אתם במשבר זוגי.

לא משנה איזה, אבל מהסוג הדרמטי.

בעיקר אם זה משהו שנראה בלתי הפיך. פרידה.

זה קרה, ועכשיו נשארתם להתמודד עם התוצאות.

זה הרגע שהראש שלכם נכנס למצב סחיטה על סיבובים גבוהים.

לטובת מי שלא מכבסים בבית – בסוף הכביסה המכונה סוחטת. לצורך זה התוף מתחיל להסתובב במהירות גבוהה מאד, שאפשר אפילו לשמוע.

אז אחרי הדרמה, הראש מתחיל לעבוד ככה, סחיטה בסיבובים גבוהים.

אתם מנתחים שוב ושוב את מה שקרה, כל מילה, כל תנועה.

אתם חוזרים לעבר, מנחשים את עצמכם ואת הצד השני לאחור…

אתם קוראים מכתבים או הודעות, אם יש לכם, מאזינים להקלטות…

• מה הביא לזה?
• מה אמרתי?
• מה עשיתי?
• למה הוא/היא התכוונו?
• מה יכולתי להגיד או לעשות אחרת?
• למה זה היה מביא?

ושוב, ושוב, ושוב…

תעצרו!

מצב סחיטה עוד לא הועיל לאף אחד.

אתם תתישו את עצמכם לפני שתגיעו לאיזושהי מסקנה ככה.

זה נראה הדבר ההגיוני, המתבקש, לעשות.

זה לא.

צריך לחשוב ולנתח, בוודאי, אבל לא ככה.

אז אם אתם מוצאים את עצמכם כמו אוגר בכלוב, רצים על גלגל מחשבות בלתי נגמר, תעצרו.

תמצאו משהו לעשות שייתן לכם נחת ברמה האישית – תלכו לים, תשבו עם חבר או חברה על איזה דרינק, תעשו בינג׳ לסדרה או, אם אתם אני, תכתבו משהו.

ותנשמו. רק תזכירו לעצמכם לנשום.

לא יקרה כלום אם המחשבות יחכו יום או יומיים.

וכשאתם כבר מתיישבים לחשוב, תשאלו רק את שלוש השאלות:

• מה השיעור שלי?
• איך אני עובר/ת את המבחן?
• מה אני מרוויח/ה פה?

השאלות גם יעזרו לכם לעצור את הסחיטה, אם לא הצלחתם.

תתרכזו בהן, ואל תתנו לשום דבר אחר להיכנס.

אתם רוצים ניתוח יעיל של הסיטואציה?

אל תיכנסו למצב סחיטה!

או שתבואו לפה.

גם וגם.