טל לא חיפשה שום דבר. אמרו לה שיש קטעים, אז היא נכנסה. האנונימיות של הסיקרט באמת הוציאה מאנשים את הטוב והרע שבהם באופן מזוקק. היא לא כתבה שום דבר, ורק מפעם לפעם הגיבה על פוסט. באותו ערב היא קיבלה אייקון של כוס קפה, ואמרה משהו על זה שהיא לא מאמינה בנישואין. “טיל” ענה לה, והתשובה שלו היתה אינטליגנטית, מלאה הומור, אז היא ענתה לו, והוא ענה לה, והפוסט המקורי, וגם הכותב שלו, נשכחו.
הוא סיקרן אותה, הגבר הזה, שלא כתב כמו שאר הילדים המפגרים שהסתובבו בסיקרט, ולכן, כשהציע שיעברו לדבר בפלטפורמה פרטית יותר, טל הסכימה.
“מוקה לאטה”, כך היא כינתה את עצמה, ואילו הוא היה “מלך40”.
היא היתה מהוססת בהתחלה, חששה למסור פרטים אישיים על עצמה. הוא סיפר שהוא גר באמסטרדם, מנכ”ל של חברה שאירגנה כנסים מקצועיים, ואיכשהו, הריחוק הפיזי הזה גרם לה להיפתח אליו. היא סיפרה לו על יניב, ואיך נפרדו אחרי שנתיים של זוגיות, על אחותה הגדולה הנשואה, ואיך אמא שלהן הביטה בטל במבט מרחם כזה, כאילו היא אדם לא שלם אם אין לה בעל וילדים בגיל שלושים ושתיים. הם התבדחו על ילדים מפגרים ועילגים בסיקרט, ולפני שטל הספיקה להבחין, השעה היתה כבר שתיים בלילה, והיא נפרדה ממנו והלכה לישון. למרות השעה המאוחרת היה קשה לה להירדם, באותו לילה. היא חזרה במוחה שוב ושוב לשיחה איתו, ומשהו בה התעורר וריפרף. היא חייכה.
למחרת בבוקר כבר חיכה לה “בוקר טוב, נסיכה” עם אייקון של זר פרחים, ולמרות שישנה רק ארבע שעות, הרגישה טל עירנית וקלילה כשיצאה לעבודה. על ה”בוקר טוב” השיבה באחד משלה, עם סמיילי מחייך. הם החליפו משפטים כל היום, וטל מצאה את עצמה מחכה לערב, שבו תתפנה לדבר באמת.
“אז למה נפרדתם?” הוא הפתיע בשאלה.
“יש הרבה דברים שלא התאימו.” היא ענתה.
“במיטה?”
“אמממ, דווקא לא. במיטה היה סבבה.”
“באמת? מה אהבת שהוא עשה לך?”
טל מיצמצה מול המסך. היה בה משהו שידע שהרגע הזה יגיע, והיה בה משהו שרצה בו, אבל היא לא היתה מודעת אליהם, עד עכשיו. הגבר המדהים הזה לא ידע מי היא. היא יכלה להיות כל מי שרצתה. הסיפור עם יניב השאיר אותה לא בטוחה בעצמה. היא לא נתנה לשום גבר לגעת בה מאז. אבל זה, זה היה אחר.
“אהבתי שהוא ירד לי, ואז, אחרי שגמרתי, תפס אותי מאחורה וזיין אותי חזק כל כך שגמרתי עוד פעם.”
טל הביטה במילים שהקלידה, ולא האמינה שהיא שולחת אותן. היא נשמה עמוק ולחצה על “שלח”.
הוא התחיל להקליד מיד, והיא נשמה לרווחה. היא לא הבינה לא נכון. זה מה שהוא רצה. והיא רצתה לתת לו מה שרצה.
“את אוהבת שמזיינים אותך חזק מאחורה?”
“מאד!”
“את לא מאמינה מה עשית לי עכשיו…”
“מה עשיתי?”
רגע של המתנה, ותמונה מילאה את מסך הטלפון. באצבעות ארוכות היה אחוז אבר מין מהגדולים שראתה, זקור כולו. הבטן של טל עשתה שני סיבובים לאחור, פניה סמקו והיא חשה עקצוץ נעים בין הרגליים. היא היתה מישהי אחרת עכשיו, מישהי סקסית, בטוחה בעצמה, טורפת מינית.
“וואו!! ללקק את זה!”
“את רוצה?”
“מאד.”
“ואני רוצה ללקק אותך. תשלחי לי תמונה.”
טל החליטה ללכת עם זה לאט. היא הפשילה כתפיה אחת של הגופיה שלבשה, אחזה את השד בידה כך שרק חלק מהפטמה הציץ החוצה, צילמה ושלחה.
“נראה שיש לך שדיים מדהימים, אבל לא רואים כלום. תשלחי עוד אחת.”
טל הפכה להיות נועזת יותר, הסירה את הגופיה וצילמה את שני השדיים, בלי הפנים.
“וואי, יש לך באמת שדיים מדהימים, קטנים וחצופים. אני מת ללקק ולמצוץ את הפטמות האלו! את יכולה לנחש מה אני עושה עכשיו?”
טל יכלה, והמחשבה על כך גרמה לה להיות כל כך מגורה שהיא החלה ללטף את עצמה מבלי משים. כשהבינה מה היא עושה ויתרה על העמדת הפנים, נשכבה במיטה עירומה והוציאה את הויברטור שלה מהמגירה. בינתיים הגיעה עוד תמונה. הזין שלו היה מבריק כולו, והוא אמר שמרח אותו בשמן. טל שלחה תמונה של הויברטור, והוא אמר שרק המחשבה עליה משתמשת בו כמעט גורמת לו לגמור, אבל הוא יחכה לה, ושתצלם לו תמונה. אפילו יניב לא קיבל ממנה מעולם תמונות כאלו, אבל עם הגבר הזה היא היתה מישהי אחרת, והיא צילמה לו סרטון קצר, וכתבה: “תראה אותי גומרת.”
היו מספר דקות של שתיקה, ואז הגיע הסרטון שלו, והוא כתב: “רצחת אותי עם זה! גמרתי בשניה!”
הם המשיכו לדבר עוד, ואחר כך נפרדו בנשיקות וירטואליות והלכו לישון, מסופקים.
בלילה שאחריו הוא גמר פעמיים, והיא שלוש. הם לא הפסיקו להתכתב כל היום, וכל הודעה ממנו שלחה זרמים ישירות לדגדגן של טל. היא בקושי הצליחה להתרכז בעבודה. היא כבר ידעה שקוראים לו גלעד, והיא התגעגעה אליו כשהיה בישיבה ארוכה או כשהיתה בארוחת שישי אצל הוריה. בכל שאר ההזדמנויות היא היתה מתכתבת איתו, חומקת לשירותים ושולחת לו תמונות, ומחייכת כשקיבלה את שלו. הם אף פעם לא צילמו פנים.
שלושה שבועות אחר כך, הוא כתב לה שהוא מגיע לארץ לביקור, ושאל אם תרצה להיפגש. הלב שלה הלם במהירות שיא והיא היתה חייבת לשבת לרגע. פחד ותקווה התנגשו בה בעוצמה שהפכה, כמו כל דבר במקרה שלו, לאנרגיה מינית מטורפת. באותו יום היא גמרה בשירותים בעבודה, כשהוא צופה בה מרחוק. הם התחילו לדבר על מה יהיה כשיפגשו, וספרו את הימים והשעות. המתח היה בלתי נסבל כמעט.
…
טל נכנסה לבאר של הדייויד אינטרקונטיננטל והביטה סביב. לא שהיתה לה שום אפשרות לזהות אותו בקרב עשרות אנשי העסקים שישבו שם, אבל היא קיוותה שמשהו במבט של מישהו מהם יסגיר אותו. היא לבשה שמלה מבד דקיק שנצמד לגופה, ופטמותיה היו זקורות בקור של המזגן ונראו היטב מבעד לשמלה. מתחת לשמלה היא לא לבשה כלום, ותחושת העירום הלבוש הזה גירתה אותה. כל אנשי העסקים בבאר הביטו בה, והיא תהתה מי מהם הוא גלעד, אבל אז זימזם הטלפון והיא הביטה בהודעה ממנו: “אני בחדר 1215, הדלת פתוחה. בואי.”
ליבה של טל הגיע לדופק שלדעתה היה מסוכן כבר, והיא הסתובבה ופנתה לעבר המעלית, מחמיצה את הבעת האכזבה על פניהם של יושבי הבאר.
היא נכנסה לחדר, שהיה מואפל כמעט לחלוטין, במעט חשש. “גלעד?” היא שאלה את החושך.
“היי, טל.” הוא אמר. היה לו קול בריטון גברי מאין כמוהו, שהתאים לגמרי למה שטל דמיינה. הוא התקרב אליה ואסף אותה אליו, והריח שלו הקיף אותה. הוא הריח גברי, מעודכן, חם ולגמרי מגרה, כאילו יצא ישר מהחלומות הרטובים של טל. למעשה, זה בדיוק מה שהוא עשה. הוא לא לבש כלום מלבד מגבת, שהיתה כרוכה סביב מתניו. היא הרימה את פניה אליו והוא נישק אותה. היו לו שפתיים נעימות, קשות ורכות במידה, והוא נישק מעולה. בדמיון של טל הם בילו שעות בלימוד איטי זה של גופה של זו, אבל חודשי המתח שבנו ביניהם נתנו את אותותיהם. ידיו נשלחו אל ישבנה מתחת לשמלה, כדי להדק אותה אליו, והיא שמעה אותו מתנשם כשגילה שהיא לא לובשת תחתונים. הוא אחז בשמלה ומשך אותה מעל לראשה בתנועה אחת, ואז שמט את המגבת מסביב למתניו. כשחיבק אותה שוב אליו בנשיקה סוערת נלחצה הזקפה האדירה שלו אל בטנה, והיא הרגישה שהרטיבות בין רגליה נוטפת במורד ירכיה. היא שלחה יד אל ביניהם לאחוז בזין שלו, והוא פלט אנחה חנוקה, שרק הדליקה אותה יותר. הם נעו לכיוון המיטה ונפלו עליה יחד, וטל, שהיתה למעלה, החלה לנשק את חזהו, שהיה שעיר, אבל לא מדי, את בטנו השטוחה, ואז ללקק את הזין שלו, כמו שחלמה כבר כל כך הרבה זמן. הוא גנח מהנאה, אבל אז עצר אותה: “אני רוצה לגמור בתוכך, ואני לא אחזיק ככה מעמד הרבה זמן.”
גלעד הפך אותה על גבה, רגליה מעבר לשולי המיטה. הוא נישק אותה שוב, חזק ועמוק, ואז נישק את צווארה, דבר שהעביר בה צמרמורת והזקיר את פטמותיה עוד יותר. זאת כנראה היתה כוונתו, כי הוא מצץ פטמה אחת, ואז את השניה, וטל נשכה את שפתיה כדי לא לצעוק מעונג ונשמה במהירות. בדיוק כשטל תהתה לעצמה אם אפשר לגמור ככה, עזב גלעד את הפטמות וירד למטה. הוא החדיר לתוכה שתי אצבעות ואמר: “כמה שאת רטובה. אני מת על זה.” הוא התחיל להניע את האצבעות בתוכה, פנימה והחוצה, וטל גנחה, אבל אז, בלי להוציא את האצבעות או להפסיק את התנועה, הלשון שלו היתה על הדגדגן שלה, מצליפה בו ברכות, וטל איבדה שליטה. היא יללה והתפתלה, אבל העינוי המשולב לא הפסיק, לרגע הוא מצץ את הדגדגן שלה, והיא הרגישה שהוא תופח למימדים שבהם לא היה מעולם, ואז חזר לחכך אותו ולהצליף בו בלשון. טל נאחזה בסדין באגרופים קמוצים. כל גופה רעד מעוצמת הזרמים שעברו בו, וכשגלעד שלח את ידו ארוכת האצבעות ותפס שוב פטמה, הגירוי הפך לצונאמי שנשבר עליה, והיא גמרה כל כך חזק שלא שמעה בכלל את הצרחות שנמלטו מגרונה, ולא אכפת היה לה מי כן שמע.
למשך מספר שניות נתן לה גלעד להתאושש, ואז הפך אותה על בטנה וחדר אליה מאחור בתנועה אחת שסחטה משניהם גניחת סיפוק עמוקה. הם חיכו לזה כל כך הרבה זמן. הוא הופתע לגלות שלמרות שהיתה קטנת גוף, החדירה היתה קלה, או אולי היה זה בגלל שהיתה כל כך רטובה. הוא ננעץ לתוכה שוב ושוב, לכל מלוא אורכו, והיא קיבלה אותו אל תוכה וקירות הנרתיק שלה התהדקו סביבו, וזה היה כמעט יותר מדי טוב. אצבעותיו הארוכות נשלחו לחפון את שני שדיה. הוא ידע שלא יחזיק מעמד לזמן רב, אבל זה היה בסדר, כי כל הלילה היה לפניהם, ועוד הרבה מה לגלות. הוא שמע אותה מתנשמת בקול רם יותר ויותר, והבין שהיא מתקרבת לעוד אורגזמה. היא היתה פשוט חתלתולה קטנה ולוהטת, והמחשבה על כך דחפה אותו לגמור איתה. זרמים זרמים חלפו בגופו כשהתפרק בתוכה, והוא גנח בלי שליטה, ואז התמוטט על גבה.
בארבע לפנות בוקר, אחרי אמבטיה משותפת, שיחה חרישית במיטה ועוד סיבוב, יצאה טל מהחדר, מחוייכת כולה, ונסעה הביתה להחליף בגדים לקראת יום עבודה. גלעד אמר שהוא לא יודע איך ינהל את הפגישות באותו יום. באור החיוור של הבוקר היו פניו מוכרים פתאום, נעימים, אהובים, כאילו הכירו מאז ומעולם.
טל חשבה שיפגשו למחרת, אבל הוא אמר שהוא עמוס, וחייב להשלים שעות שינה. הם התכתבו מעט, והוא היה חמוד, אבל לא מתלהב. טל חשבה שאולי הוא פשוט עייף. בימים שלאחר מכן הוא סיפר שהוא בצפון, אחר כך בדרום. הם התכתבו פחות ופחות מדי יום. הרגשה מוזרה החלה לקנן בבטנה של טל ושלחה משם אצבעות קרות לכל חלקי גופה. היא הפסיקה לשלוח תמונות, אחר כך ליזום שיחות. לא היו יותר “בוקר טוב, נסיכה!”, ולא “אני מת להיות בתוכך עכשיו!”
יום שישי היה ערב יום כיפור. טל החליטה להיות מנומסת, לכל הפחות, ושלחה לו “גמר חתימה טובה.” לאחר שעה הוא ענה: “גם לך, מתוקה.” ואיכשהו, המתוקה הזה לא היה מתוק בכלל.
בערב שלמחרת ניאותה ללכת עם אחותה הגדולה לבית הכנסת לתפילת נעילה. לשירי, שהיתה בהריון מתקדם, לא היה כח לרוץ אחרי אורי, בנה בן החמש, ובעלה לא היה חובב גדול של בתי כנסת. טל היתה מטורפת לגמרי על הילד, ולכן הסכימה ללכת. כשהתקרב הזמן לתקיעת השופר רצה אורי ללכת קדימה. שירי הסתכלה על טל במבט מתחנן, וטל אמרה לו בלחש שתלך איתו. היא פילסה דרך בהמון, אורי רץ לפניה עד שהגיע למרגלות החזן והתיישב על הרצפה עם הילדים האחרים. טל נעמדה והביטה בו באהבה.
ממש לידה עלה פתאום בתפילה קול בריטון גברי מוכר להפליא, והיא כמעט קפצה מתוך עורה. היא הביטה ימינה, וראתה את פניו של גלעד מתחת לטלית שעטפה אותו. הוא היה שקוע עמוק בתפילה ולא ראה אותה. ידו ארוכת האצבעות היתה מונחת על כתפו של ילד כבן עשר. על הקמיצה שלו הבהיקה טבעת נישואין מוזהבת. ברגע שאחרי נשלחה מצידו השני יד מטופחת של אישה, שעל הקמיצה שלה היתה טבעת זהה לשלו. היא הניחה את ידה על ידו, והוא שילב את אצבעותיו בשלה.
