עיניים טובות

באחד הערבים ישבו אצלי זוג צעיר. הם באו להתייעצות קצרה ונקודתית.

כולכם מכירים את זה, בוודאי. אני שומעת את זה מסביבי כל הזמן, וכן, גם אני הייתי ככה פעם – זוג צעיר, ילדים קטנים, הוא רוצה הרבה, היא עייפה וטרודה, ורוצה מעט. הוא מרגיש לא אהוב, וחותר למגע בכל הזדמנות, היא מפסיקה לגעת בו בכלל, שלא יתפרש שמא היא מעוניינת… מעגל קסמים אכזר כזה.

בעיני עצמם, הם היו הכי שונים בעולם זו מזה.

בעיניי, להסתכל עליהם היה כמו לראות אדם רב עם עצמו במראה, עד כדי כך הם היו השתקפות זה של זו.

היא דיברה, וכל משפט שלישי שלה התחיל במילים: ״את מבינה… הבעיה שלו היא…״

וכשהוא דיבר, כל משפט שלישי התחיל ב: ״אז את רואה שהבעיה אצלה היא בזה ש…״

עצרתי אותם מהר מאד.

אצלי לא רבים בחסות מתווך. אצלי עובדים.

אמרתי לה: ״את מוכנה עכשיו להגיד את אותו דבר שאמרת, אבל בעיניים טובות?״

היא הסתכלה עליי, לא מבינה. מה עיניים טובות עכשיו?? כרגע היא הסבירה שהוא בלתי נסבל!

״אותו דבר?״ היא שאלה, מבולבלת.

״כן, בדיוק אותו דבר, רק עם פרשנות חיובית. תראי אותו בעיניים טובות. זה לא מחייב אותך לקבל את ההתנהגות הזו שלו.״

היא עדיין לא הבינה, אז הדגמתי:

״מה אמרת קודם? שהוא כל הזמן רוצה, ולוחץ עלייך, וזה קטע חייתי כזה אצלו, שהוא חייב, נכון?

אז עכשיו בואי נגיד את זה אחרת: איזה מדהים זה שאחרי כל השנים ביחד הוא רוצה רק אותך, והוא רוצה אותך כל יום! יכול להיות (בטוח) שאת עייפה או טרודה או כל דבר אחר, וזה לא יקרה כל יום, או אפילו שלוש פעמים בשבוע, אבל כמה זה מדהים שהוא רוצה!״

בזמן שדיברתי, הסתכלתי עליו.

הפרצוף הכועס והפגוע שלו התחלף בהתחלה של חיוך.

ואז ביקשתי גם ממנו לראות אותה בעיניים טובות.

אחר כך כבר אפשר היה לעבור לארגון המצב ביניהם, וזה כבר היה נורא קל, כי אף אחד לא היה פגוע.

אחרי שהם יצאו, תפסתי את עצמי צועקת על עצמי לרגע – את אהבלה? שאלתי את עצמי בבוז. את מלמדת עומק, זוגיות מודעת, וזה לוקח זמן ללמוד את זה. לא שנים, אבל בטח לא פגישה אחת. והם יצאו מפה עם חוזה לסקס!

טוב, אני לא אחת שצועקים עליה, ולכן הלכתי מיד להחליף עדשות.

אז מה? עניתי לעצמי. לפעמים זה מה שצריך. זה הכיף בך כמטפלת. את לא דבוקה לאיזו אג׳נדה. האם זה יעזור, הפלסטר הזה? אולי כן! ואת הצלת זוג בפגישה אחת בלבד! הרי אין לך מטרה שאנשים ישבו כאן. את רוצה לתת להם כלים ולשלוח אותם לחיים שלהם. ואם זה לא יעזור, אז זרעת פה איזה זרע של תקשורת אחרת, של עיניים טובות. אם הם יצטרכו להעמיק עוד, הם יודעים איפה למצוא אותך.

בזאת קברתי סופית את ברוניה, הפולניה הפנימית שלי, חייכתי לעצמי והלכתי לחבק את הגבוה.

ארבעה תרגילים לאהבה עצמית

לא פעם שואלים אותי מה מקור האהבה העצמית שלי, ואיך נעשים יותר דומים לי במובן הזה.

בהרצאות אני אומרת שאהבה עצמית היא ראשית הכל. כשיש את הבסיס הזה, הכל יותר קל.

אני מודה על זה שוב ושוב להורים שלי. אין תחליף לבסיס שאנחנו מקבלים בילדות. אני מקווה ומאמינה שנתתי את אותו בסיס לילדות שלי.

אבל ניסיתי לפרק קצת את המושג ״אהבה עצמית״, ולראות מה אני עושה בפועל. אחרי שפירקתי, אני כבר יכולה לתת תרגילים למטופלים שלי.

אז הנה ארבעת הטיפים הטובים ביותר שלי, גם למי שההורים שלו לא גידלו אותו להאמין שהשמש זורחת לו מהתחת.

1. אני מוצאת דברים בי להתפעל מהם, בלי בושה, בין אם זה העיניים ובין אם זה משהו שכתבתי או זוג שיצא מפה עם כלים לזוגיות מיטבית. קחו לעצמכם פרוייקט, להתפעל ממשהו אחד בכם מדי יום. זה לא יצליח לכם כל יום… לכך מיועד התרגיל השני.

2. ״וזה בסדר״. נסו לזהות כל פעם שאתם מדברים אל עצמכם בביקורת, וסיימו את המשפט ב״וזה בסדר!״ זה מייצג עולם שלם של חמלה עצמית, של ההכרה בזה שאתם בני אנוש, ואתם יכולים לטעות או לפשל לפעמים… ו… זה בסדר.

אור באה אליי איזה יום עם ציון נכשל במבחן. התגובה שלי היתה: ״או!! עכשיו אנחנו יודעים שאת אנושית! מזל טוב!״

תתפלאו, אבל החמלה העצמית הזו לא תביא אתכם לחפף להבא. נהפוך הוא. הלופ הזה של ביקורת והאשמה גורם לרוב האנשים לתפקד גרוע יותר, לא טוב יותר.

3. בלי חרטות. עשיתם כבר משהו? אל תתחרטו. אם פגעתם במישהו תצטערו על זה, כמובן. חרטה זה משהו אחר. זה רצון לשנות את העבר, וזה לא יעיל. העבר קרה כבר. שימו לב שאתם מרוויחים מזה משהו, שלמדתם שיעור, שהפקתם משהו, ואז אין על מה להתחרט.

הנה הפוסט המלא על חרטות.

4. וזה המרכיב הכי טרי – עיניים טובות. תסתכלו על עצמכם, ועל אחרים, בעיניים טובות. אמצו את הפרשנות הכי מיטיבה, תמיד. נהלו שיח פנימי חיובי. יש שיקראו לזה פסיכולוגיה חיובית. אני קוראת לזה עיניים טובות.

קריסטל קרינגטון – על שושלת ווזלין

הבנתי לאחרונה שאני יכולה ממש ״להחליף עדשות״ בעיניים.

כשאני מוצאת את עצמי בקונפליקט, כועסת על מישהו, אני באופן מודע מחליפה עדשות. אני ממש מרגישה שהוא נתפס בעיניי אחרת.

כשאני מרגישה שאני מחליקה למרמור, אני מחליפה עדשות. אני מאמצת את הגירסה המיטיבה ביותר.

פעם, כשצילמו את הסדרה האגדית ״שושלת״, אז בחוזה של לינדה אוואנס, ששיחקה את קריסטל, היה סעיף לפיו בכל פעם שצילמו אותה, עדשת המצלמה היתה צריכה להיות מרוחה בווזלין. פילטר של פעם.

אז איך מיישמים את זה לזוגיות?

זה קצת מסובך להסביר, אז תנסו להישאר איתי.

אני תומכת בלראות את האחר שקוף, על כל מה שהוא, ומה שהוא לא, ולאהוב אותו על כל המורכבות הזו.

ביחד עם זה, ולא במקום! אני רוצה לשים ווזלין על העדשות, לראות אותו תמיד רך ומואר, הגירסה הטובה ביותר של עצמו.

נורא קל ליפול ל״פעם הוא היה חתיך כזה, ועכשיו יש לו כרס ושיערות באוזניים…״ (לא הגבוה, כן?)

נורא קל להגיע ל״היא אמא נהדרת, אבל פעם היא היתה חתולת מין…״

לעשות זוגיות מודעת זה להתרכז כל הזמן בכוונה בדברים הטובים, לשים עדשות מקרבות של עיניים טובות. זה לא אומר שלא מתייחסים לדברים שרוצים לשפר, אבל ההתייחסות אליהם תהיה ממקום של עיניים טובות.

כשמקשיבים, זה נורא קל לזהות את הטון החמוץ של ברוניה, הפולניה שיושבת בכולנו.

אז כשאתם מזהים אותה, לכו להחליף עדשות. היא שונאת את זה.

תסתכלו ככה על עצמכם, על בני הזוג, על הילדים.

אם אתם יכולים, פשוט תשאירו את העדשות האלו במקום, כמה שרק אפשר.

אין לזה תופעות לוואי, רק השפעה חיובית.

אתם מתקשים להבין איך ליישם את זה בחיים שלכם? תעשו כמו הזוג הזה – תבואו לשבת פה קצת.