את נכנסת למכולת בנשימה עצורה וחולפת על פני המדפים במהירות כדי שלא להתפתות, את מחשבת שוב ושוב ובודקת אם המטבעות שאספת מכל המגירות שבבית יספיקו גם לטבלת השוקולד, זו שקורצת לך מהמדף וכל כך מתחשק לך להמתיק בעזרתה את הלב הכואב, אבל מהר מאד את מבינה שאין מקום למותרות, הפעם תצטרכי להסתפק רק בחצי כיכר של לחם ושקית חלב. על קפה את אפילו לא חולמת, מראש ברור לך שאת מוותרת, כי במחיר של קופסת נס קפה אחת תוכלי לקנות עוד קילו קמח, 6 ביצים ושקית קטנה של קקאו כדי להכין את עוגת היומולדת למסיבה שלה בגן מחר, סוכר ושמן תמיד אפשר לבקש מהשכנים ולהחזיר מתישהו כשיהיה לך.
את עוצרת עוד כמה דקות מול מדף הטיטולים הטובים, אלו שלא נקרעים רגע אחרי שמחליפים, אף פעם לא חשבת שיש הבדל כזה גדול, תמיד האמנת שרק האריזה יפה יותר ושבפנים הכל אותו הדבר, אבל כשלקחת אותה לשחק עם החבר החדש מהגן ולא היה לך בתיק טיטול להחלפה, אמא שלו נתנה לך אחד ואת לא הפסקת להתפעל בלב מהרכות הנעימה שממנה הוא עשוי, וכמה התרגשת כשהוא החזיק מעמד למשך לילה שלם וכלום לא ברח לסדין, אבל עכשיו זה לא הזמן לחלומות בהקיץ כשאת מסתובבת הלוך ושוב במכולת עם כמה שקלים בודדים, וכשאת מגיעה לקופה עם כל מה שבסוף לא קנית ומגישה את כל הכסף הקטן שאספת אגורה לאגורה, יוסי, בעל המכולת שמחבב אותך במיוחד, שולף את הכרטיס שלך מקופסת הנעליים הקטנה ומעקם את הפרצוף לכדי מבט מחנך ומתנצל כשהוא מסביר לך שהחוב שלך גדול מדי, ושזו הפעם האחרונה, שהוא לא יוכל לאפשר לך עוד לקנות בהקפה.
בסוף השבוע כשתקפצי אל ההורים תקחי מהם קצת נס קפה בשקית קטנה ותכניסי אותה לכיס, וכל הדרך עד לבית תתפללי בלב לנס אמיתי, כזה שיוציא אותך מהחובות הבלתי נגמרים במרוץ המכשולים המעייף של החיים.
ואף מילה על הריבים הבלתי נגמרים שהופכים לשגרת חיים, הוויכוחים המטופשים ביניכם על כל דבר אפשרי, ההסתרה של המצב הכלכלי כדי שלא לאכזב או לצער את ההורים שמתמודדים עם קשיים לא פשוטים משל עצמם, והחששות מבעל הדירה שמגיע עד לפתח הדלת בכל כמה ימים כדי לדרוש את התשלום עבור החודש שהיה ועל זה שלפניו, והלב שלך שמאיץ את דפיקותיו כשהוא מסביר בשקט אך בתקיפות שיאלץ לפנות אתכם מהדירה אם לא תסדירו את התשלומים של כל הצ’קים שחזרו.
ואתם רבים ומתווכחים בלי סוף, ומה עם האהבה? כמה פעמים הבטחתם לעצמכם שכלום לא יצליח לסדוק אותה? ששום כוח שבעולם לא יצליח לפרק אותה. אבל לחיים יש תכניות משלהם, ושניכם כבר מבינים שזה לא הכסף שאין, לא הוא האשם בזה שהיא ברחה לכם מבין האצבעות שפעם ידעו ללטף ולאהוב, אלא השינויים המהותיים שעברתם בדרך ההישרדותית והקשה הזו והמרחק העצום שנוצר בין החלומות שלכם, הוא זה שיצר פער גדול כל כך שגורם לכם לריב ולהתעצבן מכל דבר, כי אתם כבר חושבים כל כך אחרת, על הכל.
והפער הזה הוא שגורם לכם להאשים אחד את השניה בכל דבר, גם בזה שאתם לא מתנהלים נכון עם הכסף. וזהו, האהבה כבר לא גרה ביניכם יותר, וכמו שמש שקרנית היא מבליחה לרגעים קצרים מדי ונעלמת. ואתם אלופים בלהסתיר את הכאב, אלופים בלהסתיר את העצב והצער מהתרסקות החלום הזוהר שהיה לכם פעם, על משפחה צוחקת ושמחה שעטופה באהבה טובה.
אם רק היה נשלח אליכם איזה גלגל הצלה, מישהו מבחוץ שלא מכיר אתכם, לא חבר שלו או שלך, מישהו אובייקטיבי שיוכל להקשיב לכם , שיעניק לכם מקום מסתור שבו תוכלו לעצור לרגע ולהסדיר את הנשימה, מישהו שיוכל לעזור לכם להזיז את האבנים שחוסמות לכם את השביל, מישהו שיוכל לעזור לכם לפזר את מסך הערפל ולנתב מחדש את שביל הבריחה, להפוך אותו לשביל של אהבה, או לעזור לכם במסע הנכון להחלטה על פרידה.
כשכל שקל שנאסף לארנק שלכם מיועד לטובת כיכר הלחם הבאה, המחשבה על יעוץ זוגי היא אפילו לא אופציה בתוך המשוואה המסובכת. אני יודעת, הייתי שם ואני זוכרת את כל מה שכתבתי בפוסט הזה כאילו היה אתמול ולא לפני 25 שנה.
היום אני יודעת שאם רק היה לי עם מי לדבר אז, אדם אובייקטיבי שיכול לראות ביחד אתנו את כל התמונה, אם רק היה לנו אז מקום להתפרק בו כדי להאסף בחזרה, הדרך שעברנו עד לפרידה, היתה הרבה פחות כואבת והרבה יותר נעימה.
אבל כנראה שבכל זאת קרה לנו נס, עובדה שהצלחנו בכוחות משותפים לעבור פרידה חכמה לצד חברות טובה ושנינו מצאנו אהבה טובה, כל אחד מאתנו במקום חדש, הוא חזר בתשובה וגילה אותה תחת כנפי השכינה, ואני חזרתי בתשוקה ומצאתי את אהבת חיי והשותף הכי מושלם שיכולתי לבקש לעצמי להמשך מסע החיים הנפלא הזה.
לפני 11 שנים, כשהתחלתי ללוות אנשים בתהליכים אישיים ופתחתי קליניקה ליעוץ מיני וזוגי, היה ברור לי שחלק משמעותי מהשליחות שלי בעולם הזה הוא לתת מענה לכל אותם זוגות במשבר זוגי וכלכלי אשר אין באפשרותם לשלם לעזרה מהסוג הזה, שזה המעט שאוכל לעשות.
כשהאתר שלי עלה לאוויר, הוספתי יום אחד בשבוע ובו שעתיים המוקדשות לזוגות האלה. מעולם לא בקשתי הוכחות על קושי כלכלי, מעולם לא דרשתי מסמכים או צילומים של תלושי שכר או מצב חשבון בבנק, אני יודעת עד כמה סיטואציה שכזו מביכה ולא תורמת בכלום לאדם השרוי במצוקה, ואחד הדברים שאמי המופלאה לימדה אותי ונצרתי בליבי לנצח, כשמישהו דופק על דלתך ומבקש עזרה, אין מקום לשאלות, את פותחת את הלב ונותנת מה שביכולתך לתת.
עדיין לא הגעתי לשלב בחיי שבו אני יכולה לתרום מכספי, אבל מספר פגישות שיוכלו להאיר במקומות החשוכים ביותר, אני מעניקה באהבה פעם בשבוע לכל זוג שנקלע למשבר זוגי וכלכלי וידו אינה משגת פגישה שכזו.
עד לפני שבוע, היו אלו השעות שבין 12:00 ל- 14:00 בכל יום ד’ בשבוע והן עדיין רשומות כך באתר הישן שלי, אלא שביום רביעי האחרון הן נשארו פנויות ואף זוג לא יצר קשר ולא ביקש להגיע לפגישה.
אני מודה שדי נהניתי מהזמן שהתפנה לי פתאום, הרגשתי כמו תלמידת תיכון שזכתה בשעתיים חופשיות כי המורה לא הגיעה, אבל מכוון שאני יודעת כמה זוגות בינינו ונמצאים במשבר זוגי וכמה מתוכם נמצאים בקשיים כלכליים מתישים, ברור לי שהסיבה לכך שאף זוג לא השתמש בעזרה שלי, נעוצה בכך שבעידן הפייסבוק, אנשים ממעטים להכנס לאתרים ולקרוא בין השורות הקטנות. בנוסף, מעט מאד אנשים ישתפו את החברים שלהם בטיפול זוגי או מיני שעברו, מוצלח ככל שיהיה. אנחנו אלופים בלהמליץ על מסעדה טובה, על מלון משובח, על סרט מוצלח, או להעלות תמונות מהטיול האחרון שלנו לחו”ל, אבל פחות נוטים לשתף בקשיים, בכאב ובמקומות החלשים שלנו, וזה טבעי בהחלט.
אחרי המקרה של השבוע שעבר החלטתי לעשות שינוי קטן ולהזיז את הקארמה של היום הטוב הזה מרביעי לשלישי, גם חשבתי שזה יהיה נחמד להעניק את אותן “שעתיים כי טוב” ביום שזכה לכינוי “פעמיים כי טוב” וכשגיליתי שהיום מציינים את יום המעשים הטובים, הרגיש לי בלב עד כמה זה מדויק לי.
אז רשמו לפניכם שבכל יום שלישי בשבוע בשעות שבין 12:00 – 14:00 הקליניקה שלי בחיפה פתוחה באהבה וללא תשלום לזוגות במשבר זוגי וכלכלי.
מוזמנים להעביר הלאה לחברים, לבני משפחה ולכל זוג שפגישה כזו תהיה משמעותית עבורו לדעתכם, ואם אתם לא מכירים זוגות כאלו או מרגישים שלא בנוח להציע הצעה כזו לחברים שזקוקים (קושי כלכלי עלול לגרום לתחושה לא נעימה של בושה) אתם יותר ממוזמנים לשתף את הפוסט הזה על הקיר שלכם ומי יודע, אולי הוא יגיע לזוג הנכון ותהיו חלק מופלא מהשליחות החשובה הזו למען האהבה.
ת ו ד ה
