תום, קטנתי, המכונה גם הבתשלאשתו (מי שלא מכיר את הסיפור, חבל), בילתה פעם אצל הוריי, וננזפה על כך שהיא שקועה במסך הטלפון שלה בזמן שהיא מדברת איתם.
״את לא באמת מדברת איתנו, אם את מסתכלת בטלפון,״ כך אמרו לה.
ואז הילדה הגאונה נתנה להם את ההסבר הכי טוב ששמעתי מימיי להפרעת קשב:
״לכם יש ערוץ קשב אחד, ואם הוא מלא, אין מקום לעוד, זה רק מפריע. לי יש שלושה ערוצי קשב, ואם שלושתם לא מלאים, אף אחד מהם לא עובד כמו שצריך.״
ופתאום התבררו לי המון דברים!
הבנתי למה אני לא מסוגלת לשבת בשיעור בלי לעשות עוד משהו. הבנתי למה אני צריכה לשמוע מוזיקה בזמן שאני לומדת. יש לי שני ערוצי קשב, ואני צריכה ששניהם יהיו מלאים!
קשב
אז לפני שאנחנו עוברים לדבר על אהבה, שלשם כך התכנסנו, בואו נבין שניה מה הוא קשב.
קשב (או תְּשׂוּמַת לֵב) מוגדר כיכולות קוגניטיביות המאפשרות לאדם להתמקד ולהתרכז במידע שרלוונטי לו בזמן נתון, לצורך עיבוד מנטלי ופיזי הדרוש לו להשגת מטרה ספציפית מועדפת.
זהו תהליך מורכב ודינמי של בחירת הדברים שאליהם חשוב לשים לב, שיש לעסוק בהם וכדאי לזכור אותם מרגע אחד למשנהו.
הקשב הוא התהליך אשר, ברגע נתון, מגביר מידע מסוים ומעכב מידע אחר. פעולת ההגברה מאפשרת לנו לבחור מידע להמשך עיבוד, והעיכוב מאפשר לדחות מידע אחר. מטרת הקשב היא לאפשר לנו להתמקד בדברים הקריטיים ולסנן החוצה את ההיבטים הרלוונטיים פחות.
אהבה
לאחרונה נשאלתי שאלה קשה:
נניח שאדם הוא מונואמורי, כלומר מסוגל לאהוב רק אדם אחד ולא יותר מזה במקביל.
ונניח שהוא מוצא אדם שאיתו יש לו איקס.
הרי איקס לא מת, הוא נצחי.
אז זהו? זה מה שיהיה לו לשארית ימי חייו?
ואם מערכת היחסים שם נגמרה?
הרי איקס בכל מקרה נשאר.
אז לא יהיה לו יותר? הוא יוכל למצוא רק מערכת יחסים שלא מבוססת איקס??
(אם אתם עדיין, משום מה, לא יודעים מה זה איקס, ולמה הוא לא מת – הנה הפוסט)
תודו, שזה נשמע רע מאוד לשיטה שלי…
אז הלכתי לחשוב על זה, ובזמן שדיברתי על זה בקורס מטפלים, הבנתי!!
כמו שיש קשב קוגניטיבי, יש גם קשב רגשי.
בום.
כולנו פוליאמוריים, בשביל אף אחד מאיתנו איקס לא מת, כמו שכולנו מסוגלים גם להסתכל במסך וגם לדבר עם סבא וסבתא – רק לא באותו זמן!
הקשב הוא זרקור
זרקור הקשב הוא שמאיר דברים מסויימים, אנשים מסויימים, ומשאיר אחרים עמומים, בשולי ההכרה, כמעט בלתי נראים.
מערכת התפיסה האנושית היא בעלת יכולת עיבוד מוגבלת, המצריכה ויסות קפדני של שטף המידע המגיע למודעות. כתוצאה מכך, הפניית הקשב היא היכולת להזיז את הקשב ובכך לבחור את הגירוי הרצוי.
גם המערכת הרגשית מתמודדת עם משאבי קשב מוגבלים. לכולנו 24 שעות ביממה, ודברים לעשות בהן. לא ייתכן להתרכז במאה אהבות במקביל, לחשוב על מאה אנשים, להתגעגע, ללמוד שיעורים ולהבין, אפילו אם אנחנו לא מנהלים איתם מערכות יחסים. לכן, גם המערכת הרגשית צריכה להתמקד ברגשות ובאנשים הרלוונטיים ביותר.
חלוקת קשב היא היכולת להתמודד עם יותר ממטלה אחת בו זמנית. אצל אנשים ״נורמלים״ בדרך כלל התפקוד במצבים אלו יהיה נמוך יותר בהשוואה למצבים שבהם הקשב ממוקד בדבר אחד בלבד.
לעומת זאת, אצל מופרעי קשב שכמוני, יש יותר מערוץ קשב אחד, ומילוי של כולם דרוש לתפקוד התקין שלהם.
גם באגף הרגש פועלים אותם כללים.
חלק מהאנשים הם ״מונואמוריים״, כלומר מסוגלים לאהוב רק אדם אחד בזמן נתון. מי שיש לו ערוץ קשב אחד מרגיש שהוא אוהב אדם אחד.
וגם למי שהוא פוליאמורי מן הסתם היו איקסים קודם, יהיו עוד אחר כך…
מה עלה בגורל הקודמים?
אם איקס נצחי, הם אמורים עדיין לאהוב אותם. אז הם אמורים להתייסר על זה כל אהוב או אהובה שלא איתם??
לא.
אבל זה לא בגלל שהאיקסים הקודמים מתו. הם פשוט לא בקשב.
אהבות קודמות, איקסים קודמים, נדחקים לשולי ההכרה.
איקס לא מת, הוא רק לא מקבל את זרקור הקשב.
מה זה אומר? שבהינתן הנסיבות הנכונות, זה גם יכול לחזור.
מכירים את האנשים האלה, שפגשו פתאום את האהוב או האהובה מהתיכון, ופתאום זה היה כאילו מעולם לא נפרדו? למה יש כל כך הרבה סיפורים כאלה?
שאלה מעניינת היא האם, כמו תום, יש אנשים שממש צריכים למלא את כל ערוצי הקשב הרגשי שלהם כדי להיות מסוגלים שכל אחד מהם יעבוד, או שזה תירוץ עלוב ללא לעבוד במערכת יחסים.
והשאלה שהכי מעניינת אותי, היא האם יש מתאם.
האם אנשים שהם מופרעי קשב (כמוני) הם גם פוליאמוריים, או שיש להם נטיה לזה?
ופה אתם יכולים לעזור.
הנה קישור לשאלון קצרצר, בלי שום פרטים מזהים. ארבע שאלות בלבד.
תענו, תשלחו לחברים, אלה שהם פולי ואלה שהם לא, אלה שמופרעי קשב ואלה שלא.
בואו נאסוף מדגם יפה ונראה מה יוצא.
