שופט אחד אמר פעם שהסכם פשרה טוב הוא לא זה שבו שני הצדדים מרוצים במידה שווה, אלא כזה שבו שני הצדדים לא מרוצים במידה שווה.
זוגיות היא לא משפט, ואהבה היא לא הסכם של עורכי דין, אבל איזה כיף לכם שאני מבינה גם בזה וגם בזה!
אנחנו נדרשים, גם בזוגיות שלנו, לנהל משא ומתן על דברים, אפילו בלי להרגיש:
• אני רוצה ללכת בשישי בערב להורים שלי.• אני עייף מכל השבוע. אני רוצה להישאר בבית לנוח.• טוב, אז נלך לשעה ונחתוך מוקדם הביתה.
או, למשל:
• אני מת לגור בקיבוץ בצפון• אבל אני עובדת באשקלון!• אז בואי נחפש בית בקיבוץ בעוטף
אלו דוגמאות שנפתרות בקלות, אבל יש משאים ומתנים שנמשכים שנים, מלחמת התשה ממש.
למשל הורות, או העיסוק המתמיד בכמה 0ק0 יהיה.
אז איך מנהלים מו”מ בזוגיות, ולמה חילופי אינטרסים עובד טוב?
איך עובד חילופי אינטרסים?
דמיינו שניים מושכים בחבל.
מי מנצח?
מי שחזק, נכון?
מי יותר מנצח?
זה שעוזב את החבל, ואז השני נופל על התחת.
מי הכי מנצח?
זה שלוקח את הקצה שלו, עושה סיבוב ונעמד ליד השני. עכשיו נראה אותו מושך!
זה הניצחון הכי טוב, כי אף אחד לא מפסיד, ואף אחד לא נופל על התחת.
אבל איך עושים את זה בחיים האמיתיים?
יושבים וחושבים, מקדישים לזה זמן (ואם צריך, עזרה מבחוץ) ומגיעים למצב שבו אתם יכולים להסביר למישהו מבחוץ, ממש לשכנע אותו – למה השני צודק!
לוקחים בחשבון לא רק את הרצונות, הגלויים והסמויים שלו, אלא גם את סט היכולות והכלים הספציפי שלו, את הפצעים, החסכים והפחדים שלו, את החוזקות והמקומות הגמישים והבטוחים.
הכל.
ואז לוקחים את האינטרסים שלו, ומאמצים אותם, גם אם אתם לגמרי לא מסכימים איתם.
בזוגיות מבוססת איקס ההדהוד ידאג כבר שגם הצד השני ייכנס לאותה פוזיציה, או, אם אתם אצלי, אני אדאג לזה.
אז במקום שבסוגיה מסויימת אחד דוחף ואחד מושך, במקום שזה יהיה “אני – מולו” קיבלנו שני אנשים מול בעיה משותפת. קיבלנו את הישות המאוחדת “אנחנו” שניצבת מול בעיה.
מכאן, במקום לנהל מו”מ, אתם משלבים מוחות למצוא פתרון שייטיב עם כולם.
אז במקום להגיע לתוצאה שממנה שני הצדדים לא מרוצים במידה שווה…
קיבלנו תוצאה (ויכול להיות שזו אותה תוצאה בדיוק!) שממנה שני הצדדים מרוצים במידה שווה.
זה רק עניין של סטייט אוף מיינד, אבל כל העיסוק בזה ירגיש לגמרי לגמרי אחר.
