זה גנטי, כנראה, או שאולי זוהי תכונה בסיסית של בני העדה הפולנית. כך או כך, כולנו, בני משפחת ברקן, קונטרול פריקס מושבעים, וכך היינו מילדות.
אני יכולה לספר לכם על שתי ילדות, האחת בת שמונה והשניה, אני, בת שמונה עשרה, שהושארו לבד בבית למשך כמעט חודשיים בזמן שההורים שלהן נסעו לניתוח מוח בגרמניה עם אחותן האמצעית.
זאת היתה הפעם הראשונה שהילדה הגדולה היתה לבד, שלא לדבר על אחראית לבן אדם שלם שאיננו היא, אבל אסור היה לה לקטר, לפחות לא בעיני עצמה. הבעיות האמיתיות לא היו שלה, ואחרי הכל, הכל היה בקונטרול. אז הן התקיימו על תזונה מאוזנת להפליא של צ’יפס, פסטה אדומה ושוקולד, אבל היי, בקונטרול.
וכשהיה צריך לקחת מהן דגימות דם לשלוח לחו”ל שימשה הגדולה לקטנה דוגמה חיובית בעת שהרופא המטורף החליף מזרקים בזרועה במקום להשתמש בפרפר, ואחר כך התעלפה, אבל רק אחרי שמהקטנה נלקח כבר הדם באמצעות פרפר. בקונטרול!
אני יכולה לספר לכם על הילדה הקטנה הזאת, שהיתה חוסכת כסף, והפכה לאישה שקולה ומחושבת, שהכל אצלה דופק כמו שעון לפי תוכנית חומש. בעלה בטח יגלגל עיניים ויחשוב לעצמו: “בטח, ומי אשם בזה?”
אבל זאת לא אני, למרות שדי גידלתי אותה… אלה הגנים!
אני יכולה לספר לכם על לוויה אחת, שבה קברנו את אחותנו האמצעית, ובה עמדה אמא שלנו ליד גופתה של הילדה הקטנה שלה, ובקול בוטח וצלול הקריאה סיפור, לגמרי בשליטה, והילד של אחותנו, שעוד לא מלאו לו שלוש עשרה, עמד ליד הקבר הטרי והפגין אבל שקט ומכובד. דור שלישי לשליטה.
תגידו מה שתגידו, השליטה הזו עזרה לי לעבור הרבה ימים קשים. כשמשהו קרה, במקום לחשוב: “למה זה קרה לי?” חשבתי: “מה אני יכולה לעשות בעניין?”
ואז עשיתי.
אין מקום לרחמים עצמיים בתבנית הזו, וזה מצויין, כי אין משהו ששנוא עליי יותר מרחמים עצמיים.
לחיות בשליטה זה לחיות רגוע, כי אין שום דבר שיכול להפתיע אותך, כמעט. החיים מהונדסים עד הפרט האחרון, ואם משהו בכל זאת קורה, חושבים עליו, מנתחים אותו, עושים מה שצריך עד שהוא נכנס יפה לתבנית ותופסים את השליטה בחזרה.
כך, למשל, אנשים נוטים לחשוב שהנסיעה עם אור בכורתי לניתוח מסובך בארה”ב היתה קשה, נפשית. הם טועים.
אני מצטיינת במצבים האלה. אני במיטבי.
יש התמודדות, יש מה לעשות, ואין מתאימה ממני לעשות זאת.
חלקים אחרים של רכבת ההרים שהיוותה את חיי סביב גיל ארבעים היו יותר קשים לי. לא הכל היה תלוי בי, ובתקופות מסויימות הרגשתי שהשליטה ניטלת ממני לחלוטין.
אבל רק היה נדמה לי שהשליטה נלקחה ממני. למעשה, למדתי סוג הרבה יותר עמוק של שליטה, השליטה במציאות של חיי דרך הבנת המסע שלי והשיעורים שבו. אם בא לכם, תקראו את שבעה מפתחות של היקום. הכל שם, כל מה שלמדתי.
עבור קונטרול פריק, לחיות ללא שליטה משמעו לחיות בתוך הסיוטים הגרועים ביותר שלו עצמו, והיו נקודות בתקופה ההיא שבהן לא היה דבר שרציתי יותר מאשר לארגן לעצמי חדר נחמד ב”שלוותה” ולהמשיך את חיי בעננה של תרופות פסיכיאטריות.
אבל לא אחת כמוני תיכנע בקלות לחוסר השליטה. מתוך הגיהינום מצאתי נקודה אחת יציבה, נטעתי בה את רגליי, זקפתי ראש ויצאתי לקרב, כובשת עוד פיסה ועוד פיסה של שליטה, עד שהכל חזר למקומו.
ואז יכולתי לראות אותה – את הכמיהה שלי, צורך בוער ומתמיד לאבד שליטה.
רציתי פעם אחת לא להיות הגדולה והחזקה, זאת שנשענים עליה. רציתי להיות קטנה וחלשה, ולהרגיש בטוחה לגמרי במקום הזה. רציתי לתת למישהו אחר את המושכות, רק לרגע, ולסמוך עליו שינווט אותי אל חוף מבטחים. רציתי לעשות לא מה שכדאי או נחוץ או מועיל, אלא משהו חסר אחריות לגמרי, משהו בלי שליטה.
“זה ברור.” אמר לי ידיד שאיתו ישבתי אז לבראנץ’ תל אביבי. “טיפוסי מלכה כמוך תמיד רוצים בתוכם למסור את השליטה למישהו אחר, להיות נשלטים.”
עיקמתי את האף.
אם כבר BDSM, ולא שאני נוטה להשתתף בפעילויות שכאלו, אבל לו הייתי, הרי שאני רואה את עצמי בבירור במגפי סטילטו עד הירך, לבושה עור שחור ואוחזת שוט. אותי לא קושרים!
אגב בדס״מ… אנשים שבקיאים בז׳אנר יותר ממני טוענים בצדק רב שהכוח האמיתי מצוי בצד הנשלט, שיש עוצמה בכניעה. מסכימה איתם, אבל זה באמת לא מתאים לכל אחד.
ובכן, לא BDSM. אולי כדאי להתחיל במשהו קל יותר… אבל איך הולכים נגד הטבע הבסיסי ביותר שלך?
למזלי, גיליתי שיש עוד משהו בסיסי – היכולת שלי להיות גם וגם, לחשוב גם וגם, לרצות גם וגם. מטופלים שלי קוראים לזה ״גם וגל״.
למשל – שאני יכולה להיות גם הילדה וגם האמא, גם השולטת וגם הקטנה (רואים? עדיין לא בא לי בטוב ״נשלטת״). אני יכולה לשלוט וגם לשחרר שליטה ביחד.
הקונפליקט היה כזה – גיליתי סוף סוף מה אני רוצה – מישהו שיפתח עליי זרקור, שארגיש כמו בתוך המבט המעריץ של אבא שלי. אבל המבט הזה בא עם הגנה וגם עם שליטה. בתור אישה מבוגרת כבר לא הייתי זקוקה להן, להיפך. כל מה שרציתי היה הזרקור, וידעתי מי האדם היחיד שיכול לתת לי אותו – הגבר שאיתו בחרתי לחלוק הכל, אהבת חיי.
מהרגע שפירקתי את הדבר הזה לגורמיו, היה יותר קל.
איך מקבלים זרקור? איך מבקשים?
לא מבקשים.
נותנים.
ההדהוד כבר דואג להכל.
שנקפוץ עשור קדימה?
במהלך העבודה שלי עם עצמי ועם אנשים אחרים בקליניקה, הסתבר לי דבר מאד פשוט – אנשים נלחמים יותר מדי!
החיים האלה צריכים להיות באפס מאמץ.
זה לא אומר אפס עבודה!! זה אומר תוצאות שהולמות את העבודה, ולא מאמץ על ריק.
אז במקום להילחם במה שאני, שזה ממש לא יעיל, אני משתמשת בזה כדי ליצור את השינוי שאני רוצה.
למשל, במקום להסכים עם זה שאנשים לא שייכים לי, קונספט מתועב לחלוטין בעיניי, הלכתי לכיוון ההפוך – הם כל כך שייכים לי, שאין מה להיאחז בהם בציפורניים. אפשר לשחרר.
אם היה פעם משהו שהפחיד אותי, ולא הצלחתי לעשות, מצאתי אלטרנטיבה מפחידה יותר, שתקרה אם לא אעשה אותו.
הרבה יותר יעיל!
בקטע של השליטה, בעיקר בקטע של שליטה באנשים אחרים, זה טיפה טריקי, אבל עובד פצצה!
בדרך כלל ניסיון לשלוט באחרים לא מניב תוצאות טובות. החצופים מסרבים להיות העתק מושלם שלנו ולעשות מה שאומרים להם!
אבל!!
אם אתם רוצים שליטה מוחלטת במציאות, כולל אנשים אחרים, אתם צריכים…
כן, כן…
לשחרר שליטה!
לסובב את המבט אליכם עצמכם, ולשנות שם משהו, לא כי הפסדתם במאבק, אלא כי זו הדרך הטובה ביותר לחולל שינוי אצל האחר.
להבין למה הצד השני צודק. לא כי תוותרו לו (אולי, אבל בכיף) אלא כי ההבנה למה הוא צודק תביא אתכם למצוא את המוצא הכי קל מהמצב.
אתם תעשו את זה לא כי הצד השני בשליטה, לא כי וויתרתם על שליטה, אלא כי זו הדרך הכי טובה לשליטה!
דמיינו את המלכה, לרגע.
היא יודעת שהשליטה אצלה, ולכן היא לא חייבת להוכיח שום דבר לאף אחד, היא לא חייבת להיות קולנית או אגרסיבית, או להוכיח שהיא צודקת.
היא המלכה.
וזהו.
אז אם אתם כמוני, קונטרול פריקס (ולא פריק קונטרול, תודה רבה!), גם אם אתם לא מהזן הפולני…
תזכרו ששליטה מוחלטת היא שליטה ללא מאמץ, בחיוך.
תזכרו ששליטה מוחלטת מתחילה מבפנים, וגם שם היא לא כוחנית או מתאמצת, היא מתבוננת ומנתחת, והדברים נופלים למקום כי פשוט אין להם ברירה.
תזכרו ששליטה מוחלטת היא לא נקודתית, היא מתפרשת על כל המציאות שלכם.
זאת השליטה האמיתית, ולא האיפוק כלפי חוץ, כשבפנים אתם נשברים לרסיסים.
שליטה מוחלטת היא לבחור מתי אתם נשברים לרסיסים ונותנים לעצמכם, רק לרגע, ליפול, וגם מראים את זה, אבל גם מתי זה נגמר, ואתם יושבים לעבוד כדי להביא אליכם בדיוק את החיים שבא לכם עליהם.
אל תילחמו בה. חממו מנועים, פתחו מצערת וטוסו איתה!
