מי שמאמין לא מפחד?
זוגות רבים מגיעים לקליניקה בעקבות מה שהם מכנים “משבר אמון”.
לפעמים זה חנ”מ (חוסר נאמנות מינית. בואו נשאיר את המילה בגידה לפשעים נגד הלאום), אבל תתפלאו כמה פעמים זה ממש לא.
ויושב מולי אחד מהם, בואו נניח רנדומלית שהיא, והיא אומרת: “איך אני אוכל אי פעם לחזור להאמין בו?? איך אני אוכל לסמוך עליו?”
ואני אומרת לה: “את לא.”
אבל אם חשבתם שאלו חדשות רעות, חשבו שנית.
תנו לי רגע להסביר.
כבר בגיל ממש צעיר הבנתי את הדבר הבא:
הכל יכול לקרות. לכל אחד. כל הזמן.
אנחנו לא מכונות. אנחנו אנשים בשר ודם.
ואפילו הצ’אט טועה. מניסיון.
אז אנחנו נטעה, נבין לא נכון, נעשה את הדבר הלא נכון, נשכח את העקרונות שלנו עצמנו, נפגע באחרים.
ולא כי אנחנו רעים. כי אנחנו בני אדם.
אנחנו יכולים לחיות במודעות ומאוד להשתדל, אבל מי שחושב שהוא חסין, יבוא היקום ויוכיח לו אחרת.
מניסיון.
לכן, כל מה שמוגדר במונחים של “תמיד” או “אף פעם” – לא נכון, כבר בשלב ההגדרה.
לסמוך
המילה “לסמוך” תמיד נראתה לי מוזרה, אז עשיתי עבודה עם הקלף המתאים בקלפי איקס (לא חוויתם? הפסד שלכם) ושאלתי את עצמי שאלות כמו “על מי אפשר לסמוך?” או “עד כמה אפשר לסמוך?” או “אפשר לסמוך ש…מה?”
אם העיקרון שהגדרתי למעלה נכון, אז אי אפשר לסמוך במאה אחוז על אף אחד, אף פעם.
(כן, ברוניה, גם בעלך יכול ליפול לחנ”מ. אפילו עלייך יכולה ליפול אהבה שלא חיפשת, או פחד שלא ידעת שקיים)
אפשר לסמוך על אנשים רק שיהיו אנשים – שיטעו, שיפלו, שיכאיבו, שישקרו. זאת לא ראייה קודרת של המציאות. אולי זה לא יקרה אף פעם, ואולי פעם אחת בחיים, אבל לחשוב שזה לעולם לא יקרה – זאת טעות מרה.
אפשר לסמוך על היקום שיעשה את הדבר שלו בלי להתחשב בשיט במה שאנחנו רוצים.
וזה לא מקדם אותנו לשום מקום.
שליטה
להחזיר אמון זה כמו להחזיר לבקבוק חלב שנשפך.
יותר מזה – זה כמו להחזיר לבקבוק חלב חמוץ שנשפך. אין איך, וגם אין סיבה.
במקום אמון, כדאי לבנות משהו אחר – תפיסה ריאלית של המציאות.
בשביל זה צריך להיפרד מאשליות של מסירת שליטה למישהו אחר.
אם אני סומכת ללא עוררין על מישהו, אין לי צורך לשלוט בסיטואציה.
ואני לא מדברת על שליטה מעשית, כוחנית, מעייפת, אלא על הבנה וניהול.
אני רוצה להבין בתוך מה אני נמצאת, ולשלוט בסיטואציה. גם אם יקרה משהו שלא מיטבי לי, זה יהיה בהבנה ובהסכמה שלי (למה לי להסכים זה כבר לשיעור אחר…).
אז אם אני לוקחת בחשבון שמי שמולי אנושי, ומשתנה כל יום, אני לעולם לא אשחרר שליטה. אני כל הזמן אשתדל לראות ולהבין נכון את הסיטואציה.
זה אומר שאני לא אוריד ממנו את העיניים (בטוב, כן? לא בקטע של לרגל אחריו), אשקיע זמן ומאמץ בללמוד אותו כל יום מחדש, ללמוד אותנו כל יום מחדש, לעבוד עם “מוח מפוצל” שחציו רואה אותי ואת הצרכים שלי, וחציו אותו ואת הצרכים שלו, אעשה איתו חילופי אינטרסים ואעבוד על תקשורת פתוחה, כנה והוגנת.
אם זה נשמע לכם משהו שיעשה ממש טוב לזוגיות – אתם צודקים!
הפרידה מהאשלייה של לשחרר שליטה לא קלה. כולנו מתגעגעים להיות ילדים קטנים עם הורים שהם האלוהים בעינינו, שלא יכולים לטעות, ותמיד יחליטו לטובתנו.
כמובן שגם זו אשליה…
אז מה עושים?
אפשר לסמוך על האדם שמולכם שיהיה הוא, והוא גם יעשה טעויות, וגם אתם, והטעויות האלו לפעמים יכאבו מאוד.
אבל אם אתם רוצים להגיע למצב שבו אתם בשליטה בחיים שלכם, קודם כל תסתקרנו!
תשאלו את עצמכם: מי הוא? איפה האזורים הכואבים שלו? מה הוא עבר בילדות? איפה נקודות החוזק והחולשה שלו? מה המסע שלו? למה מה שקרה היה צריך לקרות, ואיפה אתם יכולים להרוויח מזה (לא ברוניה, לעשות לו ריגשי לשארית ימי חייו לא נחשב).
“לשבת” על הפגיעה והעלבון זה מיותר. גם בקליניקה אני מבקשת לעזוב את השלולית ולהיכנס למוד עבודה.
שבו בשלולית על חשבון זמנכם הפנוי. גם יוצא יותר זול. אליי תגיעו מוכנים לעבוד… ולקפוץ מצוקים.
בקליניקה נעבוד על יצירת ייצוג פנימי מציאותי של האחר, שאיתו אפשר לעבוד כדי לפרש כל סיטואציה.
נבין:
- למה קרה מה שקרה
- מה הסיכויים שזה יקרה שוב
- האם יש לכם איזושהי השפעה על זה.
כשהדיל העדכני מול עיניכם, תחליטו אם אתם חותמים עליו, ואם כן, נתחיל לעבוד על שינוי.
השינוי יקרה לפעמים מהר ולפעמים לאט, אבל התוכנית תהיה ברורה.
אז עזבו אתכם מלנסות לאסוף חלב חמוץ, או עדיף… תבדקו לפני שהוא נשפך שהוא לא החמיץ, ותעיפו אותו באופן יזום.
עזבו אתכם מאמונה. תחליפו אותה בהבנה וידיעה. הרבה יותר יציב.
