דרמה זה לא נושא מצחיק
אנחנו אפילו לא מבינים כמה היא משפיעה על חיינו, החל מווליום של הגברת עם הקמליות וטלנובלה טורקית, וכלה בקטנות קטנות.
כשאני אומרת ״דרמה״, אני לא מתכוונת רק לצעקות, בכי ומשחקי מחבואים מאחורי עצים.
בכל התמודדות שלנו, אנחנו יכולים לחיות את הסיפור, ואנחנו יכולים לבחור לעלות מעליו, להסתכל מלמעלה. הכי הכי טוב (אתם כבר מכירים אותי) – גם וגם.
קחו לדוגמה את נעמה, שאסף לא ענה לה שעתיים להודעה. זה ערב שישי, והוא במשמרת בבי״ח.
נעמה נעלבה.
היא לא היתה נותנת לדבר כזה לקרות לה. זה לא מנומס ולא מכבד, אפילו לסתם אנשים, לא כל שכן לאישה שאתה אמור לאהוב! ועוד בערב שישי, שאמור להיות הערב שלהם ביחד!
רצות לה בראש מחשבות כמו:
הוא תמיד מתנהג אליי ככה, בזלזול.
אם הוא היה אוהב אותי, הוא היה יודע כמה זה פוגע בי.
אה, ככה??? חצוף! עכשיו לא אענה לו ארבע שעות, שירגיש קצת!
ועוד אחר כך הוא יבוא כאילו כלום וירצה סקס!!
מה שנעמה לא יודעת, זה שלאסף, שהוא רופא, היה מקרה חירום. הוא ראה בחצי עין שהיא שלחה לו משהו, שכח למשך שעה איך קוראים לו בכלל, וכשחזר לוואצאפ היו שם כבר מאתיים הודעות חדשות, והוא רק רצה לצאת מבית החולים ולהגיע הביתה…
רק שבבית מחכה לו אישה עם מערוך בהנף.
מלאאאאא דרמההההההה!
אז אם נעמה למדה אצלי, היא תשתמש במסיר דרמה, ואז תמרח על עצמה מסיכת היגיון מזככת, וזה השיח הפנימי שהיא תנהל עם עצמה:
מה אני מרגישה? עלבון, פגיעה.
אלה לא רגשות אמיתיים. מה אני מרגישה באמת? לא אהובה.
האם יש איזשהו סיכוי שאסף הפסיק לאהוב אותי? לא.
אז כנראה יש סיבה לזה שהוא לא ענה, גם אם אני כרגע לא יודעת אותה.
לפחות, עד שאני לא מבררת, אני לא מניפה מערוך.
וישמצב שאותה סיבה תגרום לו להגיע הביתה מותש וזקוק לחיבוק, אז אם אני יכולה, אני אקבל אותו בחיבוק.
…
בואו נדמיין עכשיו שאחרי שנעמה חשבה את כל זה, הכינה לאסף אוכל וחיכתה לו עם חיבוק, כי היא ידעה שהוא חוזר בחצות, ואז, בחמישה לחצות, הוא הודיע לה שהוא נאלץ להישאר עד הבוקר.
נעמה כל כך כועסת ומאוכזבת, שהיא לא מוצאת שום דבר לענות שלא יהיה ממש מגעיל או ציני. היא חושבת מחשבות כמו: ״אם הוא היה רוצה מספיק, הוא היה מסרב למשמרת הנוספת, או לא עובד ביום שישי בכלל!״
אז היא לא עונה.
בינתיים, אסף מרגיש שכועסים עליו, ולא בצדק. אם זה היה תלוי בו, ברור שהיה בא הביתה. הוא לא יודע שנעמה הכינה לו אוכל בכוחות שלא היו לה, וחיכתה לו ערה במקום להתמוטט למיטה. הוא בעצמו גמור מעייפות, ולא השאירו לו שום ברירה אלא לקחת את המשמרת הנוספת. אז הוא לא כותב לה שום דבר.
אבל נעמה למדה אצלי, זוכרים?
היא מתיזה על עצמה שפריץ של מטהר דרמה.
היא לוקחת לעצמה בדיוק רבע שעה לחשוב מחשבות תולעת ולהרגיש לא אהובה, ואז היא מפרידה את האכזבה שלה, שהיא מוצדקת לגמרי, מהכעס שלה, שלא מוצדק בכלל, ואומרת לעצמה שהיא לא רוצה שאסף יחשוב שהיא לא עונה לו כי היא עושה ״ברוגז״ ודרמות.
ולמרות שלא בא לה, היא כותבת לו משהו חמוד.
אסף נזכר שגם הוא לפעמים (מה לפעמים, כמעט תמיד) לא עונה מיד להודעות, והוא כרגע קיבל הוכחה שנעמה לא כועסת עליו.
כשהוא יגיע הביתה הוא ייכנס למיטה ויקפל אותה לתוך החיבוק שלו, והיא תיענה לו בשמחה.
ומה אם זו דרמה חיצונית?
נגיד שאסף הולך להורים, והם עושים לו דרמה על זה שהוא לא מתעניין בהם מספיק, לא בא מספיק, לא עוזר מספיק או כל דבר אחר שהציון עליו הוא בלתי מספיק.
יכול להיות שהם צודקים, ואז, מהבושה, הוא יגיב בהתקפה בחזרה.
יכול להיות שהם לא צודקים, ואז יעלו בו תחושות כמו:
הם לא רואים כמה קשה אני עובד? הם אף פעם לא ראו אותי באמת.
כל ההורים עוזרים לילדים שלהם, והם, כלום!
ועוד הם מצפים שאעזור להם על כל שטות.
מה שאני לא עושה, הם יגידו שזה לא מספיק….
ממילא הם חושבים שאני בן גרוע, אז אני כבר אראה להם כמה גרוע יכול להיות גרוע…
אבל אם נעמה גררה גם את אסף ללמוד אצלי, הוא ימרח על עצמו קרם אנטי דרמה עם מקדם הגנה גבוה, ויסרב בשקט ובחיוך להיות חלק מזה.
הוא יראה את ההורים שלו, שהזדקנו וזה מפחיד אותם, שלא כיף להם להיות לבד בבית אחרי שכל הילדים עזבו, וזאת הדרך היחידה שלימדו אותם להגיד שהם מתגעגעים.
אז מכל זה הוא ישמע רק ״אנחנו מתגעגעים אליך״, יחייך, יחבק ויבטיח להשתדל יותר, אבל שהם יזכרו שהוא רופא מתמחה שבקושי רואה בית.
והנה הערכה:
…
אפילו אני תופסת את עצמי בקטנות לפעמים לרגע מתפלשת בסיפור, בנרטיב.
בואו, זה כיף, זה בצבע, זה סרט.
אבל רק לרגע, כי אז אני תופסת את עצמי באוזן, ואומרת לעצמי: ״את עושה דרמה!״
ומתעקשת, ממש מתעקשת, להימנע מזה!
למה אני צריכה להתעקש, אתם שואלים?
יופי של שאלה.
הבעיה היא שדרמה מביאה תוצאות, ומהר!! בדרך כלל.
אם נעמה תעשה לאסף דרמה, הוא ירוץ אחריה ויתחנף, ואולי ילחם לא לקבוע בזמן הקרוב משמרות שישי.
אם אסף יעשה דרמה להורים שלו, הם לא יגידו לו יותר את הדברים האלה, אבל הם יחשבו אותם.
אז מה הבעיה? למה לא דרמה?
כי תולי, התולעת של הפחד, ניזונה מדרמה, והצרות ירחשו למטה, עד שיתפוצצו בקול נפץ אדיר. בסוף נעמה תגיד משהו קטן, ואסף ייצא עליה ב-700 קמ״ש, והיא לא תבין למה. בסוף ההורים של אסף יפסיקו לבקש שיבוא, והוא יבין רק מאוחר מדי שמאוחר מדי.
אז תעשו לי טובה – נו מור דרמה!
וזאת כל החוכמה על רגל אחת:
לזהות.
לסרב.
להחליף שיח פנימי.
לא תאמינו מה זה עושה…
*מוקדש באהבה לכל המטופלים שלי, שצעקתי עליהם השבוע.
