נשיקות, מה לא נאמר ונכתב, מה לא סופר, הושר והוסרט עליהן. נשיקות הן אבני הבניין של האהבה.
אנחנו רוצות לאכול את ילדינו בנשיקות, אנחנו מנשקות את בני משפחתנו וחברינו, אבל אין כמו הנשיקה הראשונה עם גבר שאנו חושקות בו, או טוב יותר, מאוהבות בו, הפעם הראשונה ששפתיים נוגעות בשפתיים, לשון נכרכת בלשון ובבטן הלהבה הקטנה ניצתת לאש ששורפת ומכלה.
לעיתים, הנשיקה הראשונה מוכיחה לנו מיד שאין כימיה, ולעיתים הוא פשוט מנשק גרוע.
אחד הנשקנים הגרועים ביותר, לטעמי, הוא מנשק החשופית. הוא מקיף את מחצית פניך, מאף ועד סנטר, בשפתיו, ומותיר אותך מכוסה כולך ברוק שלא נעים לך לנגב בשרוול.
עוד מנשק דוחה הוא מנשק הג’ירפה. לשונו כל כך עבה וארוכה שכשהוא דוחף אותה לפיך את נחנקת ומתעורר בך אינסטינקט הקאה.
יש מנשקי נחשים, שלשונם חודרת לשבריר של שניה ונסוגה, ויש זאבים, שנושכים אותך פעם בחמש שניות.
אין זה פשוט להגיע להרכב הנכון של שפתיים ולשון, חדירה ונסיגה, וגבר ששולט ברזי הנישוק הנכון זוכה בנקודות כבר עם תחילת התחרות. לעיתים כדאי להשקיע וללמד, כי אחר כך תקצרי את תוצאות ההשקעה – ובגדול.
הנשיקה הראשונה שלי
זכרונות רבים מילדותנו או נעורינו נעלמים ונמוגים במשעולי הזמן, אך כמעט כל אדם שתשאלו יוכל לספר לכם את סיפור הנשיקה הראשונה שלו. לטוב או לרע, כולנו זוכרים אותה.
זה הסיפור של הנשיקה הראשונה שלי שהיתה, איך לא, מושלמת:
הייתי מאוהבת בו כבר המון זמן.
כמה בכיתי, ורציתי, ולא העזתי לקוות. אני הייתי ילדה קטנה בת ארבע עשרה, שאמנם ידעה בתאוריה הכל מקריאה של ספרים שלא היו מיועדים לגילה בשום אופן, אבל הפנטזיות שלה על הבחור הסתכמו בחיבוק.
הוא היה בן שש עשרה, והיתה לו חברה. הלשונות ריכלו שהם שכבו כבר. איזה סיכוי היה לי?
אז אהבתי וכאבתי וכתבתי שירים ונשארתי החברה הטובה, עד לאותו לילה הזוי שבו התחיל הכל.
ישבנו מתחת לבניין שלי ודיברנו. אל תשאלו אותי מניין היה לי האומץ, אבל סיפרתי לו על חברתי, שהחבר הטוב שלה היה מאוהב בה, אבל היא לא היתה מעוניינת בו כי היתה מאוהבת במישהו אחר, ואז הסתכלתי בעיניו ואמרתי: “בדיוק כמוני“.
“מה זאת אומרת?” הוא העמיד פני תם, או מטומטם, ואני לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי: “כמו שהחבר הטוב שלי מאוהב בי, אבל אני אוהבת אותך.”
אחר כך המשכנו לדבר כאילו לא נאמר כלום.
השכנים החלו לחזור הביתה מבילויי הערב שלהם, וכל אחד מהם אמר לי שלום.
“למה הם אומרים לך שלום ולי לא?” הקשה האובייקט.
“באמת לא בסדר,” אמרתי. “אתה יודע מה? תאסוף חמישה ‘שלום’ שלא יגידו לך ואני אפצה אותך.”
“מה אני מקבל?” הוא רצה לדעת.
“נשיקה,” אמרה מישהי שלא היתה אני.
כשנפגשנו בפעם הבאה הוא סיפר לי שנפרד מהחברה שלו, והלב שלי נסק לשמיים. עדיין לא העזתי לקוות. כולם אמרו “מה לו ולך? את ילדה קטנה.” אבל בפעם שאחריה הוא לקח אותי על האופנוע שלו לגן צ’ארלס קלור בטיילת ושם, אל מול הגלים, הוא אמר לי שגם הוא אוהב אותי.
הכנסתי את פרוייקט ה’שלום’ להילוך גבוה. הסכמנו שגם אם הוא אומר לי שלום ואני לא עונה זה נחשב. שבועיים אחר כך הוא הגיע אל ביתי רכוב על האופנוע כשכרטיסיית ה’שלום’ שלו מלאה.
עמדנו מתחת לבניין, ואני שאלתי אותו בהבעה ידענית: “איזו נשיקה אתה רוצה?” הכל כדי למשוך זמן. הייתי מבוהלת עד עמקי נשמתי. ברכיי פקו ונשימתי היתה קצרה. בתור אחת שידעה מה הולך איפה, לא הייתי מוכנה לעובדה שנשיקה תפחיד אותי כך.
הוא רק חייך את החיוך השקט שלו, ואמר: “את כבר תראי.”
הוא התקדם אליי, ואני נסוגתי לאחור, הוא התקדם ואני נסוגתי, עד שהרגשתי בגבי את הקיר ולא היה עוד לאן לברוח. הוא הניח יד אחת על הקיר וביד השניה הרים בעדינות את סנטרי. עצמתי את עיניי וחיכיתי למתקפה, אבל זו לא באה. במקומה, חשתי ליטוף עדין עדין של שפתיים על שפתיי, כך במשך דקה ארוכה. שום לשון לא חדרה בגסות אל גרוני, רק המגע הרך ומטריף החושים של נשיקה שבאה מאהבה.
אני לא זוכרת איך עליתי הביתה באותו יום, או איך נפרדנו. אני זוכרת רק ששתי אחיותיי הקטנות ישבו על הרצפה וצפו בטלוויזיה, ואני התיישבתי לידן, סמוקה ומכושפת, לא מסוגלת להתמקד על שום דבר, מחככת בגב ידי את שפתיי ולא מצליחה למחות מהן את התחושה שהוא עדיין שם.
לבסוף, לא יכולתי לעמוד בכך יותר. הזמן כמו נעצר, וחשתי בלתי שפויה בעליל, חולה, עם חום גבוה. קמתי והלכתי לחדר האמבטיה. חיכיתי עד שיגיעו מים חמים ושטפתי את שפתיי שוב ושוב בכיור עד שהצלחתי להיפטר מהתחושה של שפתיו.
אחר כך היו עוד נשיקות, רכות וסוערות, מרפרפות ועמוקות. הוא לימד אותי את כל הסודות, אבל לא הסכים ללכת אפילו צעד אחד מעבר לכך, ואחרי חודש נפרדנו.
מאז היו אחרים, נשקנים טובים ונשקנים גרועים ונשקנים אלופים, אבל השמיים לא נפלו עליי כמו באותו לילה של נשיקה ראשונה.
האובייקט ואני חברים הכי טובים עד היום, ואני שומרת את הנשיקה הזאת במקום נקי ומואר בלב, ועכשיו, גם אתם שומרים אותה בשבילי.
