על סליחה, גאווה ותקווה

560107f399717.JPG

יום כיפור בפתח, היום הקדוש ביותר, בו נפתחים שערי שמיים ותקיעות השופר מרעידות את הרקיעים. היום בו אין אף יהודי שלא עוצר לרגע להרהר על השנה שחלפה ועל זו שתבוא עלינו, לטובה ולברכה.

אתמול ניסיתי לצאת מהמוסך ברוורס. האמינו לי, אני לא מאותן נשים שזה לוקח להן שעתיים, אבל זה לקח לי דקות ארוכות. גם כשהרכב כבר היה ברובו בתוך נתיב הנסיעה המשיכו רכבים אחרים לעקוף אותי לתוך נתיב הנסיעה הנגדי ובלבד שלא לעצור לשניה ולתת לי לצאת. אתם אולי רגילים להתנהגות כזו, אבל ברעננה, שבה עוצרים לכל הולך רגל במעבר חציה ונותנים לכל מי שרוצה להשתלב, גם אם הפקק ארוך, ברעננה זו התנהגות שלא חוויתי מעולם, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי שאם זה הגיע לכאן, כנראה שאין תקווה.

אז השנה, אני מבקשת מכם, במקום לחשוב על הרעב ולקטר על החום, במקום לספור את השעות ולהשתיק את הילדים, לשבת ולחשוב על פני המדינה הזאת, על מי שהיינו ומי שאנחנו רוצים להיות, על אהבה וגאווה ותקווה.

ואז, אני מבקשת מכם לבקש סליחה, ככה בלב, בינכם לבין עצמכם, מהקורבנות הקטנים, הנעלמים דווקא – מכל מי שחתכתם בכביש כי שוב העלו את מחיר הדלק, מכל אישה שחשבתם שהיא “מזמינה את זה” כי המכנסיים שלה היו קצרים מדי, על כל פעם שצעקתם “אפליה” כשלמעשה רציתם לצעוק “לא טוב לי בחיים”, מכל מי ששפטתם על פי צבע עורו, דתו או נטיותיו המיניות, מכל מי שהגבתם כלפיו בצורה פוגענית רק כי אינכם מסכימים עם דעתו, מכל מי שהאשמתם בהאשמות שונות רק כי חסרה לכם הענווה להודות בכך שנוצחתם.

אני מבקשת מכם לבקש סליחה מהחלומות הפרטיים שלכם ומהחלומות שלנו כאומה, כי השנה דרסנו אותם ברגל גסה.

ואז אני מבקשת מכם לנדור להיות טובים יותר בשנה החדשה. הדת היהודית היא דת מופלאה, חכמה ומלאת הומור, ולא סתם היא שמה את המצוות שבין אדם לחברו מעל המצוות שבין אדם למקום. בשנה הבאה, אני מתפללת שנהיה טובים יותר זה לזה, ושנחזיר את הגאווה, את האהבה ואת התקווה.

תראו את הוידאו הזה, ותגידו לי אם הגרון שלכם לא התמלא דמעות: התקווה.

ליום הכיפורים הכנו לכם גיליון שמלא בחטאים ובסליחות. הכותבים המופלאים שלנו כתבו על סליחות לעצמנו ולאחרים, כל אחד לפי מה שמתאים לו, מדור האוכל יהיה מלא במתכונים נפלאים (לאחרי! לאחרי!) ובמדור הרומנטי אירוטי יהיה גם סיפור אירוטי שלי, מיוחד ליום כיפור, מתוך הקובץ החדש שיראה אור בקרוב, לצד סיפורים של הכותבים האחרים שלנו.

צום קל ומועיל למי שצם, ולכולנו אני מאחלת שנסלח לעצמנו קודם, ואז ליתר העולם, ונבחר לעסוק באהבה.

גל

galbarkan

מלכה לב אדום, הבלוג של: גל ברקן

גל ברקן, בת 53 (גיל מנטלי 14), נשואה מאד ואם לשלוש בנות (וכלבה), וגרה ברעננה. חוקרת אהבה ומסדרת מילים. כותבת מגיל שלוש, עו"ד לשעבר, בלוגרית, אושיית פייסבוק, מחברת הספרים "הסוד המושלם" (ספר ילדים), "איפה את, דבש?" (ספר ילדים), "הסוד הקטן של יערה כוכבי" (רומן), "טוי-בוי" (רומן) ו"לב בסוף היום" (סיפורים קצרים). הוגת "אמור", יזמית ועורכת ראשית. מפתחת שיטת "אהבה היא (לא) משחק ילדים", מרצה ומטפלת. רוקדת פלמנקו, אוהבת אש, רעש ולישון בצהריים.

סיפורים נוספים של גל ברקן

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר