גשם

568ffa3c3c19a.jpg

הגשם ירד כל אותו יום, סוחף ובלתי מתפשר. השמיים היו גוש אפור וכבד, חמור סבר. היא אהבה את מזג האוויר הזה. הוא לא התרחש לעיתים קרובות בארץ החמה והשחונה. הבומים הכבדים של הרעמים וצליפות הברקים גרמו לה להרגיש מלאת עוצמה. יללות הרוח גרמו לה לחוש סקסית.

היא רצתה להיות בתוך הגשם, להתעטף בו, וגם באביתר. היא חייגה את מספר הטלפון שלו וברגע שענה שאלה: “אתה רוצה ללכת לראות גשם?”

“איך רואים גשם?” הוא שאל, “ואיפה?”

“תאסוף אותי בעוד עשר דקות,” היא אמרה, “ואראה לך.”

היא לבשה טייטס, מגפיים וסוודר גדול מעל עורה החשוף, וירדה למטה. תוך דקות הוא הגיע במכוניתו הישנה והחבוטה. היא נכנסה והם החליפו חיוכים. היא חשבה לעצמה שהיא עומדת ליהנות מכל מה שלמזג האוויר הזה היה להציע, אחרי הכל.

“סע!” היא אמרה, “אני אכוון אותך.”

העיר הקטנה היתה עדיין צעירה מאד. צורתה העתידית וחשיבותה היו חלום רחוק; חלק מהרחובות עדיין לא היו מרוצפים, בתים עמדו חצי בנויים ועצים המתינו לנטיעה. מחלון חדר השינה שלה היא יכלה לראות את הפרדסים מעברו השני של הרחוב הראשי, ובכל אביב עצי ההדר מילאו את האוויר בריח מתוק כמו תשוקה טהורה. היא אהבה את העיר שלה והכירה בה כל פינה.

היא כיוונה אותו לרחוב שעדיין לא היה גמור, והכביש פשוט נגמר בבוץ. הפנסים, עם זאת, כבר עמדו קבועים ומאירים במקומם, והיא הורתה לו לעצור את המכונית מתחת לאחרון שבהם. שום מכונית אחרת לא נראתה באופק.

“מה עכשיו?” הוא שאל, משועשע. היא צחקה, קמה ממושבה ופיתלה את גופה כך שגבה היה מקושת אחורה וראשה נח על הדשבורד, פניה כלפי מעלה. קרני האור מהפנס האירו רבבות טיפות גשם, והם נדמו כנופלות הישר אל תוך עיניה. מוחה הבין שהזכוכית מגנה עליה, אבל עיניה מיצמצו במהירות, מצייתות לאינסטינקט הגנה קדמוני יותר מהבנה.

כשראה אותה, מקושתת כך לאחור, אינסטינקטים קדמוניים אחרים התעוררו אצלו. “את מטורפת,” הוא אמר, קולו מצטרד.

היא צחקה שוב ואמרה: “אתה חייב לראות את זה!”

“אוקיי.” הוא אמר, “זוזי קצת. אני לא יכול לעשות את זה במושב הנהג.”

היא קיפלה את עצמה בחזרה למושב וניסתה לזוז לכיוון הדלת, כדי שגם הוא יוכל להידחס למקום הצפוף. הצפיפות מצאה חן בעיניה. הוא נדחק לצידה וניסה להיכנס לאותה תנוחה. הוא היה גבוה הרבה יותר, כבד יותר, ולא היתה לו הגמישות המופלאה שלה, אבל לבסוף הוא הצליח. למשך מספר דקות היה שקט מוחלט, והיא יכלה לראות אותו ממצמץ במהירות, ואז הוא אמר: “וואו! אדיר!”

הוא יכול היה לחוש את גופה החמים לידו, ולפתע הגשם לא היה כה מעניין.

הוא חצי התיישב וחצי נפל בחזרה למושב לידה. בחוץ הרעמים שאגו בזעם, אבל המכונית הקטנה היתה יבשה וחמימה. החלונות התכסו אדים, ושיערה הריח כמו אביב. הוא הזיז אותה כך שישבה בין רגליו, גבה אליו, והחל לעסות את צווארה וכתפיה והיא התמסרה לגמרי לאצבעותיו.

“זה בדיוק זה,” היא חשבה לעצמה, ” זה מה שצריך לעשות כשיורד גשם.”

 *לסיפור ההמשך “גשם – עשר שנים אחרי”

*מתוך הספר שלי “לב בסוף היום”. לינק לרכישה – הקליקו פה.

*קרדיט תמונה – מריו קאלוו ל-unsplash

גל בלילה

גל בלילה, הבלוג של: גל ברקן

אם אתם מתחת לגיל 18, או פולניות מבוגרות, זה לא המקום בשבילכם! הפעם הראשונה שכתבתי אירוטיקה, עוד לפני ימי "חמישים גוונים", היתה ברומן הראשון שלי, "הסוד הקטן של יערה כוכבי". זה קרה לגמרי בטעות. מאז, זה קורה לגמרי בכוונה. סיפורונים קטנים על אהבה של גבר ואישה, כי בזה אני מבינה, שניגרים גם לחדר המיטות, ולא מתביישים לדבר על עונג.אבל מה אני חופרת? תהנו!

סיפורים נוספים של גל ברקן

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר