תפסתי את עצמי עושה את התנועה הבלתי אטרקטיבית הזאת, של גירוד השפתיים עם השיניים. התחושה של העור העומד להתבקע שיגעה אותי, ומשום מה, לא היה איתי שפתון.

״אוף!״ אמרתי, ונגעתי בשפה העליונה בקצה האצבע, במה שקיוויתי שהיה תנועה יותר סקסית. ״יש לי יובש נורא בשפתיים. מזג האוויר הזה הורג אותי.״

״תמיד יש לך יובש בשפתיים,״ אמרת, והסתכלת עליי במבט שהרג כל תקווה שהייתה לי לנשיקה.

״טוב, יש לי עור עדין, אתה יודע… גם הפטמות שלי מתייבשות אם לא מטפלים בהן כמו שצריך,״ אמרתי וקרצתי, מקווה להציל עוד איזה סיכוי קטנטן שיקרה משהו, או לפחות שתסתכל לי על החזה, ולא על האדמומיות שהתפשטה מסביב לשפתיים כמו השפם שמעולם לא היה לי.

״כן,״ אמרת ביובש, ועברת לספר לי על הבחורה החדשה במשרד, ואיך מנהלת המשרד המצחיקה שלכם אמרה עליה שהיא ״עסיסית״, כאילו הייתה איזה פרי של קיץ.

אם היא נקטרינה, חשבתי לעצמי, חלקה ומבריקה ומתפקעת מעסיס, אני פרי של אביב, מקסימום. נגיד, משמש… קטנה, כתומה, משיית אך יבשושית מבחוץ, אבל מבפנים – שבעה סוגים של גן עדן מתוק.

רק שאתה הסתכלת על הקליפה, וחלמת על נקטרינות.

בלילה, כשכבר ישנת, נצמדתי אליך, ומתוך שינה, בעיניים עצומות, לא ראית את היובש בשפתיים, רק טעמת את המתוק ורצית אותי, אבל היובש כבר התפשט בי פנימה, מהשפתיים אל תוך הגוף, ומשם לנשמה.

כשקמת בבוקר, כבר לא הייתי.

…

הוא מסתכל עליי כאילו הייתי שבעה סוגים של גן עדן מתוק, ורוצה לטעום את השפתיים שלי כל הזמן. אני מרגישה איתו כמו קרנבל של כל העונות וכל הפירות כולם – קיץ וסתיו וחורף ואביב. המבט שלו מרווה צימאון, שלא ידעתי שהיה לי.

ואתה יודע מה? היובש בשפתיים עבר לי.

…

מתוך הספר ״לב בסוף היום״. לרכישה, דיגיטלי או מודפס, הקליקו כאן