מי שעוד לא מכירה את המילה, הגיע הזמן!
דרופ הוא ההרגשה שאת רוצה לבכות או לרצוח מישהו בשניה שהוא הולך.
לפעמים קצת אחרי… לפעמים עוד לפני.
עוד לא מצאתי דרופ במערכות יחסים מלאות (מקננות), אבל במערכות יחסים חלקיות כמעט ואין אישה שלא סובלת ממנו.
למה יש דרופ?
יש מי שיגידו שזה נפשי, יש מי שיגידו שזה הורמונלי, ואני אגיד – מה זה משנה?
אישית, אני חושבת שזה שילוב של השניים.
נשים כל הזמן שואלות אותי: למה לגברים אין דרופ???
אז הנה ההבנה האחרונה שלי – לגברים יש דרופ! הוא רק נראה אחרת משלנו.
״גרף הגעגוע״ שלנו שונה משל גברים באופן עקרוני.
גם בין אישה לאישה יש שוני בגרף, אבל הוא לא מהותי.
גברים זה סוג שונה של חיה!
המוח שלהם בנוי אחרת. הם מגיבים לאותו דבר ממקום אחר במוח מאשר אישה (מוכח מדעית)
הם נתונים לשליטת סט שונה לגמרי של הורמונים.
למה שנצפה שהם יהיו כמונו?
ביהדות אומרים שהאישה היא הכלי, והגבר הוא האור.
פמיניסטיות, לא לקפוץ! הרב שלי אומר שמדובר בזכרי ונקבי, שיש בכל אחד מאיתנו גם וגם, ולא בגבר ואישה. (ואם עוד לא שמעתן את הפרק בפודקאסט שבו הרב ואני מדברים על זוגיות, כדאי).
אם נסתכל על זה, ביולוגית וגם נפשית, זה מתאים.
פיזית – אנחנו המכילות, והם המוכלים.
(נפשית ברור ששניכם מכילים זה את זו!)
במעשה האהבה, הם מתרוקנים ואנחנו מתמלאות.
אז מה הפלא שיש להם דרופ הפוך?
אנחנו כבר מתבאסות שנגמר, וחושבות כמה נחכה עד הפעם הבאה, ורוצות עוד…
והם צריכים להתרחק קצת, להתמלא מחדש.
אז מה עושים נגד דרופ?
- מבינים שאי אפשר להעלים אותו לגמרי. זה טבעי ונורמלי.
- מבינים שאין לך שותף לזה בצד השני – וזה לא אומר שהוא לא אוהב!
- מסבירים לו את זה, ומבקשים דברים קטנים שיעזרו לך ולא יכבידו עליו – הודעה אוהבת שעה אחר כך או בבוקר שלמחרת, שהמפגש יסתיים בכרבול של עשר דקות, תכנון של המפגש הבא כבר במפגש, או כל דבר שאת חושבת עליו.
- מתכננים לו״ז עמוס מיד אחרי, רצוי של דברים כיפיים, ונכנסים חזרה לחיים שלך בריצה.
