לויס ליין נקלעת לרעידת אדמה ומתה. סופרמן, שהיה עסוק בלהציל בניינים שלמים, מגיע שניות מאוחר מדי. הכאב שלו הוא זעקה שיכולה לקרוע את העולם. הוא מפר את הכלל החשוב ביותר ומתחיל לעוף מסביב לכדור הארץ, מהר יותר ויותר, עד שהוא מצליח להפוך את סיבוב הכדור, מחזיר את הזמן לאחור ומצליח להציל את לויס.
יצא לי לחשוב הרבה פעמים על האפקט הזה בסיפורים של מוות פתאומי. איך יש שניה כזו שהאדם עוד לא יודע שמישהו שהוא אוהב מת, ובשניה הזו העולם עדיין בסדר, ואז נודע לו, וכל מה שהוא רוצה זה לקרוע את העולם בצעקה אדירה: לאאאאאאאאאאאא!!!! להפוך את הסיבוב, להחזיר את הזמן, ושזה לא יהיה. רק שזה לא יהיה.
מתוך הזדהות עם מי שאיבדה ככה אהוב, כתבתי פעם שיר על זה ליום הזיכרון:
אבל לאף אחד מאיתנו אין כוחות של סופרמן, ואנחנו לא יכולים להחזיר את הזמן לאחור.
אז בואו נדבר שניה על אפקט סופרמן במקומות שבהם יש לנו מה לעשות
אני נתקלת לא מעט בסיפורים על החלטה שהתקבלה, שהתוצאות שלה בלתי הפיכות, אבל היא התקבלה ברגע של דרמה, בלי לחשוב.
בדרך כלל בסיפורי אהבה (שזה מה שמעניין אותי) מישהו, אחד הצדדים, מחולל איזו דרמה על מה שנראה לו נורא חשוב באותו רגע, ובסוף הדרמה יש את המשפט:
אני לא רוצה לראות אותך יותר!
שבוע אחר כך הכאב בלתי נסבל, הגעגועים שורפים, ופתאום הקטע העקרוני ההוא כבר לא נראה כל כך עקרוני… רק שהצד השני כבר נפגע כל כך, נבהל כל כך, שאין עם מי לדבר. נגמר.
ואז, כל מה שבא לצד הראשון זה להחזיר את הזמן לאחור, ושזה פשוט לא יהיה.
רק מה, שאף אחד מאיתנו לא סופרמן.
אז מה בכל זאת עושים?
בודקים מה אנחנו מרוויחים מזה.
כן.
מושיבים את עצמנו על ספת הטיפולים, ושואלים רק את שלוש השאלות החשובות:
- מה השיעור שלי?
- איך עוברים את המבחן (שאובייסלי כרגע נכשלתם בו)
- איך אני מרוויח/ה פה? מה הרווחתי? (שזה בדרך כלל – איך אני גדל/ה?)
קודם כל, בונים את הסצנה שוב במוח שלנו, אבל לא בשביל לבטל אותה, אלא בשביל ללמוד ממנה.
- מה עשה/תה הצד השני?
- למה זה הקפיץ אותי ככה?
- מה יכול להיות הסבר להתנהגות שלו/שלה, שהכי יראה אותו/אותה, שיהיה המיטבי לו/לה ביותר?
שנית, מבינים – אם חוללתם דרמה, ועוד אחת שגרמה כזה נזק, יש דבר אחד ברור – לא אתם נהגתם ברכב!
מי שהשליטה הייתה אצלה זו תולי, חביבתנו, התולעת של הפחד.
והתחביב שלה זה לנהוג לתהום.
מה רוצה התולעת? הנה הפוסט על זה.
לפעמים אתם אפילו תבינו באמצע הדרמה שאתם בדרך לתהום, ותסתכלו באימה מהמושב האחורי, בלי שום יכולת לשנות נתיב. זה בסדר – לא אתם נוהגים.
אז רווח אחד נקי שלכם הוא לזהות את זה, לדעת שאתם בסכנה שהתולעת תיקח שליטה.
מה עושים נגד זה?
מזהים מה העיר אותה, ועובדים על זה.
לומדים לעצור. פשוט לוקחים את המפתחות של הרכב ומשביתים אותו עד שאתם מעבדים את כל העניין ומוצאים תשובה פחות היסטרית מהדרמה שתכננתם.
איך עוצרים? הנה הפוסט.
כל מה שתפיקו מהסיטואציה המעאפנה שנוצרה, זה רווח שלכם.
לפעמים זה רווח למערכת היחסים הבאה שלכם.
אבל לפעמים… השינוי שתחוללו בתוך עצמכם יביא לשינוי של הרוחות בחוץ, והצד השני יחזור לעוד סיבוב.
אז עוד לא נולד המנייק, או הסופרמן, שיכול להחזיר לאחור את הזמן, אבל אפשר לעשות קסם אחר, הקסם שבגדילה, בהבנה, בהתפתחות, ואז, לפעמים, הזמן יחזור לאחור מעצמו בשבילנו.
