מה הקשר בין סרטן שד לספר ארוטי❓

שתי סקירות שירדו לעומק הספר ומהותו
שתי סוקרות שקראו את הספר לרוחבו ולאורכו ולכל המשמעויות שבו.
שתיהן מעלות שאלות והתבוננות אמיצות, ישירות וישרות.

מוות קטן: נעה גביש
הוצאה עצמית
מה הקשר בין סרטן שד לספר ארוטי❓
תודו שזו שאלה ראויה לדיון, יצאתי למסע בחיפוש אחר הקשר ומצאתי אהבה.
תמר, גיבורת הסיפור מתמודדת עם סרטן שד וכותבת את כל מה שהיא לא מעזה לומר, על מין, על חשקים ועל השיח בין גוף ונפש.
״יש לה רעש בראש מהמאבק הפנימי בין הרצון להניח לעצמה קצת לשקוע…ובין הקולות בתוכה שצועקים יותר ויותר חזק שחלק מההחלמה זה להסתכל לאמת שלה בפנים ולהתעמת עם הכל יחד, לא לפחד מכלום.״
תמר וגיא נמצאים בזוגיות כמעט שלושה עשורים.
כהפתעה ליום הולדתו החמישים של גיא, תמר לוקחת אותו למסיבת חילופי זוגות ובכך נעתרת לבקשתו להכניס עניין לחיי המין שלהם.
מצוידת בקרחת וגבות מצוירות, תמר מנסה לשחרר, לשחרר את המחשבות והחסמים, לשחרר את מערך הציפיות שלה מעצמה, ושל החברה ממנה. לשחרר את הכאבים, את המועקות, ולהוכיח לעצמה שהיא עדיין בחיים.
ההתנסות הראשונה שלהם מסתיימת בהצלחה ולפניהם נחשפת סצנה מינית מגוונת ומפתיעה.
גיא ותמר יוצאים לחיפוש אחר הריגוש הבא, בוחנים את המיניות שלהם בדרכים שונות ועם שותפים שונים.
אך המסע אחריו יצאו מורכב ולו השלכות הרות גורל.
אין כאן סיפור מתייפיף, יש כאן נגיעה באמת הכואבת, המכוערת ועם זאת המשחררת של אובדן שליטה, של התמסרות לתהליך.
יש כאן מסע, חיפוש אחר משמעות, כאב גדול שלא מרפה, מה תמר צריכה?
האם הזוגיות שלהם תמשיך להתקיים נוכח המהמורות בדרך?
קראתי את הספר ולא יכולתי לעצור את שטף התחושות שחשתי.
כעסתי על אובדן השליטה ועל ההליכה במדרון תלול ומסוכן,
רציתי לצעוק להם לעצור, כי דברים שרואים מכאן, לא רואים משם…
ותוך כדי התקדמות העלילה ובקווים מקבילים לתמר שחררתי.
אנחנו חיים בחברה שמרנית, ביקורתית, חיים לפי כללים, לפי מערכת הגבלות ולכן מרימים גבה עם כל מי שמעז לחשוב או לנהוג אחרת.
אם את חולה, תתנהגי כמו חולה, תיראי חולה, תהיי חלשה, נזקקת, אל תרימי את ראשך….
אבל תמר היא אישה מדהימה, השראה ולו רק משום שהחליטה לכתוב לעצמה סיפור חדש,
לנפץ לעצמה את תקרת הזכוכית ולחיות.

נעה יקרה,
איזה ספר נפלא, לא יאומן שהוא ספר ביכורים.
תודה רבה שכתבת את דמותה של תמר, אני מאמינה שהיא יכולה לחזק נשים רבות הנלחמות עם המחלה ועם צפיות החברה.
מזמינה אתכן לקרוא, להנות וללכת לספר לאחרות.
https://did.li/Onerl

הסקירה של דליה- כותבת \ דליה הללי  

מוות קטן || נעה גביש
כריכה- סוכנות לסופרים
“יותר משפחדתי למות, פחדתי לא להיות ” – נעה גביש, 2015.
הזמנת אותי למסע, אז יצאתי. צעדתי לצידך במסע שלך וחזרתי אחורה בזמן למסע שלי.
כן, גם אני בוגרת אונקו, זכיתי שם בחבילת הכל כלול כימו והקרנות 🎁 נדודי שינה, גלי חום
ומעל לכל מרחפת השאלה האם אני בסוף המסע שלי?
כל שאלה, חשש, משאלת לב הייתי בם איתך. הרגשתי אותך, לעיתים נדמה אפילו הייתי קצת את.
ולעניין לשמו התכנסנו:
באמצע החיים לקבל בשורה קשה-
🦀 חיה ימית לכאורה תמימה באה ושוכנת בגוף אישה,
עם הבהלה והחששות באה התאווה למצוץ את לשד החיים עד תום,
לחוות, להתנסות, ובפירות אסורים לנעוץ שיניים בוחנות.
העלילה מביאה הצצה מרתקת לחוויה ייחודית של זוגיות פתוחה ומאפשרת, זוגיות שצברה מספר עשורים של ביחד כשהשגרה מסתכנת במהפך לשיגרע ויש צורך לנשוף בגחלים לוחשות ולהצית אש כבעבר.
כל שינוי, חידוש והתנסות נעוצים בבחינה מדוקדקת, שיח פתוח והסכמה דו-צדדי.
אפס סודות והסתרות.
הכתיבה מדויקת ואמינה ברמת הכניסה לעולם הרגשי של החולה ובני המשפחה.
הסופרת המוכשרת פותחת לרווחה חלון לעולם חילופי הזוגות ומשחקי השליטה.
דרך צוהר זה מביט הקורא ולומד את הדינמיקה, החוקים, קוד דיבור ולבוש הייחודים לעולם זה.
כשנעשית ההחלטה, הסביבה הקרובה לא חוסכת את שבט לשונה ויש בה מידה לא קטנה של שיפוטיות.
האחר מחזיק מעצמו ידען מטעם עצמו ויודע מה טוב לאחר ונכון לו.
מישהו חכם טבע מוטו :
‘תחיה כל יום, כאילו זה יומך האחרון❗️
ואכן, לא אחת מצאתי עצמי עוצרת את הקריאה, נושמת עמוק וחושבת איך הייתי נוהגת אם…
הרי אין לשפוט אדם עד שנעמוד במקומו.
זהו ספר שמהווה מעין מסמך אוטוביוגרפי המתעמת עם מחלה קשה תוך חיפוש ריגושים שיהיו תחליף למשככי כאב והתמודדות רגשית עם החרדות והתהיות.
הדמויות אותנטיות, כנות עד כאב, גם בסיטואציות הכי רחוקות ממציאות חיי הקורא,
הן עדיין משדרות היתכנות ריאליסטית בחיים.
וכמו שהסופרת היטיבה לכתוב ואני בחרתי לצטט בפניכם :
“צריך לחיות כל רגע בחיים שלנו, צריך לחיות ולמצות, למצוא את הפינות והמקומות שנותנים לנשמותינו את הדרור המוחלט ולחיות איתו”
מומלץ בחיבוק חם ענק ומכיל.

המון תודה לכן חגית ודליה. 💜

את תמונת הקאבר צילמה שירני המדהימה

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר