כל אחד מאיתנו הוא גיבור על במשהו. עבור מישהו. בכל אחד מאיתנו נמצאים כוחות על מיוחדים רק לנו, טביעת אצבע מיוחדת משלנו. רציתי לספר על שתי גיבורות על מיוחדות במינן, האחת מושיעה והשנייה מתחזקת (מלשון תחזוקה). הן חיות יחד בבית מיוחד, הרחק בהרים ואת כח העל המיוחד שלהן, הן מציעות לכל מי שזקוק לישועה מהולה בתחזוקה שוטפת…הסיפור מוקדש לקורא הנאמן י”ח שהסיפור שלו היווה לי השראה ושנפטר ב 1.1.2022 לאחר מאבק במחלה קשה. יהי זיכרו ברוך.
********************************************************
הוא רץ בפארק, קר בחוץ, הדופק שלו מכה ברקות, הראש מלא במחשבות, הוא מתעקש לעשות סיבוב נוסף, כשפתאום ניגש אליו מכר, שרץ גם הוא בפארק ואמר לו: “תקשיב לי, אני נותן לך כתובת, גש אליהן. הן תעזורנה לך” . הוא נעמד. מסדיר את הנשימה, פתק כתום בידו. לא מבין בדיוק מה קרה פה כרגע. נעמד מתחת לפנס, מנסה לקרא מה שכתוב בפתק הכתום : “סע להרים, בעמק הקטן יש כפר. סע בכביש הראשי, אחרי כמה רגעים יש פנייה שמאלה. תפנה. תחנה את האוטו. לך עוד 50 צעדים (בדיוק!) מצד ימין תראה בית קטן, גינה פורחת ובריכת דגים. תכנס בשער הירוק(אל תיבהל הוא חורק), כלב מעורב יריח אותך. שם יעזרו לך”
הוא מכניס את הפתק הכתום לכיס החולצה, ממשיך לרוץ כאילו כלום. עולה הביתה. היא כבר ישנה. מפחד לגעת בה. מפחד שתדחה אותו שוב. מארגן את הבגדים למחר, בשעון כבר מאוחר. מחליט לא להפריע לה. מתקלח והולך לישון בסלון.
השעון מעיר אותו מוקדם מידי. הבית שקט וחשוך. מתארגן ויוצא לעוד יום עבודה עמוס וחשוב. עולה על המכונית שנוסעת במסלול הקבוע. בהבזק של רגע, מחליט לנסוע להרים. לכפר בעמק, לבית עם השער הירוק החורק.
השמש מתחילה לעלות לאיטה. אור רך על הדרך. הוא מתכנן את היום במחשבות “אני אסע, אבדוק במה מדובר וישר “אטוס” חזרה למשרד. כן, זה מה שאעשה”
יורד מהכביש המהיר אל דרך צדדית ומתפתלת. הכל ירוק, יפה, חי, נושם. מרחוק הוא רואה פרות רועות. בית קפה קטן. עוצר לרגע מזמין קפה הפוך חזק וחם. האיש של הקפה מקבל אותו בחיוך גדול: “באת למושיעה ולמתחזקת? “
הוא מסתכל עליו במבט שואל “על מה אתה מדבר? באתי לכפר, לבית עם השער הירוק החורק” .
“ידעתי” אומר מוכר הקפה, “אתה בכיוון הנכון אחי”.
הוא אוסף את הקפה החם, אומר תודה חפוזה, וממשיך בנסיעה לפי ההוראות. הנה הכפר, הנה הפנייה שמאלה, עוצר את המכונית. סופר 50 צעדים בדיוק. נכנס בשער הירוק החורק, הכלב המעורב מרחרח את נעליו, הגינה פורחת ובמרכזה בריכת הדגים והבית הקטן.
את פניו מקביל שלט עץ כחול :
כאן גרות בכייף גדול, המושיעה והמתחזקת – ברוכים הבאים
דופק בדלת. דופק שוב. אין תשובה. הולך מסביב לבדוק. הכל סגור ושקט. פתאום כמו משום מקום, מגיע איש אחד. פנים אדומות, כובע גדול מזמרה ביד. “הן לא גרות כאן יותר! הלכו להן, כבר כמה שבועות לא חזרו. אבל השאירו הוראות מדוייקות הנה תיכנס”
הדלת נפתחת לרווחה. בפנים נעים וחמים. “הנה ההוראות” אומר האיש האדום עם המזמרה.
על השולחן עמדו שתי תיבות לבנות, על האחת היה רשום “אישה אהובה” ועל השנייה “איש אהוב“, ביניהן דף עם הוראות: הוציאו מהתיבה המתאימה לכם את המגילה, ופעלו ע”פ הכתוב – בהצלחה!! (בבקשה להחזיר לאחר הקריאה)
הוא מוציא מתיבת “איש אהוב” מגילה מגולגלת, קשורה בסרט כחול מנוקד. מתיר בעדינות את הקשר ונזכר איך התיר בעדינות את סרטי שימלתה של אישתו בליל חתונתם…הוא נרעד, “אוף זה היה כל כך מזמן, אני כל כך מתגעגע להתחלה, להתרגשות, לציפייה…”
פותח את המגילה המגולגלת ומתחיל לקרא:
איש יקר ואהוב, אנחנו מודות לך שהגעת עד הלום. עשית צעד גדול למען עצמך!
אנחנו כבר לא גרות כאן יותר, החלטנו להשתחרר מהתפקידים שלנו; אני כבר לא מושיעה אחרים יותר ואני כבר לא מתחזקת עוד.
מעכשיו, כל אחד מושיע את עצמו וכל אחד מתחזק את האושר שלו. ובכלזאת, כיוון שהגעת עד לכאן, אנחנו לא יכולות לשלוח אותך חזרה בלי כלום. אז ככה:
- על הכיריים יש סיר עם סיידר חם ומתוק, כוס יש בארון, תמזוג לעצמך.
- חשוב לשטוף את הכוס ולדאוג למלא חזרה את הסיר.
- קבל מאיתנו צידה לדרך בכמה צעדים…
הוא קם, לוקח כוס מהארון, מוזג סיידר חם מהסיר, מרגיש שהוא בסרט מוזר, לא מובן. חוזר לקרא במגילה שהשאירו המושיעה והמתחזקת:
אנחנו מרגישות שלא הגעת לכאן סתם. אתה על הקצה שלך, אתה נואש. חשבת על הכל, תכננת אסטרטגיות, היית נחמד, סבלני ועכשיו אתה פשוט מיואש.
חמוד שלנו, אתה לא צריך “מושיעה” או “מתחזקת” יש לך את זה ובגדול!
צעד ראשון – כל התשובות נמצאות אצלך – תאמין בזה!
צעד שני – אתה אחראי לאושר שלך! קח עליו אחריות!
צעד שלישי – תפסיק לרחם על עצמך! לא יגיע מלאך להושיע אותך! (מצטערות…)
צעד רביעי – יש בך את הכוח, החוכמה, ההבנה, הניסיון, החוסן לעזור לעצמך – עשית את זה פעם, זוכר? אם לא, קח דף (במגירה של השולחן) ותנסה להיזכר…
צעד חמישי – יש סביבך אנשים שאוהבים אותך (באחריות!) העזר בהם, תעזור להם! פזר אהבה וקבל אהבה.
צעד שישי – הסתכל במראה. (תרים את הראש מולך יש מראה)
הוא מרים את הראש, רואה את עצמו. המבט הריק, הצחוק הכבוי “אין מה לראות” הוא אומר לעצמו.
עכשיו תחזור אחרי ותזכור- אני לא המתחזקת שלך יותר, יש רק אותך!
הוא קורא בקול פעמיים כל משפט:
“אני יפה” אני יפה
“אני מתנה לעולם” אני מתנה לעולם
“אני אוהב את מה שאני” אני אוהב את מה שאני
“אני מחבק את כל מה שיש בי” אני מחבק את כל מה שיש בי
“אני אחראי לאושר שלי” אני אחראי לאושר שלי
יופי! היית נפלא! עכשיו תזדקף, נשום שלוש נשימות עמוקות, לבש חיוך על הפנים (טוב, לא חובה ..ובכל זאת, אולי חיוך קטן?) מעולה!
בקערה על השולחן תמצא ג’ינג’ר חתוך לקוביות, אנחנו יודעות שהוא חריף…יש לידו אגוז, תאכל אותם יחד. (למה? ככה!)
ליד הדלת ביציאה, שוקולד מריר עם תפוז ושקדים, קח לדרך.
חיבוק גדול מאיתנו, אוהבות אותך, ומאמינות בך!
אהה עוד דבר קטן – כשאתה יוצא, תן ליטוף לכלב שלנו, גם הוא זקוק לאהבה.
אנחנו ממשיכות לדרכנו, מושיעות ומתחזקות את חיינו אי-שם בהרים מושלגים, בנופים כחולים ופורחים, מקבלות ומפזרות אהבה .”
הוא נשאר לשבת רגע ועוד רגע, מנסה להבין את מה שניסו להגיד לו המושיעה והמתחזקת. הוא נוגס בג’ינג’ר החריף יחד עם האגוז הממתן. מגלגל בעדינות את המגילה, קושר בסרט הכחול עם הנקודות ומחזיר לתיבה. הוא סוגר את המכסה ואומר בשקט “תודה”.
הוא ממש רוצה לחשוב שזה הזוי, אידיוטי, מופרך “למוזרים בלבד” ועוד. אבל המחשבה הראשונה שעולה לו בראש היא, שהוא רוצה עוד.
