העצב חבוי עמוק בפנים
רק מי שמבין רואה אותו
בזוויות העיניים.
הלכתי לנהר, בחרתי לי אבן
כתבתי “עצב תהומי” וזרקתי
האבן נשטפה עם הגלים ואני
נשטפתי בכי חסר מעצורים
על הגדה היא עמדה
חיבקה אותי חזק
בכתה ואמרה
“אני לא רוצה לזרוק אותו
הוא מקור הכוח שלי
הוא מקור העוצמה
הכאב הזה
הוא מה שאני עכשיו”
ואני רק שתקתי את הכאב שלה.
וחשבתי לעצמי שכאב כזה
צריך לשחרר לחופשי, צריך להשתחרר
ממנו לחופשי…
