
אנחנו לא מכוונים לשלמות.
תולי תמיד תהיה. אפילו אצלי, שיש לי מלחמה נגד הפחד מגיל ארבע בערך. אי אפשר להשמיד אותה לחלוטין. אבל אפשר להיות מודעים אליה, לקחת אותה בחשבון, לשלוט בה ולמזער את הנזקים שלה למינימום.
בהצלחה!!
