לא רק לכם יש תחביבים.
גם לתולי, התולעת של הפחד, יש תחביבים.
אחד מהתחביבים האהובים ביותר עליה הוא להסיע את הרכב שלכם לתהום, בצהלות שמחה.
למה זה קורה, ומה אפשר לעשות נגד זה?
תולי
בואו ניזכר רגע…
תולי, התולעת של הפחד, חיה בחלק האחורי, הקדום, של המוח של כל אחד מאיתנו – הצרבלום.
היא נולדת יחד איתנו, ועשויה מחרדת נטישה, ששווה בעיניה לחרדת מוות.
איך ולמה, בפוסט ״מה רוצה התולעת? (מחפשת חכה)״
את התולעת אי אפשר למגר, אבל אפשר ללמוד לנהל אותה, וזה מסע של חיים שלמים.
אם מצליח לנו, התולעת תהיה קטנה, מכווצת, מיובשת, אבל אם מטרגרים אותנו, התולעת תרים לפתע ראש, תתנפח ותגדל, ואז תתחיל להזרים מיץ ירוק לוורידים, שהוא לא פחות מסמי הזייה קשים. הוא יגרום לנו לראות דברים אחרת, להבין אותם אחרת ולהתנהג אחרת בצורה קיצונית ממש.
התולעת אחראית לא רק על חרדת הנטישה, אלא על כל הפחדים.
ממסר פְּחָד
אבל לא כל הפחדים שווים בעיני התולעת.
יש לנו פחדים קטנים, פוביות מחמד, שלא יעירו את התולעת בדרך כלל. אנשים פוחדים מרופאים, מכלבים, מטיסות, ממבחנים… (אני בכוונה לא נכנסת לרגע שפוביית המחמד הופכת למשהו משתק. זה לא מה שבאנו לדבר עליו).
בראש שלנו יש כמו ״לוח אם״ של פחדים. זה קצת כמו לוח מרכזי של חשמל.
אם אחד המתגים הקטנים קופץ, זה בסדר, הלוח ממשיך לתפקד.
אבל יש לנו פחדים כאלה, שמסומנים בנורה אדומה, שמקושרים ישירות למוח של התולעת.
זה נראה קצת ככה:
אנחנו פוחדים שיכעסו עלינו, פוחדים שיראו מי אנחנו באמת, פוחדים שיבגדו בנו, שיעזבו אותנו.
בסוף בסוף, אם תקלפו הכל, אנחנו פוחדים לא להיות אהובים.
ברגע שאחד כזה קופץ, לפעמים הוא יוריד איתו את כל ה״ממסר פחד״ (כן, בחשמל זה ״ממסר פחת״), ובמוח שלנו ישתרר חושך מוחלט.
החושך הזה הוא הממלכה של התולעת.
אין בו חשיבה, אין בו היגיון.
בחושך הזה לא רואים כלום ולא שומעים כלום חוץ מהפחד, חוץ ממה שהתולעת אומרת לנו לעשות או להרגיש.
ברגע הזה העברנו את ההגה לידיים של התולעת.
ומה שהתולעת אוהבת זה לנהוג בצהלולים אל התהום!
תולי ולואיז
כשאמרתי את זה לאחרונה לניצן, היא אמרה לי: ״אה! כמו תלמה ולואיז!״
״בול!״ אמרתי לה. ״רק שזה תולי ולואיז.״
אז היא ציירה לי את הציור של הקאוור. תודה ניצן!
למה התולעת רוצה לנהוג לתהום? למה היא רוצה לירות לנו בגלגלים?
תולי היא לא יצור רע. התפקיד שלה, בעיניה, הוא לשמור עלינו. אם ינטשו אותנו, כך היא חושבת, עם תא המוח היחיד שלה, אנחנו נמות. היא פה להגן על חיינו, על ידי זה שהיא תמנע כל סכנת נטישה, גם אם זה אומר שהיא תביא את הנטישה בעצמה – העיקר שלא תבוא בהפתעה.
מרוב רצון לשמור עלינו, התולעת תשמור עלינו גם ממה שלא צריך. למשל, אם מצאנו אהבה גדולה, פעמים רבות התולעת תייצר דברים שיירו לנו בגלגלים, דרמה מיותרת, התנהגות לא מיטבית ולא אופיינית.
אז מה עושים?
את הפירוט המלא תמצאו בפוסטים ״מה רוצה התולעת? (מחפשת חכה)״ וגם ״יומני תולי: חדר כושר לתולעת״.
סיכום קצר:
- לעצור! להגיד לעצמכם שמה שטוב היום, יהיה טוב גם מחר. ולא לעשות כלום! לא להגיד, ואם אפשר גם לא לחשוב.
- לזהות – להסתכל על המחשבות שלכם כאילו אתם מישהו מבחוץ, ולבדוק באמת האם זה השיח הבריא והרגיל שלכם, או שזה נראה כאילו עברתם במפתיע השתלת אישיות, והאם אתם יכולים לחשוב על אלטרנטיבות אחרות.
- להחליף! את שיח התולעת בשיח הבריא שלכם. תבחרו את החלופה ההגיונית והשפויה ביותר. תצברו עוד מידע. תאמצו את הפרשנות שהכי מיטבית לצד השני.
שימו לב! שיח תולעת הוא כמעט תמיד שיח שקרי, ולא משנה כמה הוא נשמע הגיוני באותו רגע!
אם זיהיתם שכל המחשבות שלכם צבועות בירוק זרחני, שבו ואל תעשו שום דבר.
כלים אנטי תולעת
בשביל להתמודד עם התולעת לא מספיק להכיר אותה, צריך כלים, כמו דוח אקסל, מסלולים עוקפי תולעת וחילופי אינטרסים.
את הפירוט שלהם תמצאו בפוסטים האחרים על התולעת, שהזכרתי כאן.
לפעמים הכלים יהיו כאלה שתפעילו בזמן אמת, אבל לפעמים אלה יהיו כלים שתכינו אותם מבעוד מועד.
אתם צריכים להיות מודעים לתולעת שלכם כל הזמן, ולמלא את מצבורי הנשק נגדה על בסיס קבוע.
אבל הנה משהו חדש:
רוצים טריק זהב להתגברות על מחשבות תולעת?
אנחנו רוצים להוריד את רמת הרגש, ולהעלות את רמת השכל.
התולעת יותר חלשה בשכל.
אנחנו רוצים להפעיל היגיון קר ונקי.
איך מגיעים לשם?
מכניסים שיקולי תועלת.
רואים איך תועלת היא ההיפך של תולעת?
אז כשאנחנו מזהים מיץ ירוק, או, אם עשינו הרבה אימונים, עוד לפני המיץ הירוק, לפני שאנחנו נכנסים לקונפליקט שאנחנו יודעים שעלול להקפיץ את התולעת, אנחנו עוצרים, ושואלים את עצמנו את השאלה הבאה:
למי זה מועיל?
הדבר הזה שהתכוונתי להגיד או לעשות, למי הוא מועיל?
זה קצת מזכיר את שרטוט עיגול המטרה בניהול קונפליקטים, ולא סתם.
תמצאו אותו בפוסט ״אל תכעסו״, או במדריך החינמי להורדה ״איך לריב נכון ואז לא לריב בכלל״.
כשאני מדברת על תועלת, אני מתכוונת לתועלת ממשית לי או לאחר.
דברים כמו ״שהוא יבין״, ״שהיא תרגיש קצת״, ״שהוא יראה״… הם לא מטרות לגיטימיות. הם כיסוי עלוב למטרה ״להכניס לו/לה״ (כלומר להכאיב בחזרה כי הכאיבו לי, להעניש).
בחישוב התועלת אתם לוקחים בחשבון את הצד השני והיכולות שלו.
הרווחתם כמה דברים:
- היה לכם יותר קל לעצור.
- בשניה שהפעלתם שכל ישר, היגיון קר, התולעת מתכווצת.
- כבר התחלתם לחשוב על הצד השני. יהיה לכם יותר קל לעשות חילופי אינטרסים.
כשמדובר בעניינים של הלב, אנשים מרגישים לא נוח עם מילים כמו ״ניהול״, או ״תועלת״, אבל אני אומרת – הפוך, גוטה!
קודם כל, אל תריבו עם מילים.
שנית, המוח, הלב והבטן שלכם יעבדו יפה מאוד ביחד, אם תתנו להם.
לקסם יש היגיון וכללים משלו.
מה שלא הגיוני הוא מבית היוצר של התולעת.
אז אם אתם לא רוצים לסיים בתחתית של הגראנד קניון, כמו תולי ולואיז, אני ממש ממליצה שתיקחו את ההגה לידיים.
