בשקט, בלי להפריע לשיעור האקונומטריקה הארור, יצאתי מהכיתה לשירותים. טוב, לא לשירותים. סתם ישבתי קצת בחוץ. הייתי חייבת להתאוורר. השיעור היה משעמם. כל התואר הדפוק הזה בכלכלה היה משעמם. סתם נרשמתי אליו כי להרצאות במשפטים ממילא לא הלכתי, וזה היה בחינם. כמו כן, החבר שלי היה איתי, וזה היה לא רע בהתחלה, אבל האקונומטריקה הזאת שברה אותי. הייתי מעדיפה לבלוע אקונומיקה.
אחרי שישבתי בחוץ דקה, יצאה גם יעלי. חוץ מזה שקראו לה יעלי לא ידעתי עליה שום דבר. רק שהיא היתה נורא נורא יפה. יעלי ניגשה לדבר איתי:
“שמעתי שאת מסיימת תיכף תואר במשפטים.”
“נכון.”
“אז מה את עושה פה? בשביל מה את צריכה את זה?”
חשבתי לרגע להסביר לה על היתרון שיש לעו”ד שיש לו גם תואר בכלכלה, אבל החלטתי ללכת על כנות בוטה:
“תקשיבי,” אמרתי לה, “ידוע שפה זה הפקולטה לחופולוגיה. בנות באות לפה למצוא חתן, ולא אכפת לי, באמת, רק שלא ימצאו את החתן שלי, אז אני פה איתו, ומי שאני אראה אותה מסתכלת עליו לעוקם, אני מוציאה לה את העיניים עם כפית חלודה. יש?”
יעלי, שהיתה בחורה עדינה מאד, החווירה קצת ונמלטה מהמקום. זהו, חשבתי לעצמי. עכשיו אותה חיסלתי, והיא גם תדאג להפיץ את זה לכל היתר. הא!
ניתן לומר שמאז התמתנתי טיפה, או כמה טיפות, ואני באמת באמת עובדת על העניין הזה של הרכושנות, לומדת על אהבה וחופש, מתרגלת שחרור, מזכירה לעצמי שאני בטוחה במקום שבו אני נמצאת ונושמת עמוק.
ועדיין…
אני לא אוהבת שמשחקים לי בצעצועים!
הנה. אמרתי את זה.
——————————————————————————-
השארתי שורה לכל האנשים בחיים שלי להתקומם, לטעון בלהט שהם אנשים, עם רגשות וזה, לא צעצועים, ואיך אני מעזה בכלל לחשוב ככה, ולהניח הנחות ולתבוע טריטוריה בלה בלה בלה בלה בלה.
אפשר לחזור אליי?
אני לא אוהבת שמשחקים לי בצעצועים. עוד פחות אני אוהבת שמשחקים לי בצעצועים החדשים, הנוצצים, המבריקים, אלה שעוד לא נמאס לי מהם, אבל גם באלה שנמאס לי מהם אני לא אוהבת שנוגעים, ואפילו באלה שמההתחלה לא רציתי לשחק בהם. כל צעצוע והעניין שלו.
רוצים את הדוגמה הכי בנאלית?
לא נתתי לאף אחד לגעת לי בילדות. לא שלא סמכתי על אנשים אחרים.
מקמצנות.
זה שלי וזה חדש.
רוצים תינוק? תעשו בעצמכם.
לא בקבוק, לא להחליף חיתול, לא בידיים ולא כלום. שלי!
לאקסים שלי יש מזל שאפשרתי להם להתחתן בלי לעשות יותר מדי מהומה. יש מזל שיש לי רק אחד וחצי כאלה. בסוף, אם זו מישהי רצינית, אני סובלנית ואפילו נחמדה אליה מאד (שלא תחליט פתאום שהיא לא רוצה שאשחק לה בצעצוע), אבל אם הוא מחליף, יהיו צרות. אם הוא בוגד באשתו, אני אתעצבן. לא בגלל שאני שופטת אותו, אלא כי יש גבול למה שאני מוכנה לסבול ולאנשים שאני מוכנה לחלוק איתם.
פעם הייתי הרבה יותר קשה. גם אם, נניח, מישהו היה צעצוע חדש בעניין של חברות, ואם הוא יצא עם מישהי לדייט, מתוך כוונה של משהו אחר מחברות, נאמר, סקס, אז זה היה סבבה לגמרי, אבל אם הוא ישב עם ידידה אחרת לבירה, או חלילה עשה איתה פעילות אחרת שחשקתי בה, אווווווו, אש בוערת! כנ”ל לגבי נשים, אגב. הרכושנות שלי לא מוגבלת למין הגברי כלל ועיקר.
אני גם לא אוהבת שהצעצועים שלי משחקים זה עם זה, בלעדיי. מאד לא אוהבת! איך אמר עליי מישהו? כמו ילדה בת שתים עשרה שלחברה שלה קנו בראץ חדשה ולה לא. התקף הזעם שיבוא בעקבות עבירה כזו על הקוד האתי שלי הוא לא פחות מזה של מתבגרת שלא שידרגו לה את האייפון.
כן, אני יודעת, זה לא הגיוני, ואני יודעת שאי אפשר להושיב אנשים על המדף עד שיהיה לי זמן או חשק להשתעשע איתם. זה לא הפריע לי לרצות, ולהיות מספיק כנה עם עצמי ולהודות ברצון הזה שכווווווווווולם יהיו שלי ורק שלי.
היום אני כבר רכה הרבה יותר, או שאני פשוט כל כך בטוחה בעובדה שאני אהובה שזה כבר לא משנה, או שהתעייפתי מזה ומצאתי אובססיה חדשה להשתעשע איתה, אבל זה עדיין שם. לכן, כדאי מאד שמי שנמצא בחיים שלי יהיה מודע לתחושה הזו שלי, ויקח אותה בחשבון.
אחרי הכל, לא הייתם רוצים למצוא את עצמכם בפגישה מצערת עם לום, או כפית חלודה, לא ככה?
…
כדי לפצות אתכם, הנה משהו שאני מאד לא רכושנית לגביו (תתפלאו, יש כאלה שכן) – מתכון לסלט הקוסקוס האדום שאני מביאה איתי תמיד לאירועים וקוצרת מחמאות אינסוף.
שלא תגידו שלא אמרתי: המתכון הזה לא שלי. רק אלוהים יודע מאיפה שלפה אותו אמא שלי, אבל הוא הפך כבר לסימן ההיכר שלנו. לא דורש מאמץ מיוחד, יפה לעין וטעים לחיך, בדיוק כמו שאני אוהבת את הצעצועים שלי.
סלט קוסקוס אדום
מצרכים:
קוסקוס מהיר הכנה (החביב עליי הוא קוסקוס בשקית של קוסקוס מזון, אבל כל אחד יצלח למטרה)
2.5 כוסות מיץ עגבניות מורתח (בבקבוק. אלה בקרטונים לא טוב)
200 גר’ פטה חתוכה לקוביות קטנטנות (כל אחד פטה לפי טעמו האישי)
חצי צנצנת “עיטורי עגבניות מיובשות” של אוליביה.
בזיליקום קצוץ לפי הטעם.
עגבניה גדולה חתוכה לקוביות קטנטנות.
אופן ההכנה:
להכין את הקוסקוס לפי ההוראות על האריזה, רק במקום עם מים, עם מיץ עגבניות רותח (אין צורך בשום תיבול!), להוסיף את כל היתר.
(הכי קטע שחיפשתי באינטרנט תמונה לפוסט הזה ומצאתי את שלי)
בתיאבון!
(ואל תשכחו להגיד שגל ברקן אמרה לכם וזה)
שתהיה לכם שבת מעיפה! שכל הצעצועים שלכם יהיו איתכם ותבנו טירת לגו גדולה!
תאהבו הרבה.
