לפני ככה וככה נפגשתי בגינת הכלבים עם צביקה, ודיברנו על עישון. אני אמרתי שאם הייתי מעשנת, או בכלל מכורה למשהו, זה היה מעליב אותי כל כך, שמיד הייתי מפסיקה.
“למה מעליב?” שאל אותי צביקה, ואני אמרתי שהמחשבה שיש משהו בחיים שלי ששולט בי, ולא אני בו, מעליבה בעיניי. צביקה אמר שמאז זה לא יצא לו מהראש.
הוא לא מעשן כבר שנה בערך.
עישון, אלכוהול או סמים הם מקרה קל. לא חלילה שזה קל להיות מכור לדברים הללו, אלא שקל לזהות שמדובר בהתמכרות. אנחנו שומעים על כך מדי יום בחדשות ובהסברה, ואלפי מחקרים כבר נעשו ועוד יעשו על ההתמכרויות הללו, אבל מה עם ההתמכרויות שלא מדברים עליהן? אלו שלא יהרגו אותך ולא יביאו אותך לפשיטת רגל כלכלית?
למה אתם מכורים?
מהי התמכרות? מדובר בצורך עז ובלתי נשלט למשהו, שבתחושה שלנו יש בו הכח להפוך אותנו למאושרים, לפחות זמנית.
ירימו ידיים כל אלה שמכורים לשוקולד, לפחמימות, לתשומת לב, ללייקים…
למה אנחנו זקוקים להתמכרות?
מה יש בנו שסבור שהכח להגיע לאושר מצוי בחוץ, ולא בפנים?
חלב
כילדה, הייתי מכורה לחלב.
לא סתם אהבתי, התמכרות ממש.
ידוע, שחלב הוא אוכל משמח, מאחר שהוא הופך מיד לסוכר ומספק פרץ אנרגיה מהיר וזמין. יש מי שיגידו שהוא גם מחבר אותנו לינקותנו.
אם מעניין אתכם מה גרם לי להיות מכורה לחלב, זה הפוסט על זה => הקליקו כאן
יש אנשים רבים שאוהבים חלב. מה הפך את האהבה שלי להתמכרות?
כשהייתי נערה, יצאתי לקורס הדרכה של הנוער העובד והלומד. במשך שבוע לא היה חלב ניגר. היו מעדני חלב, גבינות, אבל לא חלב. חבריי לשולחן, מן הסתם, לא אהבו את האשל שהוגש, אבל בשבילי הוא היה הדבר הקרוב ביותר לחלב, וניסיתי ללא הצלחה למלא את הצורך שלי בחלב על ידי אכילת כמויות אדירות של אשל. כשהגיעו הוריי לבקר בסוף השבוע, פרצתי בבכי, והדבר הראשון ששאלתי היה: “אבא, הבאת חלב?!?” אבי (יודע צדיק נפש בהמתו) פתח את תא המטען והוציא משם שני תרמוסים של חלב קר. אחד שתיתי במקום בלי לעצור לקחת אוויר.
זה הדבר שמבדיל בין אהבה להתמכרות – הצורך הבלתי נשלט. זה מה שמפריד בין אלה שאוהבים לאכול לבין אלה שמכורים לאוכל. אני אוהבת מאד לאכול, אבל גם כשמאד מתחשק לי לאכול משהו, ולא מסתדר, אז לא. יש אנשים שהצורך לאוכל יוציא אותם מדעתם אם לא ייענו לו.
אני מכירה אנשים רבים שמכורים לעבודה שלהם, או לעבודה בכלל. הם מאושרים רק כשהם בעבודה, והמחשבה על כך שיום אחד יפסיקו לעבוד מקפיאה את דמם. העבודה היא זו שמגדירה אותם, והם נובלים כשהם מפסיקים לעבוד. האם אתם מכורים לעבודה?
יש אנשים שמכורים לטלוויזיה, לחדשות, למחשב, לטלפון.
יש אנשים שמכורים לתשומת לב, ואני חושדת בעצמי שאני מכורה לאהבה.
בין התמכרות לאהבה
ההתמכרות המבלבלת ביותר, לדעתי, היא ההתמכרות לאדם אחר. היא גם המסוכנת ביותר, שכן יש נטיה לבלבל אותה עם הרגש הנעלה ביותר – אהבה.
פעם, לפני שנים רבות מאד, הייתי מכורה לאיש אחד. נער, בעצם. מי שהכיר אותי אז יזכור בטח את “אלון מהחלון”.
הוא מעולם לא היה ממש שלי, וגם כך הוא הצליח להשתלט לי על התודעה, על החיים ועל המחשבה החופשית. בוודאי שלא היתה לו שום כוונה רעה. אני נתתי לו את הכח הזה. אולי הוא אפילו לא ידע. הייתי בטוחה שאני מאוהבת בו לגמרי. חודשים חלפו. היו מעט רגעים מזהירים והרבה מאד רגעים שחורים ואפורים, בהם לא רציתי לעשות כלום, אפילו לא לנשום, רק לחכות שהזמן יעבור ואוכל להיות איתו שוב.
אבל אני אדם הגיוני מאד, והגיע הרגע שבו אמרתי לעצמי – רגע, זאת לא אהבה! הייתי כבר מאוהבת. כשאתה מאוהב, הרגש הולך איתך כל הזמן, מרים אותך וצובע את החיים בצבעים עזים. האהבה הופכת את האוכל לטעים יותר, את השמש לחמימה יותר, כל ערב עם החברות הופך לחוויה, כל ספר ליצירת מופת. זה מה שעושה אהבה. לדבר הזה שאני מרגישה יש שם אחר. אני בהיי כשאני איתו, אבל כשאני לא איתו אני בדאון, ואחר כך בקריז, עד למנה הבאה. יש לזה שם. קוראים לזה התמכרות, ולהתמכרות יש רק פתרון אחד – התנקות מהסם באופן מיידי ולתמיד.
יופי, יש פתרון, הוא רק בלתי אפשרי. מאלכוהול, סמים וסיגריות אפשר להימנע. הם לא מתקשרים אליך ואתה לא פוגש אותם ברחוב. במקרה של התמכרות לאדם צריך לבצע גמילה פנימית. זה לא קל, ואצל כל אחד התהליך הוא אחר, אבל בסופו יכול אפילו להיות קשר עם אותו אדם, ואפילו קשר קרוב, רק בלי מימד התלות.
אני בטוחה שאתם רוצים לדעת אם הצליח לי, אז כן. זה לקח זמן, והרבה מאמץ, אבל זה הצליח. לא צריך להיות אף אחד בעולם שיהיה לו כח כזה עליי, שרק במחיצתו אהיה מאושרת. אף אחד לא אחראי על האושר שלי חוץ ממני!
כהורה, בדקתי את עצמי פעמים רבות כדי לראות שאני לא מכורה לבנות שלי. במקרה שלי הגבול הוא מאד דק, כי מעולם לא רציתי מנוחה מנוכחותן, הן תמיד גרמו לי אושר, וסבלתי פיזית אם נאלצתי להתנתק מהן, אבל דק ככל שיהיה, הגבול הזה קיים, כי האהבה לילדות שלי הולכת איתי כל הזמן והופכת את העולם כולו למושלם בשבילי, לא רק כשאני איתן, והיום, כשהן גדלו קצת, גם אין לי שום בעיה להתנתק. בכל זאת, עשיתי את הבדיקה, כי ההתמכרות מורידה את ערך האהבה, ואין לה מקום באהבת אמת.
סכין הפחד
לפעמים יש גם אהבה אמיתית, וגם רכיב התמכרות. אם אתם מכירים אותי קצת, אתם יודעים שאני ״הכוהנת הגדולה של הגם וגם״. חייבת להיות תשובה שלא תגרום לנו לשפוך את התינוק עם מי האמבט, כלומר שתאפשר לנו לשמור את האהבה, ולהעיף את רכיב ההתמכרות.
אז הלכתי לבדוק איך יודעים איפה להעביר את הסכין, ואיך נראית הסכין הזאת.
בדקתי מה המשותף לכל המכורים.
אתם כבר יודעים שיש רק שני רגשות יסוד, אהבה ופחד. התמכרות נצמדת לאהבה, אבל היא ממחלקת הפחד. המשותף לכל המכורים הוא שהם פוחדים. כי אחד והפחד שלו. יש כאלה שפוחדים להתמודד עם המציאות. יש כאלה שפוחדים להתבונן במראה. יש כאלה שפוחדים שלא יחבבו אותם, ויש כאלה שיש להם שדים פנימיים גרועים יותר, אבל כולם פוחדים.
צריך הרבה אומץ כדי להסתכל במראה ולהודות בפחד, אבל ברגע שמניחים שהוא קיים, ומוצאים אותו, זו הסכין. כשמזהים את הפחד, ומדברים אליו ישירות, ההתמכרות נעלמת. לא ניסיתי את זה על מכורים לסמים, ולא הייתי מתיימרת לומר שמצאתי תרופה להתמכרויות, אבל על רכיבי התמכרות באהבה זה עובד יופי.
אני, אגב, שותה חלב בהנאה כיום, אבל אם אין, אז אין.
אז למה, או למי, אתם מכורים?
קרדיט תמונה: Photo by Jose Fontano on Unsplash
