“תודה שאת מלמדת אותי להיות ביץ’,” כך אומרת לי חברתי ש’.
“על לא דבר,” אני אומרת לה. “אם לא אני, מישהי הרי צריכה להיות.“
נ’ יוצאת עם… ובכן… בהעדר הגדרה אחרת – קוף. איש מערות קלאסי.
אז הוא מטר תשעים וזה, ושווה מכל הבחינות, אבל הוא “גבר מהאסכולה הישנה”, מאלה שהיו לפני שהגברים הפכו לרגישים, כאלה, שאפשר לדבר איתם על הכל, מכילים, מחבקים, נו… גייז.
סתאאאם!!! גברים – מתה על זה שאתם כאלה. זה מאפשר לנוח רגע מכל המאבקים המיותרים האלה, ופשוט להנות. ואם אתם במקרה גם גייז, מבחינתי זה סבבה לגמרי.
ובכן, ש’ יוצאת עם קוף, אבל קוף אינטליגנטי ומתוחכם. הוא נבהל מההר הזה של אהבה ותשומת לב שנחת עליו, כמו כל איש מערות קלאסי (ואם אתם לא מבינים על מה אני מדברת, ראו “להציל את איש המערות”), אבל הוא מספיק חכם להגיד לה: לא כל דבר צריך להגיד. תקשיבי למחוות שלי, לא למילים, ובבקשה, בבקשה, שחקי בי.
אבל ש’, ילדת טבע פרועה שכמותה, לא יודעת לשחק. אז היא באה אליי, שאלמד אותה, צעד אחר צעד.
אחרי ככלות הכל, פעם הייתי אלופת העולם ב”בלתי מושגת”. אני היית מסוגלת להיות מושגת עם ארומה של בלתי מושגת, בלתי מושגת עם בוקה של מושגת, וכל חמישים הגוונים של חרטא ביניהם. זה שהחלטתי לעשות משהו אחר לא אומר ששכחתי איך עושים את זה, ובינינו, עם אנשי המערות, זה עובד כמו קסם, וזה עושה נעים לראות את זה עובד.
“את צריכה להיות בטוחה שזה מה שאת רוצה.” אני אומרת לה. “יש לזה מחיר, והמחיר הוא שאת כל הזמן בהשגחה, בשליטה, בחישובים. להתחלה זה בסדר. בתוך מערכת יחסים קיימת, זה מעייף.“
“טיץ’ מי, הו ווייז מאסטר!” ש’ אומרת, ואני ניגשת לתכנון המתקפה הקרקעית. קודם כל, אני אוסרת עליה להיפגש איתו באותו סופשבוע. זה לא שהיא כועסת עליו, חלילה, פשוט בדיוק לא מסתדר. הוא לא טיפש, והוא יודע שאם היא היתה רוצה, היא היתה מסדרת שזה יסתדר, אבל זה לא מה שהיא משדרת. הבלבול הזה יעבוד לטובתה. דבר שני, אנחנו מעבירות את יוזמת שיחות הטלפון והסמסים אליו, ומקפידות פעם בכמה זמן להתעלם, וכמובן להתנצל אחר כך, כי היה מטורף ופשוט לא ראינו.
עוד אנו מתכננות מהלך אחר מהלך, שיחת טלפון אחר סמס, והגורל התערב לטובתנו. איש המערות הקודם של ש’ (נקרא לו איש מערות ב’, כדי להבדיל ביניהם) הוציא ראש חששני מהמערה. שנה לא דיברו כמעט. אפילו חברים הם לא היו, ופתאום, היא עם מישהו אחר, והוא כבר מזמין אותה אליו, דואג לחזור לכל שיחת טלפון שפוספסה ונותן לעיניים שלו, בינתיים, לנדוד חופשי על הגוף שלה.
“אה!” אני אומרת לש’, “תנאי מכרז! אין יותר טוב מזה.“
זה לא ייאמן מה זה עושה להם. איש מערות ב’ יודע שהיא עם אחר, וזה ממתן את הבהלה שלו ממנה, ובמקביל הופך אותה ליותר נחשקת. תשומת הלב ממנו מאפשרת לה להראות טיפה אדישות אמיתית לאיש מערות א’, וזה בדיוק מה שהוא היה צריך כדי להפוך אותו לגבר האידיאלי והמשקיע, ומי נהנית משני העולמות? בדיוק. ש’.
“הכי טוב להתחשק.” אני אומרת לה, אחרי שהיא מספרת לי על המחווה האחרונה שעשה א’.
“הכי טוב מה??“
“להתחשק. זוכרת בפוליטיקה של בחירות? מפלגות מתחשקות במפלגות אחרות, והחישוקים האלה נותנים להן מעמד חזק יותר בהרכבת הממשלה. אז זה בדיוק ככה. אם מה שאת מנחיתה על איש מערות הוא יותר מדי בשבילו, את יכולה להתחשק בעוד אחד. זה יעזור לך לשדר ארומה של בלתי מושגת בלי לעבוד קשה, והיא גם תהיה יותר אמיתית. במחי חישוק אחד את גם נותנת לו בדיוק את מה שהוא צריך, וגם מקבלת את מה שאת צריכה, פעמיים.“
כשמתחשקים, אם אחד מבאס, השני עושה שמח, וזה מאפשר להעביר את האכזבה ולהגיב לראשון בדרך שתוביל בדיוק לאן שאת רוצה, ולא להגיב בעלבון שרק ירחיק אותו יותר. לפעמים, החישוק הוא רק חישוק, וכשאין בו צורך יותר, הוא נושר ונעלם. לפעמים, עם זאת, בסוף צריך לבחור באחד מהשניים. או שלא?
בנות, לא עושה לכן חישקוקים לחישוקים?
