שממית

פעם הסבירה לי אמא, שלשממית יש יכולת מופלאה כזו,  שאם נקטע לה הזנב,  היא מצמיחה זנב חדש.  “הלוואי” אמרה לי אמא “הלוואי שהיינו יכולים גם כן לעשות כך עם איברי הגוף האנושיים”. נזכרתי בסיפור הזה כי ממש הערב לפני שנתיים,  התקשרת ואמרת לי שקיבלת החלטה.  ואני כבר ידעתי שהחלטת ללכת ממני.  ואני כבר ידעתי שבחרת בה.

“אבל מחר אתה מגיע,  נכון? ” שאלתי וידעתי מה תהיה התשובה שלך.  “לא.  אני לא אוכל לעמוד בזה” ענית לי בשקט.

אני לא יודעת מאיפה אזרתי את האומץ להגיד לך בשקט ובאופן חד וברור שאין מצב שאתה לא מגיע.  שידעת כמה האירוע הזה חשוב לי ואני עומדת על כך שתגיע. “את רוצה שאני אשחק אותה? אעמיד פנים,  אעשה הצגה?? ”

עניתי לך שזה בדיוק מה שאני רוצה ושאני לא מתכוונת להסביר לכולם למה אתה לא נמצא ביום הכי חשוב לי בשנה האחרונה.

כשסגרתי את הטלפון,  התמוטטתי.  לא נשמתי.  בכיתי בכי מר.  הרגשתי נבגדת.

אבל אספתי את עצמי,  עטיתי על פניי חיוך גדול.  יום גדול עמד להיות היום שלמחרת ואני לא רציתי שתקלקל לי אותו.

מוקדם מאוד בבוקר התעוררתי והתחלתי לכתוב את כל הכעס שלי במקבץ שירים קשים,  זועמים,  מלאי סימני שאלה.

“האהבה שלי גדולה עלייך.
אתה כמו תינוק שלומד ללכת,
נופל וקם, נופל וקם.
והאהבה שלי לא נותנת לך ליפול.
אתה מזיז אותה מעליך ,
רוצה למצוא את עצמך בלעדיה.
כי האהבה שלי גדולה עליך.
אולי כשתגדל תבין.”

אל האירוע שלי הגעתי מוקדם – יפה,  קורנת, מחייכת באושר.  כולם הגיעו מתרגשים וגם אתה.  שפוף,  עיניים כבויות ואדומות מבכי.  השתלבת מיד בין האורחים,  מדבר עם כולם וצוחק כאילו כלום.  ואני ידעתי כמה קשה לך ולא היה לי אכפת.  רציתי שתשלם על העזיבה שלך את המחיר המלא,  בלי פשרות.

מאז חלפו בדיוק שנתיים .

לא ראיתי אותך יותר,  דיברנו פעמיים.  לא נתת לי תשובות לשאלות שלי.  לא הסתכלת לאחור,  לשאריות שנותרו ממני אחרי שהלכת.

לקח לי המון זמן להתאושש ממך.  אולי כי ידעתי שהייתי צריכה ללכת ממך הרבה זמן לפני שאתה הלכת. ואולי כי מאוד אהבתי אותך ואולי כי פשוט לא רציתי להיות לבד.  מה שבטוח שלא הצלחתי להבין איך זה ויתרת עליי,  לא הצלחתי לתפוס את זה והאמת, שגם שנתיים אחרי אני לא מבינה.

אתה זוכר שסיפרתי בהתחלה על השממית,  שכשנקטע לה הזנב יש לה יכולת להצמיח זנב חדש?  קוראים לזה “רגנרציה” אז גם לי יש יכולת כזו,  לגדל לי חלקים משלימים ללב במקום החלקים שנשארו אצל האנשים שאהבתי פעם.  הלב שלי מצמיח חלקים חדשים ומתרחב. בכל פעם מחדש.

ואתה?  לא כועסת עליך יותר ולא נשאר בי שום רגש אליך עוד.

Photo by verdian chua on Unsplash