כוסית על – בכל משקל

מנפלאות האינבוקס:

הוא: אני רוצה להתייעץ איתך.

אני: אוקיי. באיזה נושא?

הוא: קשר עם אישה מלאה.

אני (הטורים עולים כבר): אוקיי…

הוא: כשאת הולכת לים, את לא מסתכלת על בחורות רזות ואומרת למה אצלן זה ככה ואצלי לא?

אני: אני כוסית על, אחי. לא רלוונטי.

הוא: מה לא רלוונטי?אני:

כל השיחה הזאת לא רלוונטית.

(בלוק)

*כוסית

״כוסית״ זה לא גיל, לא משקל, לא אחוזי שומן בגוף, לא קוביות בבטן, ואפילו לא אם הציצי שלך עומד.

״כוסית״ זה משהו שאת לוקחת איתך לעולם, הדרך שבה את נושאת את עצמך, כמה את אוהבת את עצמך ומאמינה שאת ראויה לאהבה. כמה את מלאה נצנצים מבפנים, משועשעת ומאוהבת בחיים עצמם.

והעולם שומע, וקונה את זה ממך, וכולם רוצים פיסה מהכיף הזה.

כמו ששרה כבר הקדושה מייגן טריינור:

היה היה…

כשהייתי קטנה (טוב… יותר קטנה) הייתי רזה ממש. ממש.

כמה רזה?

בכיתה ד׳ קראו להורים שלי לטיפת חלב, כי עוד לא יצאתי מהעקומות של אחרי הלידה!

מסכנים… חשדו בהם שהם מתעללים בי, כי היתה לי בטן נפוחה, ואפשר היה לראות כל עצם בגוף שלי.

ואני דווקא אכלתי.

לא תגידו ילדה אכלנית, אבל בטח לא אחת שמרעיבה את עצמה.

בכיתה י״ב הגבוה יכול היה להגיף את המותניים שלי בשתי כפות ידיו!

לא סגורה שהיום הוא יכול בשתי זרועות…

לפני הגיוס הוא האכיל אותי כל הזמן, כי היה חשש אמיתי שלא יגייסו אותי. לא שקלתי 40 קילו אפילו.

בסוף לא עשו בעיות.

לא השמנתי בצבא.

לא השמנתי בהריונות.

השמנתי לאט לאט כל הזמן, על פני עשרות שנים.

היו שנים שהייתי רזה מאד. אלו היו שנים אומללות ביותר. רק עצב עמוק יכול לסתום לי את הפה. תרתי משמע.

כי בואו – לאכול זה כיף!! זה עונג!! זאת אהבה!!

וגם לאכילה רגשית יש מקום, כל עוד לא נסחפים לבור של רחמים עצמיים, שזה לא טוב בשום מקרה, בלי קשר.

אז אני אהבתי את עצמי עם מותני צרעה דקיקים, ואני אוהבת את עצמי עסיסית.

איך רזית!

הבנתי לפני כמה זמן איך אנחנו תוקעים לעצמנו גולים עצמיים שאנחנו בכלל לא מודעים אליהם, בעניין דימוי הגוף. השפעת המדיה ברורה לכולנו, ואני חייבת להגיד שיש הרבה שיפור בדבר הזה. אבל אנחנו עדיין נופלים בקטנות ממש.

הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה:

“רזית” זו לא מחמאה!!!

שינוי מתחיל בשינוי שפה.

אולי לא רציתי לרזות?
אולי זה משהו לא טוב דווקא?
אולי רציתי, רזיתי וזה לא יפה לי?

אתם חושבים שאני נראית טוב?
בלי שום קשר למשקל שלי בשום כיוון…
תגידו – “את נראית טוב/נפלא/כוסית על” לבחירתכם.

אבל כש”רזית” זו מחמאה, זה לא ברור למה אנחנו מגדלים ילדות עם אידיאל רזון? זה לא ברור למה נשים כל הזמן באובססיה על מה שנכנס להן לפה, גם אם בקטנה?

אישית, אני לא מעוניינת לרזות. במשוואה ציצי+פנים לעומת בטן, אתם יודעים למה אני מצביעה.

אני חושבת גם שלאישה אחרי גיל מסויים לא יפה לרזות. אני מעדיפה להיראות כמו צעירה שמנמנה מאשר כמו קשישה חטובה, אבל זאת אני. זכותה של כל אחת לבחור אחרת, ובואו, יש קשישות כל כך יפות שהנשימה נעצרת.

גם אם נדמה למישהו שרזיתי, והוא מחמיא על זה, אני מתקנת.
אני מתקנת גם כל מי שמעז להגיד את זה לילדות שלי או עליהן.

אז בנות, ובנים גם, תפנימו את זה, ותתחילו להסתובב בעולם ככה, זקופים, מחוייכים ובאמונה שלמה שאתם ראויים לאהבה. לא הגודל הפיזי שלכם קובע, אלא הגודל האנרגטי שאתם תופסים בחלל. את זה רואים בהליכה, בחיוך, באופן נשיאת הראש. וזה הדבר המושך ביותר בגבר או אישה.

זה עושה נפלאות.

ותעשו לי טובה – בואו נחליט שמהיום “רזית” זו לא מחמאה.

טוב?

ולכל מי שאי פעם אמרו לה שהיא סובלת מעודף משקל, אני מדפיסה חולצות.

בתמונה – אחת שכוסית ככה, בלי פוטושופ, עיבוד, פילטר… בדיוק כמו שצולם.

צלמת גאונה   Dana Ofir

*מתנצלת בפני מי שהמילה ״כוסית״ מפריעה לו. תבחרו לכם מילה אחרת. אני מתה עליה.