פרק מספר הביכורים שלי “מוות קטן”

תמר מגישה לרוני את הסקסופון שלה, “תראה לי, בבקשה, איך אתה
רוצה שאשים את השפתיים על הפייה כדי שיצא הצליל העמוק הזה,
הוא ממש קשה לי.” רוני מניח את הסקסופון על המעמד שלו, מתקרב
לתמר ומצמיד את שכמותיה אליו. רפיון חמים משתלט עליה, כאילו
כל השרירים מתרככים ומאבדים את יכולת התזוזה. כל מה שהגוף
שלה רוצה עכשיו זה שהגבר הזה, שנצמד אליה כדי ללמד אותה לנגן,
יניע לה את הידיים ואת השפתיים.
וככה יותר מנעים לה.
יש משהו בקשר ביניהם, בחשמל שזורם ביניהם, שגורם לה לנגן
בתשוקה גדולה יותר בסקסופון שלה. משהו שגורם לה להפיק צלילים
משוחררים יותר, ולא רק מכלי הנגינה הזהוב והסקסי שבו היא לומדת
לנגן מחדש, אלא גם מעצמה. היא אוהבת את זה.
“קחי את הסקסופון אלייך.” קולו מוציא אותה מחולשת השרירים
שהשתלטה עליה, התווים שמתרוצצים לה בבטן רוצים לצאת החוצה
כמילים. יש בה דחף כמעט בלתי נשלט לבדוק איתו למה הוא לא
מתקדם עם מה שנראה לה שהוא מרגיש כלפיה, אבל היא לוקחת את
הסקסופון ומניחה את הפייה שלו על הלשון שלה.
רוני מניח יד אחת בין שכמותיה, ובאצבעות ידו השנייה מסדר את
שפתיה כך שיעטפו נכון את פיית הסקסופון. “תסתכלי עלינו במראה,
תמר, זה יעזור לך לזכור.” היא מרימה את עיניה למראה שממול, רואה
את השפתיים שלו מתכווצות כאילו הן על פיית הסקסופון שלו, אבל
בעיניו ישנו המבט הזה שהיא עדיין לא מצליחה לפענח, מבט שמעביר
לה חום שורף בבטן התחתונה ומאיץ את קצב לבה. מבט שמזכיר לה
איך היא אוהבת שאוהבים אותה. “תנשמי עמוק ותנשפי החוצה חזק
ולאט.” היא נושמת עמוק ונושפת באטיות, שמכאיבה לה מעט, את כל
מה שהיא מרגישה עם הסקסופון.
“וואו, איזה יופי של צליל.” הוא מסיר את ידיו ממנה וזז מעט
אחורה. “מה נשפת החוצה ממך? זה לגמרי צליל שהגיע מהלב.”
רוני מביט בה במראה. היא נשארת בתוך מבטו לרגע, ואז מורידה
את עיניה. “כל כך הרבה,” המילים יוצאות ממנה כמו דפיקות הלב
המואצות שלה. “לא סיפרתי לך על הניתוח שאני כנראה הולכת
לעבור, נכון?” ידיה מלטפות את כלי הנגינה שבידיה.
“נכון. מלמלת משהו כשנכנסת היום, אבל את כבר מכירה אותי,
אני נותן לך בקצב שלך.”
כל המטר תשעים שלו נעמדים מולה, היא מרגישה את מבטו
עליה, כתפיו הרחבות קוראות לה להיכנס ביניהן ולשכוח מהכול.
“אתה גם נותן לי להבין בקצב שלי שיש מצב שיכול לקרות בינינו
משהו?” השאלה נפלטת לה מהפה, והיא נמנעת מלהרים את עיניה
ולראות את הבעת הפנים שלו.
היא רואה את רגליו המוצקות מאימוני קרב המגע ואומנויות
הלחימה מתקרבות אליה. ידו נשלחת אל מתחת לסנטרה, והוא אוחז
בו בלחץ קל מספיק שמאלץ אותה להרים אליו את פניה. “וואו, לזה
לא ציפיתי.” היא יכולה לשמוע התרגשות קלה בצחוק ובקול שלו.
“עשיתי הכול כדי שלא תחשבי או תרגישי, את מתמודדת עם איזו
מחלה רצינית בצורה שמעוררת בי התרגשות.” חיוך נמתח על שפתיו.
ביד אחת הוא לוקח ממנה את הסקסופון, ובשנייה מסובב אותה כך
שתעמוד ממש מולו. “ואת נשואה, זאת הסיבה העיקרית שלא עשיתי
שום סימן בכיוון.” קולו נמוך מאוד ושקט.
תמר לא זזה, הם כמעט צמודים, והיא מרגישה את הבסים של
הסקסופון מרטיטים לה את הגוף. היא מבינה שאלה הצלילים שהוא
מעביר לה.
“גיא ואני חיים בזוגיות מאפשרת, והייתי עד לא מזמן בקשר אחר,
לא קשר זוגי רגיל, אלא קשר שליטה, בדס”מי.” ידה מורמת אל פיה,
לנסות לעצור את המילים שיוצאות ממנה ללא רשות.
רוני צועד עוד צעד קטן אליה ומניח את ראשה על החזה שלו,
בדיוק היכן שהיא רוצה להיות כבר הרבה זמן. ידיו ננעלות סביבה.
“את בדיוק מה שאני רוצה וצריך,” הוא אומר בקול שבקושי נשמע
ומנשק את ראשה, שמתחיל להצמיח פלומה רכה של שיער. השפתיים
שלו ממשיכות לרדת בנשיקות קטנות ומלאות חשק, כשהאגודל שלו
משרטט במגע חזק את עצמות לחייה בדרך לשפתיים שלה.
הזיקוקים שהיו על הולְד בתוכה מתפוצצים בה בזה אחר זה, כאילו
ברקים קטנים מחשמלים אותה ועושים בה קצרים, שגורמים לכל גופה
להיהפך למרשמלו אחד גדול. החולשה ברגליה גורמת לה להיאחז בו
בחוזקה, בדיוק כשהוא אוסף את שפתיה בשפתיו. כף ידו שעל גבה
מועכת אותה אל חזהו, ושפתיה נמעכות תחת שפתיו שלא מאפשרות
לה לנשום ולו לרגע.
הוא משאיר את שפתיו על שפתיה, מעביר את לשונו עליהן כמו
מצייר אותן. “אני חייב לטעום אותך קצת.” הוא מוריד את ראשו
שוב, הלחץ של שפתיו על פיה גורם לה לפתוח את שפתיה, ולשונו
נכנסת פנימה. היא כבולה בתוכו, והדרך שבה הוא לוקח אותה, כאילו
רק חיכה לסימן ממנה, מפזרת בתוכה שקט. היא נענית לו ומאפשרת
ללשונו לטייל בפיה.
הוא משחרר את גבה, אוחז בכתפיה, מסובב אותה ומצמיד את
גבה אליו.
“את מרגישה מה את עושה לי?” גבה צמוד לאזור המפשעה
שלו, והיא יכולה לחוש כיצד הזין שלו מזדקף מאחורי הכפתורים
של מכנסיו. “בכל פעם שאת מגיעה לשיעור, אני חושב איך את
מנגנת מולי עירומה ועל הברכיים. אבל עשיתי הכול כדי לא לתת
לך להרגיש כלום.” היא מרגישה את החיוך שלו כששיניו ננעצות
בקלילות בעורפה. “זה בעדינות, עד שאלמד אותך יותר לעומק.”
צמרמורת נעימה עוברת לה לאורך עמוד השדרה. היא נושפת החוצה
את כל התרגשותה. הוא מצמיד אותה אליו כאילו הוא מנסה להכניס
אותה אל מתחת לעורו. תמר מטה את ראשה ומוסרת לו את עורפה
כמבקשת עוד.
“לא באתי לכאן היום בשביל זה, אתה יודע את זה, נכון?” קולה
צרוד וקטוע מהתשוקה הגדולה ששורפת בגופה. היא לא זזה תחת
ידיו, לא נלחצת אליו וגם לא מנסה להשתחרר ממנו. ידו מטפסת
לכיוון שדה המצולק. “באתי לנגן.” היא מנסה למלא את בית החזה
שלה באוויר כדי שתהיה מסוגלת להגיד עוד כמה מילים. “כדאי גם
שאספר לך על הניתוח שאני אמורה לעבור, לא בטוח שיתאים לך
להמשיך…” כף ידו הרחבה מונחת על מצחה ומושכת את ראשה אל
כתפו. “ששש, תני לי קצת להרגיש אותך, אחר כך נדבר.”
“ככה זה כששליטה מגיעה באהבה.” אצבעותיו עוברות ברפרוף
על הקרחת שלה ומשם לעצמות הלחיים שלה, כאילו הוא מסמן עוד
קו על קווי המתאר של פניה. הראש שלה מונח על החזה שלו, פניה
צמודות לו לצוואר, היא מסניפה אותו לתוכה ומסדירה את הנשימה
אחרי כשעה וחצי של מפגש, שגרם לה להבין כמה טוב לה במקום הזה
שבו הוא משתמש בה בדיוק למה שהוא רוצה וצריך עכשיו.
איזה עונג נגרם לה כששיניו ננעצות לה בישבן, והאצבע שלו
מנגנת לה על הנקודה הזאת שיש לה חיים משל עצמה בין השפתיים
התחתונות שלה, מוציאה ממנה צלילים עמוקים מאלה של הסקסופון,
שמונח על השולחן ומחכה שאחד מהם ייקח אותו אל בין שפתיו.
היום רוני העדיף לקחת אותה בין ידיו ושפתיו ולנגן בה כאילו
הייתה כלי הנגינה שלו מאז ומעולם.
המנגינה שהוא מפיק ממנה היא המנגינה שהוא עצמו כתב וגם ניגן.
בכל פעם מחדש מדהים אותה כמה כאב היא יכולה לספוג כשהיא
מרגישה את העונג שלו מהיכולת הזאת שלה.
וכשהיא רואה כמה אהבה והערכה יש לו לכך שהיא מתמסרת
ומתנסה גם כשלא פשוט לה, כמה הוא רוצה בה כך וגם אחרת, היא
נהיית שוקולד המומס על אדים. התשוקה והגירוי גואים בתוכה, וכל
מה שהיא רוצה זה שהוא ימשיך, לא יפסיק.
החיים נשפכים בה כמו מפל, וכל המחושים, הכאבים, החרדות,
המחשבות, הכול נעלם. כולה שם בשבילו באותן שעות.
כשהיא יוצאת ממנו, היא נשארת במשך זמן־מה בתוך עננה של
עונג. רגליה לא לגמרי על הרצפה, והיא מרגישה שהיא יכולה הכול.
בכל פעם מחדש היא לומדת עד כמה הרפיה וחוסר שליטה עוזרים
לה להתמודד עם הסרטן, להילחם בו טוב יותר. ליתר דיוק, עד כמה
הם עוזרים לה להתמודד עם כל מה שהיא עושה כדי להחלים מהסרטן,
ולא רק כדי להחלים, אלא גם כדי שלא יחזור לבקר אותה.”
💃🎷💜🎷💃

זהו פרק מספר הביכורים שלי “מוות קטן” יצא לאור ב מ 03.2022
שם הספר הוא התרגום העברי ל LA PETITE MORT שזוהי תחושת האורגזמה בצרפתית. הוא גם מאגד בתוכו את מהות הספר בצורה הכי רחבה שלו.
בפוסט הבא תהיינה כמה סקירות שירדו לעומקו ורוחבו של הספר שלי ושיתנו עוד הצצה לסיפור של תמר שמתמודדת בדרך יחודית עם הסרטן שהגיע לבקר אותה והצצה לסיפור שלה ושל גיא, סיפור על זוגיות בצל פחד המוות.

כאן אפשר לרכוש ספר מודפס 🙂

ודיגטלי בכל חנויות הדיגיטל – אתר עברית   ביבוקס  גטבוקס

יותר משפחדתי למות פחדתי לא להיות

את התמונות צילמה וערכה אוריתי המופלאה

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר