אני מעולם לא הייתי יפה, עד לפני חודש, בערך.
זה לא שהייתי ברווזון מכוער. סך הכל יש לי תווי פנים לא נוראים.
אבל יפה? זה לא.
זה לא הטריד אותי במיוחד. הייתי הרבה דברים אחרים.
אמא שלי, נגיד, היא אישה נורא נורא יפה.
היא לא חושבת ככה.
זה עניין של מדיניות, אני חושבת, והיא עברה אליי גם.
בשנים האחרונות, אתם יודעים, אני עוברת מסע מרהיב כזה של גילוי עצמי, גדילה, למידה והתפתחות, של השקעה באהבה עצמית מתוך מודעות (סליחה על הפלצנות).
קיר תמך
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי, הוא זה:
אי אפשר לגרום לאדם לאהוב את עצמו, לראות את עצמו בעיניים טובות.
אי אפשר לעשות את זה במקומו.
אבל אפשר להיות קיר תמך.
קיר תמך הוא לא קיר אמיתי של הבית. הוא קיר שמיועד לתמוך בגג ולהוות תוואי לקיר האמיתי, שיקום ממש עליו, ואחרי שמקימים את הקיר האמיתי, אפשר להוריד את קיר התמך (או שלא, אבל הוא כבר לא קיר תמך. יותר קיר דקורטיבי).
הבריכה
יש אנשים שהעיניים שלהם הם המראה הטובה ביותר שלכם. בתוכן אתן תשתקפו יפים, חכמים, מוצלחים… אהובים.
המראה הזו לא תספיק. היא קיר תמך. ברגע שהיא תיעלם אתם תחזרו להרגיש כמו שהרגשתם… אלא אם בזמן שהיא מחזיקה אתכם, אתם עובדים פנימה, על עצמכם.
לכל אחד מאיתנו יש בפנים בריכה פנימית של אושר, של אהבה עצמית. אצל כל אחד הבריכה נראית אחרת. הבריכה מדופנת ב״בלטות״ (הבלטה היא המקום שבו אתם עומדים יציב, ושום דבר לא יכול להפיל אתכם), שלא נותנות למים החיים לברוח. יש כאלה שהדיפון שלהם לא משהו, בלשון המעטה. לא משנה כמה מים ישפכו לשם, הם לא יישארו בבריכה.
אז בזמן שאתם שואבים את המים החיים שלכם ממישהו אחר, מהמראה הטובה ביותר שלכם, שימו לב שאתם עובדים על דיפון ומילוי הבריכה הפנימית שלכם, כך שתחזיק מים בעצמה (לא מכירים את הבריכה ובא לכם? יש פוסט על זה – ״שרירי ליבה״)
אם עשיתם את זה, ויש לכם בריכה, תוכלו להפנים את ההשתקפות הזו, ולהפוך אותה לשלכם.
זה מה שקרה לי.
נודרת
מעולם לא הייתי יפה. כלומר – לא חשבתי שאני יפה.
אבל בוקר אחד, לפני כחודש, קמתי בבוקר, והסתכלתי במראה, חצי מנומנמת, והמשפט הראשון שעלה לי בראש היה: נודרת שכל בוקר אני קמה יותר יפה!
וזה הדהים אותי שמשהו כזה עבר לי בראש.
אבל חייכתי, וקיבלתי את זה בברכה.
ואז הדפסתי את זה על ספל, שיהיה לעוד נשים.
כן, אפשר לרכוש אותם, עם עוד כמה ספלים כאלה שיעשו לכן את הבוקר. דברו איתי.
ההשתקפות
אחד התפקידים שלי כמטפלת, הוא להיות קיר תמך.
אני מחזיקה אצלי את ההשתקפות הטובה ביותר של מי שמולי.
אני פותחת עליו זרקור, ומראה לו שהוא מושלם, בדיוק כמו שהוא, ועכשיו הוא יכול לבחור לגדול ולצמוח, וללכת את המסע שלו.
אני עוזרת לדפן את הבריכה, כך שההשתקפות לא תברח.
וברגע שהוא מחזיק את ההשתקפות הזו, התפקיד שלי נגמר.
התפקיד שלכם, כשאתם אוהבים מישהו, הוא להיות קיר התמך שלו.
אבל צריך להיזהר, שלא יצא שאתם הופכים לקיר קבוע. זה לא טוב לאף אחד.
אז תסתכלו רגע על עצמכם, על מי שאיתכם:
- מה מצב הבריכה שלכם? מה מצב הבריכה שלהם?
- כמה אתם מספקים קירות תמך במודעות וכמה ללא מודעות?
- האם אתם עושים את העבודה שלכם?
- האם מי שאיתכם עושים את העבודה שלהם?
אלו שאלות שביומיום המטורף שלנו אף אחד לא עוצר לשאול את עצמו.
וכדאי.
השבוע ישבתי מול מישהי, ודיברנו על הילדה שלי.
אני אמרתי: בואי נניח את זה פה – היא מושלמת.
והיא אמרה: נכון, כל כך יפה, וחכמה, ועמוקה, ומוכשרת…
ואני אמרתי: בטח… את הכל היא לקחה מאמא שלה… כלומר את הכל חוץ מהיופי.
אז היא הרימה עליי גבה, ואמרה: אני לא מסכימה…
ואני חייכתי, ואמרתי לה: סליחה. את צודקת. גם את היופי.
ושמחתי שהקירות שלי מחזיקים את עצמם היום, הבריכה שלי מלאה.
גם אם זה כיף שהמראה הכי טובה שלי עוד שם.
