מה להזמין לכם?

“אני רואה אותו” הוא אוחז בידה ומאיץ צעדיו.
“לאן אתה ממהר, הוא לא יברח, הוא בטח הגיע עכשיו.” תמר משחררת את ידה מכף ידו המזיעה של גיא. ‘הוא ממש מתרגש אם היד שלו ככה לחה, הוא בד”כ כמעט ולא מזיע.’

הם נכנסים אל הבר, ערפל דקיק של עשן סיגריות מקבל את פניהם. תמר עוטפת באצבעותיה את מרפקו של גיא, מאפשרת לו להוביל אותם לכיוון הבחור קצוץ השיער שיושב בצדו השני של הבר. “אני מבינה שכאן לא שמעו על החוק החדש.” עשן הסיגריות שורף לה בעיניים. “אני לא אחזיק מעמד במקום הזה, זה לנשום טבק לא רק מהאף אלא גם מהעיניים” היא נצמדת לאוזנו של גיא.

הגבר קצוץ השיער מרים את כוס הוויסקי שבידו לקראתם “אהלן” הוא נעמד. “גיא?, זכרתי נכון?” הוא לוחץ את ידו של גיא ומנשק את תמר על לחיה. המגע שלו מעביר בה התרגשות נעימה בגוף “ערב טוב תומר” היא בוחנת אותו מזווית עיניה, אצבעה מטיילת על השפה שלה. היא מתיישבת בכיסא הגבוה שלידו. גיא נשאר לעמוד מעט מאחוריה.

“מה להזמין לכם?” תומר מסובב חצי גוף לכיוונם.
“וודקה אשכוליות, בשבילי, בבקשה, עם  קרח” תמר מותחת את שמלתה.
“מה אתה שותה?” גיא מביט בכוס שבידו של תומר, “בלק לייבל”.
“אז כזה” הוא מחייך אליו.
תומר מזמין מהברמנית. היא מגישה להם את המשקאות, וגיא מוציא 100 שקלים מכיסו.
תומר מניח את הכסף חזרה בידו של גיא, “היום זה עלי.” הוא קם מכיסא הבר “בואו נמצא לנו פינה שקטה שנוכל לשמוע את עצמנו.”
הוא אוחז את כוס הוודקה של תמר בידו האחת “הנה שם”. הוא מצביע ביד שמחזיקה את כוס הוויסקי שלו.
הם צועדים בתוך ערפל הסיגריות ואפלוליות הבר לכיוון זולה קטנה ופינתית ומתיישבים על ספה ירוקה וקטנה שעוד חמימה מהאנשים שישבו שם רגע לפני.
תומר מחווה בידו “ליידיס פירסט” תמר מתיישבת ותומר מתיישב לידה. “שב, יש מקום גם בשבילך,” תומר מסמן בידו על פינה של מקום הצמודה אליו.
“אולי אמצא כיסא, שיהיה לנו יותר נוח” גיא מתבונן סביבו. “לא נראה לי שתמצא, שב.” תומר מניח יד על המקום לידו “אני מבטיח לא לעשות שום דבר שלא תרצה” שפתיו מתעגלות לחיוך והוא לוגם מהוויסקי שלו.
גיא מניח את הכוס שלו על שולחן העץ הנמוך ומתיישב צמוד לתומר “נראה לי שתמר הייתה שמחה שיעשו לה דברים שהיא לא יודעת אם היא רוצה.” הוא מביט בתמר ומחייך.
תומר מביט עוד רגע בגיא, עיניו מצטמצמות והוא מסובב חצי מפרצופו המחייך אל עבר תמר “זה מה שאת רוצה?” תמר מצמידה את כוס הוודקה הקרה ללחייה שהפכו אדמדמות וחמימות, “אני לומדת מה אני רוצה,” היא לוגמת מהוודקה ומגע האלכוהול בדפנות גרונה היבש צורב לה, היא פותחת פיה מנסה לדחוף אוויר מהסרעפת לכיוון הגרון שלה, מנסה להרגיע את השרפה בגרון ובפנים. מבטה משוטט על האנשים שמסתובבים בבר. “אבל כן, אני מבינה יותר ויותר שאני זקוקה לכוח, לשליטה בי, למישהו שיעשה בי כרצונו ולא ממש בעדינות”
“במסיבה, כשעלינו לחדר, הדליקה אותך ההתנהגות של ליאת כלפי?”
“אותי היא מאד הדליקה” גיא מניח את מרפקו על השולחן ומטה את גופו קרוב יותר לתומר.
“חחח, כן,” פניו של תומר נשארות במקומן ורק עיניו מביטות לכיוון גיא  “אצלך הרגשתי מיד.” הוא חוזר להסתכל אל תמר “אבל אותך לא ממש הצלחתי לקרוא. הרגשתי שזה מעניין אותך, אבל מצד שני נמנעת….”

“זו הייתה הפעם הראשונה שלנו, מלהיב, מרגש ומסקרן בטירוף”, היא מסובבת מעט את הקרח בכוס, מנסה למהול את המשקה בקצת יותר מים. “נהניתי מאד באותו ערב, השארתי ברכב את הראש והמחשבות על כל האפשרויות שיכולות להיווצר מערב שכזה, וכשחזרנו לרכב שמתי הכל עלי שוב וניסיתי להבין מה הרגשתי לאורך כל הערב, ולאן כל ההתרגשות והחוויה הזו לוקחת אותי”
היא לוקחת לגימה מהוודקה, משהה את הכוס הגבוהה והקרירה על שפתה התחתונה, מסיתה את מבטה ממבטו של תומר שסוקר את פניה בדקדקנות. “ברור לי שאני צריכה להבין יותר מה עושה לי את זה, קצת מביך אותי כל העניין הזה ומצד שני זה פותח עולם שבא לי מאד לבדוק אותו.” אצבעותיה הקרירות מהמזגן ממוללות את מפגש העגיל עם האוזן והזרת מלטפת את לחיה, מנסה לצנן את חום התחושות שמשתוללות בה.
“נחמדה המבוכה שלך” תומר נשען לאחור פורש את ידיו על המשענת. היא רואה את השעשוע בעיניו.
“יש כמה אתרים שיכולים לעניין אותך לדעתי, אחד במיוחד, תוכלי לקרוא שם ולראות אם זה פחות או יותר מה שאת מחפשת.  וגם תוכלו להכיר אנשים בכיוון המחשבה והרצונות שלך, נראה לי ששניכם בכיוון דומה לא?” הוא נוגע בכתפו של גיא ששקוע בסקירה של חבורת גברים לבושי עור.
“כן, כן,” גיא נעמד. “הכיוון שלנו הוא לנסות הכל ביחד.” מבטו מופנה שוב לעבר חלל הבר “אני הולך לשירותים.”
“הייתי שמח לעוד פעם אתך, אתכם,” תומר שם את כף ידו פתוחה בינו לבין תמר.
תמר סוקרת את ידו מאצבעותיו הארוכות, עד לכתפו. “לבד, או עם ליאת?” היא נשענת אחורה כשהיא מרחיקה את ירכה מידו.
“אנחנו עושים גם לבד מידי פעם, יש בנינו הסכמה גמורה לגבי זה, ליאת זקוקה לשלוט הרבה יותר מכפי שאני רוצה ויכול להיות נשלט, אז היא מקבלת את המרחב והזמן שלה למלא את הצורך הזה שלה, ואני מקבל את הזמן שלי”

“אז אין בך צורך בלהישלט בעצם, אתה עושה את זה כי אתה אוהב אותה?” היא מתקרבת אל השולחן כשהיא מושיטה את ידה לקחת את כוס הוודקה שלה, תומר עוצר את ידה בידו ומגיש לה את כוס הוודקה שלה, “רק היית צריכה לבקש” הוא מחייך אליה תוך שהוא מניח את ידה המכוסה בידו על ירכה החשופה קמעה.
הקול שלו, השיח בניהם, המגע שלו מעוררים בגופה של תמר תחושות דומות לתחושות שהיו במסיבה בה הם נפגשו. ההתרגשות בבטן התחתונה, הסומק הזה שמתלבש לה על הפנים שהיא יכולה להרגיש אותו צובע בביישנות קלה את כל הגוף שלה. אי נוחות מסקרנת, כזו שמצד אחד יש התנגדות של הראש ומצד שני הגוף רוצה לנסות עוד מהמגע והתחושות הללו.
“לא, אין לי את הצורך להישלט באותה דרגה בה לליאת יש את הצורך לשלוט. אבל מידי פעם, בלהט שנוצר בנינו, וגם בגלל שאני אוהב אותה וסומך עליה מאד, אני מתמסר לצורך שלה.”
תמר מהנהנת בראשה, עיניה קדימה אל חלל החדר, לא באמת רואות כלום, מנסה להבין איזה סיטואציות יכולות להיווצר מקשר כזה.
“אנחנו הולכים מכאן?” גיא מביא אתו כיסא ומתיישב מולם.
“לא, למה?” תומר הרים את ראשו כשכריות אצבעותיו ממשיכות ללטף את ירכה של תמר.
“נראה לי שהשיחה בניכם עברה לשיחת ידיים.” גיא מושך בסנטרו קדימה מצביע על ידו של תומר.
תמר מיישרת את רגליה אל מתחת לשולחן, גורמת לידו של תומר ליפול מירכה אל הספה “היום זה רק לדבר, מאד מעניינת הזוגיות שתומר וליאת יצרו להם,”  היא מרימה עיניים בורקות ומעט אדומות מעשן הסיגריות שמלפף אותם. “אני אשמח להיכנס לאתר שתומר סיפר עליו.”
“חבל שזה רק לדבר,” תומר מחייך מרים את כוס הוויסקי הריקה שלו לכיוון מלצרית שעוברת לידם.
“אני אשלח לך בווטסאפ את השם” הוא מביט בכוס הוויסקי הריקה של גיא. “אתם גם רוצים עוד?”
“כן, אני אשמח. תמר?” גיא מגיש למלצרית את הכוס שלו.
תמר שופכת את הלגימה האחרונה לגרונה, “כן” היא שמה בידה המושטת של המלצרית את הכוס כשידה השנייה על פיה כדי שהוודקה לא תושפרץ החוצה מהשיעול שתקף אותה. “אותו דבר” היא לוקחת נשימה עמוקה מהאף, מנסה להרגיע את הגירוי שגרמה הוודקה שמצאה את דרכה לקנה הנשימה, “הרבה קרח” היא מצליחה לסיים את המשפט כשהמלצרית כבר צועדת לכיוון הבר.
תומר מניח את ידו על גבה וטופח לה בין השכמות “יכולת לסיים בנחת, היא בכל מקרה תביא לך כוס חדשה.”
תמר מכווצת את השכמות מותחת את החזה שלה מעט קדימה ומרחיקה את הגב שלה ממנו. “תודה, אני בסדר.” המילים יוצאות ממנה בין נשימה לשיעול, ותומר מרים את ידו ממנה.

“וודקה אשכוליות עם הרבה קרח, בשבילך, רק תשתי לאט, בבקשה,” המלצרית מחייכת אל תמר, עיניה החומות נעימות עם ניצוץ מוטרד בהן. מניחה את הכוס בתוך כף ידה המושטת של תמר. “אני ממש בסדר, תודה.”  תמר מלטפת את הקרחת שלה ולוקחת לגימה קטנה מהוודקה, “רק שיפסיקו להרגיז אותי כאן,” והגומות העמוקות שנוצרות בלחייה מגלות את החיוך הקטן שהיא מנסה להסתיר.
המלצרית מניחה את שתי כוסות הוויסקי במרכז השולחן הקטן “בבקשה, תפסיקו להרגיז אותה.” היא צוחקת והולכת.

“אמרתי לתמר, שהייתי שמח לעוד פעם אתכם ומשם גלשנו למערכת היחסים של ליאת ושלי” תומר נשען על מרפקיו לכיוון גיא ואוחז בכוס הוויסקי בשתי כפות ידיו.
גיא לוקח לגימה קטנה מהמשקה שלו, מביט סביבו, נשען קדימה וקולו שקט מהרגיל,
“אני מאד אשמח לעוד פעם אתכם, או שאתה רוצה שהפעם זה יהיה רק אתך?”
תומר מטה את ראשו, עיניו מתאמצות לקרוא את שפתיו של גיא, “אף אחד לא שומע אותך בהמולה שיש כאן, בבקשה דבר יותר בקול, כי אני בקושי שומע אותך.”
“הוא שאל אם זה רק אתך או גם עם ליאת” תמר מושכת את עצמה לישיבה זקופה מתקרבת מעט לתומר.
“אההה” תומר נשען לאחור כשכתפיו רועדות וקולות מוזרים, קצת כמו יללת תן, יוצאים מפיו. “אתם מסונכרנים שזה לא יאמן” הוא מצליח להגיד בין יללת צחוק אחת לשנייה.
“כן” תמר מביטה בפניו של גיא שנדבק מצחוקו המוזר של תומר. “יש דברים שאנחנו חושבים דומה, וגם אנחנו מאד בהתחלה של כל הסיפור הזה.” היא נותנת לתומר כוס מים שמזגה מהקראף שהמלצרית הניחה על השולחן “לא חושבת שאנחנו אפילו יודעים מה כל אחד מאתנו רוצה וצריך ומה שנינו ביחד.”

תומר שותה מהמים “זה מחמיא לי שאתם מרגישים נוח איתי.”
“נו טוב, כבר ראית אותנו במערומינו.” גיא לוקח לעצמו את הכוס הנוספת עם המים ונשען לאחור כשהוא מחייך.
“חייב לציין שיש לך מערומים ממש יפים” תומר מזדקף ומפנה את כל גופו לעבר תמר.
“אני מבינה שהחלטת שהרבה יותר יפה לפנים שלי צבע הארגמן מאשר הצבע הטבעי שלהם” לחייה של תמר מאדימות שוב ומחממות את כל פניה.
היא שותה מהוודקה, לוקחת קוביית קרח בפיה ומשחקת אתה כדי לצנן קצת את להט התחושות שהצטברו בה.
“יפה לך האדמומיות הזו, הביישנות הטבעית עם השובבות שיש לך בעיניים, מאד מחמיאה לך”.
“אז איך אנחנו מתקדמים?” גיא נעמד “הכיסא הזה לא ממש נוח”
“יש לידי מקום” תומר נצמד לתמר, “ואתה גם יכול לשבת בנינו או מצידה השני של תמר, אתם ממהרים?”
“לא באמת”, גיא מזיז את השולחן ברגליו ומתיישב בצידה השני של תמר. “רק השיחה הזו כאן עושה לי חשק לשכור כאן חדר קרוב ולהמשיך אותה שם על המיטה”.
“אתה שובב אתה” תומר מושיט את ידו מעל כתפיה של תמר ומועך את כתפו של גיא.
“אנחנו כבר כאן, שלושתנו רוצים, אז למה לא?” גיא מניח את ידו על ירכה של תמר.

“הייתי רוצה להכיר קצת יותר, ללמוד קצת יותר על מה באמת אני רוצה ולא עוד, אתם יודעים מה, כייפי ככל שיהיה.”
תמר נשענת לאחור, הראש שלה מתחיל להיות כבד, היא מכרבלת את עצמה על חזהו של גיא. הוא מלטף את הגולגולת שלה וגולש עם ידו לעצם הצוואר שלה כשאצבעותיו מפלרטטות עם הגבעות הראשוניות של שדיה.
תמר מניחה את ידו המלטפת על לחייה. “אז לפני שאת נרדמת כאן מרוב שנעים לך, את מוזמנת לשאול אותי, כל מה שאת רק רוצה” תומר מסובב את גופו לכיוונם.

“אתה באמת חושב שלהתחיל לשוטט בכל מיני אתרים למיניהם ייתן לי מענה לשאלות שלי לגבי עצמי?” תמר משלבת אצבעותיה באצבעותיו של גיא.
“אני מאמין שזה יפתח לך קצת את העיניים, אולי יראה לך עוד דרך, תכנסו, תעשו לעצמכם כרטיס, תכתבו על עצמכם כמה דברים מעניינים, אבל בקטנה בלי חפירות, ותתחילו לדבר עם אנשים.”
“בשביל מה צריך לפתוח כרטיס, מה זה בכלל כרטיס?” גיא מזדקף מעט, “זה לא סוג של צאט?”

תומר מניח את כוס הוויסקי שלו על בירכו ומביט בעגול האחרון של הקרח שנמס ונעלם. “לא, זה אתר, באתר יש גם אפשרות לצאט וגם אפשרות להודעות, הודעות אתה יכול לקבל רק אם יש לך כרטיס וכרטיס זה בעצם הפרופיל שלך, כמו בפייסבוק רק משהו אחר, סוג של הבית שלך באתר הזה” הוא מרים את הכוס ושופך את הטיפות האחרונות לגרונו. “בפרופיל הזה תכתבו כמה מילים עליכם, רק מה שאתם רוצים שידעו עליכם, קצת על מה אתם מחפשים, זה ישתנה ככל שתכירו יותר את האתר ויושביו, את העולם הזה בכלל”

תמר דוחפת את עצמה חזרה לישיבה זקופה ומניחה את כוס הוודקה הריקה על השולחן, “ואיך אנשים יודעים שפתחנו כרטיס, הרי זה לא פייסבוק, אין אלגוריתם וכל העניינים האלו, זו לא אותה אינטראקציה לא?”.

“הצאט הוא המקום הכי נגיש, אבל הוא יפתח לכם כאפשרות רק לאחר כמה ימים” תומר מותח את ידו על מסעד הספה הירוקה, נוגע בקצה אצבעותיו בכתפה של תמר. “יש באתר מנויים, וחלקם, לפי הגדרות שהם קובעים לעצמם, מקבלים הודעות על כרטיסים חדשים שנפתחים, והם כבר יפנו אליכם, ברגע שאתם זוג או אישה, עוד לפני שתבינו מה הולך תיבת ההודעות שלכם תתפוצץ” תומר מתופף באצבעו על כתפה של תמר.

“אז יש שם כרטיס שמספר עלינו וגם על אחרים כמובן, ויש שם צאט ותיבת הודעות, ויש שם עוד אפשרות לכתוב, כמו בלוג או משהו כזה?” תמר קמה. “תכף תענה לי אני חייבת לשירותים”.

“בואו נזמין חשבון ובדרך החוצה תעשי פיפי” תומר מרים את ידו ומסימן לברמן שהם מבקשים חשבון “שבי שניה עד שנשלם.” הוא מושך בשמלתה של תמר והיא מניחה ברך על הספה, “עדיף שאשאר לעמוד, כבר התייבש לי הטוסיק.”

המלצרית מגיעה עם החשבון, גיא לוקח אליו את החשבון.

“שכחת שאמרתי שהפעם זה עלי?” תומר שם שטר של 200 שקל ומתרומם מהספה, תמר מתחילה ללכת לכיוון היציאה “טבעת בספה? יאללה קום כבר” הוא אוחז בידו של גיא ומושך אותו. המגע של תומר נעים לו,

“בא לי מאד שלישיה אתך, תעזור לי לשכנע אותה?” גיא מביט לעבר אשתו המתרחקת.

“אני מאד אשמח, כבר אמרתי לה את זה, זה אצלכם, תדברו, תחליטו ואם כן, אני במרחק הודעת ווטסאפ.” תומר מתקדם ואז נעצר ומסובב ראשו אל גיא, “היא רוצה משהו קצת אחר, לא בטוח שאני יכול לתת לה את זה, אבל אם בא לכם לנסות אני פתוח לעניין”.

זהו פרק שלא נכנס לרומן הארוטי שלי – “מוות קטן”  ובצדק 🙂
הוא לגמרי סיפור בפני עצמו.
רוצים להבין יותר אני מתרגשת להזמין אתכם.ן לקרוא את הספר הראשון שלי