יחסים

חמישה דברים שחמותי לימדה אותי

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

הגבוה ואני, למי שעדיין לא יודע, ביחד מגיל שש עשרה וחצי. גרנו בשתי ערים רחוקות מאד, ונפגשנו בכיתה, באמצע הדרך. הנתונים הללו הביאו לכך שמרגע שהבנו שיש כאן אהבת אמת, עברנו רוב הזמן מבית הוריי לבית הוריו ביחד, כך שחמי וחמותי קיבלו עוד ילדה שלא ביקשו, וילדה בעייתית כזאת, דעתנית, וכחנית ויודעת מה היא רוצה. עם השנים למדנו כולנו להכיר זה את זה, אבל מהרגע הראשון הרגשתי בבית, ומי שאחראית לתחושה הזאת שלי היא בעלת הבית – חמותי.

אני מתנצלת שאין לי בדיחות סרקסטיות או השמצות.

חמותי היא כמו אמא שניה בשבילי, ותמיד הייתה.

אנחנו התעלומה המושלמת – שתי פולניות שמסתדרות, ואני חייבת להודות שזה בזכותה. הרוך, נועם ההליכות ובעיקר האהבה הגדולה למשפחה שלה, הם שהביאו אותה לצלוח בקלות גם משברים שהיו מרסקים מישהו אחר, ולהחזיק את המשפחה כיחידה אחת, מלוכדת ואוהבת, עד היום ועד הנצח.

אני חייבת רבות לחמותי, והדבר הראשון הוא תודה על שגידלה את הגבר המושלם בשבילי, ועשתה עבודה כל כך טובה איתו. על גבר טוב אפשר להרגיש את אמא שלו.

הנה עוד חמישה דברים שחמותי לימדה אותי, ושעליהם אני חבה לה תודה:

דברים של הביוקר:

באתי מבית פשוט. השתמשנו בסבון נקה שבע, נעלנו נעלי גלי, במקרה הטוב, נסיעה לחו”ל היתה חלום רחוק.

כשהגעתי לבית של הגבוה, נתקלתי לראשונה בסבונים מיובאים, לוקס ויארדלי, נעליים ותיקים מאיטליה ונעלי ספורט עם ריח של דיוטי פרי.

אז אני עדיין אוהבת פשוט, ואני לא מתה על מטוסים ודיוטי פרי, אבל הקטע של הנעליים והתיקים, זה נשאר לי. ואני אוהבת להלביש את הגבוה במותגים.

קפה:

בבית שלי קפה היה נס של עלית. כן, הדבר הזה שהוא אולי הכלאה של תה דלוח וחול, אבל בטח לא קפה.

בבית של הגבוה שתו טייסטרס צ’ויס בכוסות חרסינה דקות, עוד לפני שרוב המדינה ידעה לבטא את השם.

בהתחלה, זה היה לי מר מדי, אבל אחרי שהתרגלתי, לא יכולתי לחזור עוד לדבר הזה דמוי הקפה שנהגתי לשתות, והעברתי גם את הוריי לקפה מגורען איכותי. בבית שלי שותים רק טייסטרס.

להתבשם:

כשהייתי קטנה, הייתי מרתיחה עלי ורדים, ומייצרת לעצמי “בושם”.

כשגדלתי קצת, קיבלתי לפעמים בקבוקון דוגמית של בושם, שבו הייתי משתמשת לאירועים מיוחדים בלבד.

חמותי, שראתה שאני מגיעה אליהם ללא בקבוק בושם, לימדה אותי שליידי מתבשמת אחרי כל מקלחת (כלומר פעם או פעמיים ביום) בין אם יש אירוע מיוחד, ובין אם היא הולכת לישון.

זה כלל שאימצתי לליבי בחום, ועד היום אני יכולה לצאת מהבית לבושה רק חוטיני, אבל אם שכחתי להתבשם, כל הבגדים בעולם לא יעזרו – אני ארגיש עירומה.

נדיבות אמיתית:

תגידו מה שאתם רוצים על פולניות, במילה “חמות” מסתתרת המילה “חם”, ואין אישה חמה ואוהבת יותר מחמותי. כשמדובר בנתינה, אין מי שיכול להתחרות בה.

הגבוה יכול היה לחזור הביתה בסוף יום לימודים, עם חמישה חברים מורעבים, והיא היתה מקבלת את כולם בחיוך, ומאלתרת משהו לאכול, אם לא היה לה מוכן לכל כך הרבה אנשים.

היא קיבלה אותי בזרועות פתוחות, והתייחסה אליי כמו אל אחד מילדיה, וכך גם היום לגבי כל אחד מחתניה.

למען משפחתה וחבריה חמותי תעשה הכל, והכל קל לה, כי הנתינה באה לה כמו שלאנשים אחרים הנשימה.

כרגע יש עם תום במטבח חבר, שנחת פה לצהריים. הילדות שלי יודעות שלא צריך לשאול, רק כדאי להודיע, אם צריך ממני משהו. הן יודעות שאני תמיד מוכנה להסיע חברים, לקנות כיבוד, לטגן שניצלים, והכל קל ופשוט.

אני מקווה לא לבייש את המורשת.

משפחה:

אם יש לאדם מזל, משפחה היא האהבה הגדולה ביותר שיש לו בחייו.

לי יש הרבה מזל.

גם הבית שבו גדלתי, האהבה שבה גידלו אותי הוריי, שאני מרגישה אותה עד היום מתחת לרגליים ומאחורי הגב, גם המשפחה שהקמתי, וגם המשפחה שהגבוה תרם לעסקה.

מחמותי למדתי שהמשפחה היא מעל הכל, ששלמות המשפחה, שלמות היחסים בין החברים בה וההנאה שכולם מפיקים ממנה, הן הדבר החשוב ביותר, וכך, במשפחתנו, חיים באהבה גדולה אנשים מכל קצווי הקשת הפוליטית, דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים. הגוף המדהים הזה לא היה קיים בלי הלב שלו, שהוא, לכל הדעות, חמותי.

אז שולה, גם אם זה נראה שלפעמים אנחנו לוקחים כמובן מאליו, לא שמים לב, דעי לך ששום דבר לא נשכח. אני מתבשמת פעמיים ביום.

galbarkan

מלכה לב אדום, הבלוג של: גל ברקן

גל ברקן, בת 52 (גיל מנטלי 14), נשואה מאד ואם לשלוש בנות (ושתי כלבות), וגרה ברעננה. חוקרת אהבה ומסדרת מילים. כותבת מגיל שלוש, עו"ד לשעבר, בלוגרית, אושיית פייסבוק, מחברת הספרים "הסוד המושלם" (ספר ילדים), "איפה את, דבש?" (ספר ילדים), "הסוד הקטן של יערה כוכבי" (רומן), "טוי-בוי" (רומן) ו"לב בסוף היום" (סיפורים קצרים). הוגת "אמור", יזמית ועורכת ראשית. מפתחת שיטת "אהבה היא (לא) משחק ילדים" ומרצה. רוקדת פלמנקו, אוהבת אש, רעש ולישון בצהריים.

סיפורים נוספים של גל ברקן

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב email
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשם/י לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר